ארץ ים (ספרים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארץ ים היא סדרת ספרי פנטסיה מאת אורסולה ק. לה גוין שעלילתם מתרחשת בעולם הפנטזיה "ארץ ים", ומספרת על ילדותו והתבגרותו של גד הקוסם, שעתיד להפוך לגדול קוסמי ארץ ים. הראשון בספרים היה הקוסם מארץ ים, לו יצאו שני המשכים, אם כי כל אחד מהם עומד כספר בפני עצמו: הקברים של אטואן (1971) והחוף הרחוק ביותר (1974). בשניהם מופיעה דמותו של גד הקוסם, אך הוא אינו הדמות המרכזית בהם, וגם הם עוסקים בהתבגרות.

בדברים שכתבה לה גווין כאפילוגיה למהדורה המחודשת של הקברים של אטואן ציינה כי על אף שהספר 'הקוסם מארץ ים' כולל רמזים באשר לעתידו של הקוסם גד, בעת שכתבה אותו הוסיפה אותם כאמצעים אומנותיים בלבד, ולא התכוונה לכתוב סדרת ספרים - אולם מאוחר יותר, לאחר שכתבה את ספרה 'צד שמאל של חושך', החליטה לחזור לעולם 'ארץ ים' ולכתוב את ספר ההמשך, שהתגלגל אחר כך למספר ספרים נוספים.

כעשרים שנה לאחר כתיבתה, נוספו לטרילוגיה המקורית עוד שלושה ספרים. הראשון יצא ב-1991 ונקרא טהנו (Tehanu), עם כותרת המשנה "הספר האחרון של ארץ ים". כאמור בכותרת המשנה, ספר זה היה אמור להוות את הסיום של הסדרה. שני ההמשכים הנוספים נקראים הרוח האחרת (2001), ואוסף הסיפורים אגדות מארץ-ים (2001). שלושת הספרים האחרונים של ארץ-ים טרם תורגמו לעברית. הספר הראשון אף הפך לסרט טלוויזיה.

עולם ארץ ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העולם בו מתרחשות עלילות ארץ ים, כשמו כן הוא, הוא עולם הבנוי על איים. במרכזו אי גדול, המכונה הבנור, וסביבו איי הארכיפלג שהבנור מהווה את בירתם. על פי המיתולוגיה שיצרה לה-גווין לעולמה, העולם נברא ממילותיו של סיגוי (Segoy), והאי הראשון שעלה מן הים הוא האי איה מצפון להבנור. שושלת המלכים העתיקה של הארכיפלג, מוצאה מאנלד, אף היא בצפון. בצפון מזרח הארכיפלג נמצא האי גונט - אי מוצאו של גיבור הספרים, הקוסם גד. מדרום לאי הבנור, ישנו 'הים הפנימי', ובו נמצא האי בצר (Roke), ובו בית הספר לקוסמים.

הארכיפלג ידוע בזיקתו לקסם, ובריבוים של קוסמים רבי כוח, החיים בגפם ורובם בוגרי בית הספר בבצר, לצד מכשפות ומכשפים פחותים בכוחם. עם זאת, מרבית תושביו אינם בעלי כוחות קסם. מהותו של הכישוף היא בידיעת השפה הקדמונית, באמצעותה ברא סיגוי את העולם, ו'שמותיהם האמיתיים' של דברים ואנשים. ידיעת שמו האמיתי של אדם, היא ידיעת מהותו ומאפשרת גם שליטה בו באמצעות קסם. את שמם האמיתי מקבלים הנערים והנערות מצד קוסם, מכשפה או מכשף בטקס ההתבגרות שלהם (שכולל שינון בעל פה של אגדות הבריאה), ואנשים על פי רוב מסתירים שם זה ומגלים אותו רק לקרובים להם ביותר. ביום יום הם מכנים זה את זה בכינויים.

אנשי הארכיפלג הם חומי עור, ולעיתים בעלי גוון אדמדם. שפת היום יום שלהם מכונה הרדיקית, ולה כתב רונות. הם נוטים להיות קצרי קומה, ובלא שיער פנים, בני הארצות הצפוניות מתאפיינים בכך שהם גבוהים יותר, ואילו בני הארצות הדרומיות - כהים יותר. מדובר בחברה לא-מתועשת, חקלאית ברובה, שאין בה כל דת ממוסדת. שני החגים הקבועים בשנה בעולם המדומיין של לה-גווין הם בשיאו של הקיץ (המכונה 'הריקוד הארוך'), בו שרים את השיר 'הבריאה של אאה', העתיק בשירי ארץ ים. כל ילד מתחיל ללמוד אותו בעל פה בגיל שש או שבע, ואמור לדעת אותו בעל פה עד ליום בו הוא מקבל את שמו; ובשיאו של החורף - בו שרים את עלילות המלך מוראד, 'עלילות המלך הצעיר'.

