אורסולה לה גווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורסולה לה גווין
Ursula K. Le Guin
Ursula K Le Guin.JPG
לידה 21 באוקטובר 1929
ברקלי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בינואר 2018 (בגיל 88)
פורטלנד, אורגון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, תסריטאית, מתרגמת, מחברת רומנים, משוררת, מחברת, מבקרת ספרותית, כותבת מדע בדיוני, פמיניסטית, סופרת ילדים, עיתונאית, פרוזאיסטית, פרוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קולומביה, מכללת רדקליף, תיכון ברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מדע בדיוני, פנטזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ursulakleguin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורסולה לה גווין עם הארלן אליסון במפגש סופרי מדע בדיוני במערב ארצות הברית, 1984

אורסולה קרובר לה גוויןאנגלית: Ursula Kroeber Le Guin‏; 21 באוקטובר 1929 - 22 בינואר 2018) הייתה סופרת אמריקאית, אשר כתבה בעיקר מדע בדיוני ופנטזיה, אך גם שירה, נובלות, ספרי ילדים ומאמרים, וכן תרגמה ספרים רבים לאנגלית. ידועה בכתיבתה הפמיניסטית, האנרכיסטית ובעלת המאפיינים הטאואיסטים. נחשבת לאחת מטובי סופרי הפנטזיה והמדע הבדיוני בעולם וזכתה במספר פרסי הוגו, וכן בפרסי נבולה, לוקוס, וגנדלף. ב-2003 הייתה הסופר ה-20 (והסופרת הראשונה) שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים, המחולק החל מ-1975 לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה או שנתיים, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורסולה לה גווין הייתה בתם של האנתרופולוגים אלפרד קרובר ותיאודורה קרובר, ולה שלושה אחים גדולים. הוריה עודדו את ילדיהם לקריאה, וחשפו אותם לקבוצת חבריהם שכללה ילידים אמריקאים רבים וכן את הפיזיקאי רוברט אופנהיימר שדמותו השפיע עליה בין היתר בכתיבת הספר 'המנושל' מאוחר יותר. היא החלה לכתוב בגיל צעיר, בגיל 9 כתבה את סיפור הפנטזיה הראשון שלה בגיל 11 כבר הגישה סיפור מדע בדיוני (שלא התקבל) לכתב העת אסטאונדינג סיינס פיקשון. את תקופת שנת הלימודים האקדמית נהגה המשפחה לבלות בברקלי, ובקיצים נסעו לקישמיש בעמק נאפה שם נהגו לנפוש קבוצה של מדענים, כותבים וסטודנטים שהיו חבריהם של ההורים. היא פיתחה עניין בביולוגיה ובשירה.

למדה בתיכון ברקלי, ולאחר מכן עשתה B.A. בספרות הרנסאנס הצרפתית והאיטלקית ממכללת רדקליף של אוניברסיטת הרוורד ב-1951, ותואר שני באותו תחום מאוניברסיטת קולומביה ב-1952. לה-גווין המשיכה ללימודי דוקטורט וקיבלה מלגה ללמוד בצרפת ב-1953-1954

את בעלה, ההיסטוריון צ'ארלס לה-גווין, הכירה על סיפון הספינה 'קווין מרי', במסעה לצרפת ב-1953. כשנה לאחר מכן נשאו, ולה-גווין החליטה שלא לסיים את הדוקטורט שלה, בעוד השניים שבו לארצות הברית על מנת שצ'ארלס יוכל לעשות דוקטורט באוניברסיטת אמורי. בתקופה זו עבדה כמזכירה וכמורה לצרפתית ברמה אקדמית. ביתם הראשונה אליזבת נולדה ב-1957 במוסקו, איידהו, שם לימד צ'ארלס. ב-1958 עברו בני הזוג לפורטלנד, אורגון, שם נולדה ביתם השנייה קרולין (1959) ושם השתקעו. צ'ארלס מונה כפרופסור אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטת פורטלנד ב-1964 נולד בנה השלישי, תיאודור.

לה-גווין נפטרה ב-22 בינואר 2018 בביתה בפורטלנד, אורגון, לאחר מספר חודשי מחלה.

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1951 ל-1961 כתבה חמישה רומנים שנדחו על ידי מוציאים לאור, שסברו שאינם נגישים. באותה תקופה כתבה גם שירה.

