ארמון הבדולח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארמון הבדולח
Crystal Palace General view from Water Temple.jpg
מידע על המבנה
סוג ארמון, חממה, מבנה לשעבר עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת הייד פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
קואורדינטות 51°25′20″N 0°04′33″W / 51.422294444444°N 0.075788888888889°W / 51.422294444444; -0.075788888888889 קואורדינטות: 51°25′20″N 0°04′33″W / 51.422294444444°N 0.075788888888889°W / 51.422294444444; -0.075788888888889 
(למפת לונדון רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארמון הבדולחאנגלית: The Crystal Palace) הוא מבנה שהוקם ב-1851 לכבוד "התערוכה הגדולה" - התערוכה העולמית הראשונה למוצרי תעשייה (The Great Exhibition of the Works of Industry of All Nations), שנערכה בלונדון. מטרת התערוכה הייתה לשלב בין התעשייה לאמנות.

ארמון הבדולח בשנת 1851

המבנה תוכנן תוך 8 ימים על ידי ג'וזף פקסטון, אדריכל וגנן במקצועו - עובדה שהשפיעה מאוד על אופי המבנה המזכיר חממה. המבנה היה עשוי ברזל יצוק וזכוכית – מיטב הטכנולוגיה של התקופה הוויקטוריאנית וסמל התעשייה של התקופה, והוקם בתוך 9 חודשים, זמן שיא לתקופתו. השם "ארמון הבדולח" נטבע על ידי המגאזין הסאטירי "פאנץ'". לאחר תום התערוכה פורק המבנה והורכב מחדש בפרבר של לונדון, אשר נקרא על שמו עד היום - קריסטל פאלאס. המבנה חרב בשריפה בשנת 1936.

יש שסימנו את ארמון הבדולח כתחילתה של האדריכלות המודרנית[1].

אדריכלות וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה ויקטוריה פותחת את התערוכה

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים שהביא עמו המודרניזם במאה ה-19 התבטאו בעיקר בתחומי התעשייה והמדע. האדריכלות, לעומת זאת, נותרה שמרנית יחסית מבחינה סגנונית ושלטו בה הנאו קלסיציזם ודומיו עד שלב מאוחר יחסית; רק לקראת סוף המאה החלה האדריכלות המודרנית לתפוס תאוצה. מבחינה זו ניתן ניתן לראות בארמון הבדולח מבשרן של חלק מהמגמות העתידות לתפוס מקום חשוב באדריכלות זו, הן בתאוריה והן באופני הביצוע. ניתן לתלות זאת בעובדה שהבניין נועד לאכלס תצוגה תעשייתית - ולפיכך התמקם בקרבת השדה הטכנולוגי, שכבר השתחרר מכבלי המסורת והטעם ונמצא אז בעיצומו של שינוי משמעותי, ושבשלב מאוחר יותר היה בעל השפעה חשובה על האדריכלות.

אופי וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון הבדולח שילב בתוכו צורות מסורתיות כמו קשתות, מדליונים ואף חיקוי של אבני ראשה בחזית הארמון. כפי שהיה מקובל בבניה המסורתית, לעמודי הבניין היו בסיס וכותרת. עם זאת, בעיצוב הארמון נכללו מספר אלמנטים מודרניים חדשים:

  • הזכוכית ממנה נבנה הארמון הייתה חומר חדש שעד אז לא נראה במבנים ציבוריים בהיקפים כאלה.
  • הארמון הורכב מצורות גאומטריות פשוטות – אחד מסימני הזיהוי של העיצוב המודרני בהמשך.
  • למעט הכותרות בעמודים הארמון היה נטול עומס קישוטי.
  • בניגוד לנוהג להסתיר את הקונסטרוקציה מאחורי האורנמנט, קורות הברזל נותרו חשופות ונראו נקודות החיבור שלהן עם קורות אחרות במבנה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל הנדל בארמון הבדולח, 1857

הארמון נבנה בצורת בזיליקה, אולם מרכזי אחד גבוה במרכז ולצידו שני אולמות משניים נמוכים יותר.
האולם המרכזי נחצה במרכזו במבנה מקומר גבוה יוצר שיצר חלל מרכזי פתוח (בדומה לקפלה).
הארמון הורכב מ־3000 עמודים שהיוו את השלד של הבניין. החלק העליון של הבניין והגג היו בנויים מלוחות זכוכית באורך 1.2 מטר ורוחב 25 ס"מ. בגלל החומר שממנו הארמון נבנה, הארמון נראה שקוף וקליל, ולכן השרה תחושה של חלל ענק שמתמזג במרחב. תחושה זו התחזקה מאוד בגלל העובדה שהיו עצים שהיו בתוך ומחוץ למבנה. בנין זה ערער את המסורת של בניה כבדה באבן, לא עוד קורות עץ וקירות נושאים התומכים במבנה, אלא שלד ברזל מצופה זכוכית.

החדשנות של המבנה והזמן הקצר בו תוכנן גרמו לליקויים רבים שלא נצפו מראש במבנה, מחוסר ניסיון או מחוסר תשומת לב לעניין. דמיונו המבני לחממה ומסכי הזכוכית הגדולים גרמו לכך שהמבנה התחמם מאוד בשעות היום. בתכנון לא נלקח בחשבון נושא האיוורור הטבעי של המבנה - מה שגרם לשהות בו להיות בלתי נסבלת למדי אפילו באקלים האנגלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה גרינפלד גילת, צאצאי הזמן ודיירי המרחב - על מקומה של האדריכלות בעולם מתחדש, רסלינג, 2015, עמ' 64