ממזרח לארכיפלג, שוכנת הקיסרות הקרגית, אומה בהירת עור, שיער, ועיניים שאין בה אנשים בעלי כוחות קסם, והיא אף נרתעת מקסמים. עם זאת, אומה זו נחשבת לקרובה יותר למה שמכונה 'הכוחות הקדמוניים' ומקיימת פולחן דתי המשלב את פולחנם, לצד פולחן 'האלים-האחים של קיסרות קרגד', ופולחן המונרך הנחשב ל'אדם-אל'. זוהי אומה בעלת תרבות של לוחמים, העוסקת בין היתר בפירטיות ומסעות שוד, ודוברת שפה נפרדת מזו של אנשי הארכיפלג. הקרגים נחשבים לחשבונאים טובים, ועושים שימוש בשיטת חישוב בת 12 ספרות, אך הם נרתעים מכתיבה ומתייחסים אליה כאל מעשה כישוף. לשפתם אין כתב, ובשלב מאוחר יחסית אימצו חלקם הקטן, בעידודו של המלך-האל שימוש ברונות של הרדיק על מנת לכתוב את שפתם לצורכי מסחר, כשהם מעוותים אותן מעט על מנת לשבור את ההשפעה המקוללת שהם מייחסים להן. הם עורכים רישום חשבונאי באמצעות אריגה בצבעים ובעוביי-חוט שונים. בצפון הארכיפלג, באי אוסקיל ובאיים סביבו חיים אנשים בעלי שורשים קרגיים, בהירי עור ומזוקנים מיתר אנשי הארכיפלג, הדוברים שפה מקומית הקרובה יותר לקרגית מלהרדיקית. קבוצה זו כותבת את שפתה באמצעות הרונות ההרדיקיות.

באיים ממערב לארכיפלג שוכנים הדרקונים המעופפים, הנחשבים ליצורים עתיקים 'של אש ורוח', הדוברים את השפה העתיקה בלבד. גם באי הור-אט-הור בצפון מזרח הקיסרות הקרגית ישנם דרקונים, אולם שם הדרקונים אינם יכולים לעוף ולדבר, והם נחשבים ליצורים מקודשים שזובחים להם. חלק מהאגדות שהשתמרו בעיקר על ידי הקרגים בהור-אט-הור טוענות כי בעבר היו בני האדם והדרקונים 'עם אחד' וכי נפרדו ביניהם בעקבות שאיפות ורצונות שונים, כשבני האדם פנו מזרחה, ואילו הדרקונים מערבה.

בדרום מערב העולם קיימת תרבות של 'בני הים' החיים על רפסודות עץ גדולות, ונודדים במקביל לנדידתם של הלוויתנים הגדולים.

קנון ארץ-ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מילה פורמת מציאות" (The word of unbinding", 1964")

"שלטון השמות" (The rule of names", 1964")

"שפירית" (Dragonfly", 1997") - מתרחש כמה שנים לאחר סיום עלילת הספר טהנו, ולמעשה זהו סיפור מעבר לספר הבא אחריו - הרוח האחרת.

"שושנה ויהלום" (Darkrose and Diamond", 1999") - סיפור אהבה שאין פרטים מדויקים המסגירים באיזו תקופה הוא התרחש

"המוצא" (The Finder", 2001") - סיפור זה מתרחש כ-300 שנה טרם תקופת הטרילוגיה הראשונה של עלילותיו של גד, והוא מתאר את התבססותם של כמה מהמוסדות המרכזיים בארץ ים, ובייחוד של בית הספר ברוק.

"עצמות העולם" (The bones of the earth", 2001") - סיפור זה מתאר כיצד נמנעה רעידת האדמה באי גונט, על ידי אוגיון, מוהרו של גד, ומורהו של אוגיון.

"על אדמת הביצה" (On the high marsh", 2001") - סיפור המתרחש בתקופת שש השנים בהן כיהן גד כארכימאג של ארץ-ים.