סיפוריה הראשונים היו לא פנטסטיים, אך התרחשו במדינה דמיונית בשם אורסיניה. בחיפוש אחר דרכים לבטא את הנושאים שהעסיקו אותה, היא חזרה לעניין שהיה לה בילדותה במדע בדיוני. בתחילת שנות ה-60 עבודותיה החלו להתפרסם. אחד מסיפוריה האורסיאניים פורסם בקיץ 1961 בגיליון של ה-'Western Humanities Review' ושלושה סיפורים נוספים הופיעו ב-1962 ו-1963 בירחון 'Fantastic Stories of Imagination' שנערך על ידי סייל גולדשמיט, אשר ערך גם את המגזין 'Amazing Stories' אשר פרסם שניי סיפורים נוספים שלה, כולל אחד ממחזור המדע הבדיוני 'הייני'.

ב-1964 פרסמה את סיפורה הקצר 'מילה של התרה' (The Word of Unbinding), שהיה הראשות בסדרת הפנטזיה 'ארץ ים', הכוללת שישה ספרים ושמונה סיפורים קצרים. שלושת הספרים הראשונים בסדרה: הקוסם מארץ ים (1968), הקברים של אטואן (1970) והחוף הרחוק ביותר (1972) מכונים לעיתים 'טרילוגיית ארץ ים'. מאוחר יותר כתבה את ספרי ההמשך לסדרה - טהנו, הרוח האחרת והקובץ 'הסיפורים מארץ ים'.

לה-גווין זכתה להכרה רחבה עבור הרומן שלה 'צד שמאל של חושך', אשר זכה בפרס הוגו ובפרס נבולה ב-1970. עלילתו של הספר מתרחשת בעולם שתושביו הם חסרי מין, מלבד בתקופת הייחום, בה הם עשויים להיות זכר או נקבה. ספרה המנושל, המתרחש בחברה דמיונית אנרכיסטית, קיבל אף הוא את פרסי הוגו ונבולה, והפך אותה לסופרת הראשונה שזכתה בשני הפרסים בגין שני ספרים.

בשנים מאוחרות יותר התנסתה לה-גווין גם בקולנוע. ספרה Lathe of Heaven עובד לסרט ב-1979. ב-1985 שיתפה פעולה עם מלחין האוונגרד דוד בדפורד בכתיבת הלברית לאופרת-החלל שלו 'ריגל 9'.

ב-1984 הייתה נטלה חלק לצד קן קסי, בריאן בות' וויליאם סטפורד בהקמת מכון אורגון לאמנות הספרות, המוכר כיום בתור מכון אמנות הספרות בפורטלנד.

מקורות השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה גווין הושפעה מסופריה פנטזיה ובכללם ג.ר.ר. טולקין, וסופרי מדע בדיוני כגון פיליפ ק. דיק. את שר הטבעות של טולקין קראה באמצע שנות ה-50, והוא השפיע על כתיבתה - שכמוהו, מתאפיינת בפיתוח עדין ורחב של עולמות הפנטזיה והעולם הבדיוני שלה, תוך פיתוח של היסטוריה, גאוגרפיה, שפה ואלמנטים נוספים המקנים להם 'אמינות' רבה יותר. עם זאת, על אף ששיטתו של טולקין השפיעה על צורת כתיבתה, היא האמינה כי לפנטזיה ולמדע הבדיוני גם תפקיד בהובלת שינויים חברתיים.

היא הושפעה גם מכותבים כגון, ורגיליוס כותבים והוגי דעות אנרכיסטים דוגמת לב טולסטוי, ופיוטר קרופוטקין, כתיבה נשית ופמיניסטית דוגמת האחיות ברונטה ווירג'יניה וולף, ספרות ילדים, וכן מספרות מיתולוגיה וספרים מתרבות המזרח הרחוק דוגמת דאו דה ג'ינג.

