ארנה ואדאש
 | |
| לידה |
17 בדצמבר 1899 נג'קניז'ה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 1962 (בגיל 62) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Weisshaus Ernő |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
  | |
ארנה ואדאש (במקור וייסהאוז-Weisshaus, בהונגרית: Vadas Ernő; נג'קניז'ה, 17 בדצמבר 1899 – בודפשט, 30 במאי 1962) היה צלם, אמן צילום יהודי-הונגרי, עובד בכיר וראשי של סוכנות הידיעות ההונגרית (מילולית:משרד הטלגרף ההונגרי) ה-MTI.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארנה וייסהאוז נולד במשפחה יהודית כבנם של שאנדור וייסהאוז ושל יוליאנה אגרי.[1] הוא התחיל את הקריירה שלו בצילום כחובב. לאחר שסיים בחינות הבגרות ב-1918, הוא עבד כפקיד, ורק צילם כחובב. הוא צילם את התצלום הראשון שלו ב-1918. מ-1927 למד אצל רודולף באלוג (יהודי מומר) .
- בשנת 1929 הוא הפך לחבר באיגוד הלאומי של צהלמים ההונגרים.
- בשנות ה-30 זכה להצלחה עם תמונותיו האידיליות והרומנטיות.
- בשנת 1931 זכה בפרס בשווייץ של כתב העת Camera עם תצלומו "אווזים".
- ב-1934 לוח אמרסון של החברה המלכותית לצילום, לונדון;
- בשנת 1938 הוא דורג במקום החמישי מתוך 13,424 אמנים מציגים ב-American Photography Yearbook
- ב-1936 ייסד את "איגוד הצלמים ההונגרי המודרני" (Modern Magyar Fényképezők Egyesülete). ב-
- 1937 נישא לארז'בט מאריה ציריאק בבודפשט.[2]
- ב-1939, יחד עם קארוי רוזנר הוציא לאור את האלבום "צילום הונגרי".
ואדאש היה אחד הצלמים המצליחים ואולי המשפיעים ביותר של התקופה שבין שתי מלחמות העולם. תמונותיו המורכבות היטב אופיינו באפקטים עזים של אור וצל, תאורה אחורית, נייר כסף ברום עם משטח דמוי מראה ודינמיות. הוא לא ראה את התשלילים שלו כסופיות, ולעיתים קרובות עבד עם הגדלות חזקות.
במלחמת העולם השנייה הוא נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). הוא גורש לאחר מכן למחנה הריכוז מאוטהאוזן, שרד וחזר הביתה ב-1945. לאחר מלחמת העולם השנייה נושא הצילום שלו התרחב וקיבל צבע ריאליסטי יותר. האיגוד שייסד נאסר על ידי השלטונות הקומוניסטיים, ולכן חבריה המשיכו לפעול כחברים במחלקת הצילום של אגודת התיירים אינוצי. ב-1947 מונה ואדאש לאחד המנהלים המקומיים של הפדרציה העולמית הבינלאומית של צלמים חובבים. בין 1954 לבין 1962 עבד כעורך הראשי של כתב העת המקצועי פוטו. משנת 1956 הוא היה גם צלם עיתונות ועובד בכיר וראשי של סוכנות הידיעות ההונגרית. משנת 1956 היה נשיא אגודת הצלמים ההונגרים. בשנת 1957, FIAP העניק לו את העיטור הגבוה ביותר. ב-1960 הציג את עבודותיו בתערוכת אוסף. התמונות שלו פורסמו ב-Picture Post בעריכת סטפן לורנט וב-Lilliput, אך גם בכתבי העת:
- Geographic Magazine
- Vanity Fair
- Seven Seas
- Harpers Bazaar
- Illustrated London News
- L'Illustration
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- So fotografert man das Leben (Halle, 1959)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- Artportal.hu
- Fotóművészet (אמנות הצילום)
- Nemzeti Örökség Intézete (המכון למורשת לאומית)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bozsek R. J.: Kritikai séta a kiállításon (Fotóművészeti Hírek, 1931/11)
- Szegedi Emil: Beszélgetés a múltról-jelenről-jövőről (Fotó, 1959/12)
- Péter I.: Az "objektív" költészete (Fotó, 1960/4)
- Bence P.: Új úton (Fotó, 1960/12)
- Szegedi Emil: Vadas Ernő művészete (Fényképművészeti Tájékoztató, 1961/3)
- Nemes Károly: Egy ellenvélemény (Fényképművészeti Tájékoztató, 1961/3)
- Dr. Zajky Z.: Néhány szó Szegedi Emil és Nemes Károly cikkéhez (Fényképművészeti Tájékoztató, 1961/4)
- Bauer Gy.: Hozzászólás Szegedi Emil Vadas Ernő művészete című cikkéhez (Fényképművészeti Tájékoztató, 1961/4)
- Járai Rudolf: Négyszemközt a Mesterrel (Fotó, 1962/8)
- Hevesy I.: Vadas Ernő helye a magyar fotóművészetben (Fotó, 1962/8)
- DR. Végvári L.: Egy figyelő szempár (Fotó, 1962/8)
- Heller L.: Mondd Ernő! (Fotó, 1962/8)
- Nagy L.: Vadas Ernő-fotószakkör Pécsett (Fotó, 1962/8)
- Vadas J.: Az amatőrök lelkes tanítója (Fotó, 1962/8)
- Mihályfi E.: Így emlékezem Vadas Ernőre (Fotó, 1962/8)
- Lyka K.: Munkálkodása példamutató (Fotó, 1962/8)
- Dr. Zajky Z.: Művészet és emberség (Fotó, 1962/8)
- Csörgeő Tibor: Fájdalmas epizód (Fotó, 1962/8)
- Dr. Végvári L.: Vadas Ernő munkássága (Budapest, 1967)
- Csík I.: Fotóművészeti kiskönyvtár (Fotóművészet, 1968/1)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארנה ואדאש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)