כשנשאלה על מקורות השראתה, השיבה:

"משלמדתי לקרוא, קראתי הכל. קראתי את כל הפנטזיות המפורסמות, עליסה בארץ הפלאות, הרוח בערבי הנחל, ואת קיפלינג. אני מעריצה את ספר הג'ונגל לקיפלינג. כשהתבגרתי גיליתי את לורד דונסני. הוא פתח בפני עולם שלם - העולם של פנטזיה טהורה. ו... התולעת אורבורוס. שוב, פנטזיה טהורה. מאוד מאוד מזינה. ואז אחי ואני נשאבנו למדע הבדיוני כשהייתי בת 11 או 12. אסימוב המוקדם, דברים כאלו. אבל לא הייתה לזה השפעה גדולה עלי. לא עד שחזרתי למדע הבדיוני וגילי את סטרג'ן - אבל בייחוד קורדוויינר סמית. קראתי את הסיפור 'שדרות אלפה רלפה' וזה גרם לי להיות, 'וואו! הדבר הזה יפהפה, וכל כך משונה' ורציתי לעשות משהו כזה"[2]

נושאים בכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה-גווין רתמה את הגמישות שמאפרת הספרות הספקולטיבית, המדע הבדיוני והפנטזיה, על מנת לבחון היבטים סוציולוגיים, פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים, מגדריים וזהותניים בתרבות ובמבנים החברתיים. רעיונות סביבתיים, פמיניסטיים ואנרכיסטיים הופיעו אף הם כנושאים חוזרים בעבודתייה.

לה-גווין עסקה בסוגיות של מגדר וגזע מתוך מודעות ופרספקטיבה שהושפעה מניתוחים חברתיים של נושא הזהות והחברה. מרבית הדמויות שלה הן דמויות כהות-עור, בחירה שעשתה על מנת לבטא את העובדה שמרבית בני האדם אינם לבנים. ספריה עושים פעמים רבות שימוש בתרבויות של אנשים-חוצנים על מנת לבחון תצורות של מבנים חברתיים ואת השפעתם על האינדיבידואל.

הנושא החוזר בספריה של מפגש בין תרבותי וודאי הושפע גם מכך שגדלה בבית של אנתרופולוגים ונחשפה לסיפורו של אישי, יליד אמירקאי שהוגדר בתקופתו כאינדיאני הפראי האחרון ומפגשו עם תרבות העולם הלבן. אביה היה חבר הנהלה במוזיאון האנתרופולוגיה של האוניברסיטה בה הועסק אישי כעוזר מחקר, וכאובייקט מחקר. אמה כתבה על כך ספר, אישי בין שני עולמות. אלמנטים דומים לכך באים לידי ביטוי ברבים מסיפוריה.

לה גווין הרבתה להתעסק בהיבטים שונים של חיי היום יום והשפעתם על יחידים ביחסם לעולם הפיזי וזה לזה. כך לדוגמה השפעת ניהול משק הבית וטיפול בבעלי החיים בחווה הוא נושא מרכזי שחקרה בספרה 'טהנו'. היא הרבתה לעשות שימוש גם בנושאים הלקוחים מתוך הפסיכולוגיה היונגיאנית, לדוגמה בספרה 'הקוסם מארץ ים'. מחזור הספרים הייניים (בעולם המכונה Hain) שלה עוסק בשורה של ציוויליזציות בכוכבים שונים רחוקים ומבודדים, בעלי קשר רופף זה לזה, והיא שימשה אותה כבמה מרכזית לבחינת מפגשים בין תרבותיים.

לה גווין הרבתה לפתח בספריה רעיונות אנרכיסטיים, אותם קשרה לאמונתה הטאואיסטית, כשהיא מבקשת להציג אפשרויות חברתיות אוטופיסטיות, החורגות גם מהדמוקרטיה המוכרת כיום בעולם המערבי. רעיונות אלו פיתחה במיוחד בדמות החברה האנרסית בספרה המנושל. לצד זאת מתחה ביקורת רבה על תצורות שונות של שליטה, דיכוי וטוטליטריזם. נושא חוזר נוסף בכתיבתה הוא הנושא הסביבתי, והאחריות של החברה האנושית על העולם בו היא חיה, בין היתר תוך הצבת חלק מהעלילות בכוכבים דלי משאבים ואף כאלו שהפכו עניים כתוצאה מתרבויות שניצלו אותם עד תום.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנטזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ ים- ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקומן (ספרים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים קצרים של אקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Catwings Collection[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Catwings, 1988
  • Catwings Return, 1989
  • Wonderful Alexander and the Catwings, 1994
  • Jane on Her Own, 1999

ספרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Very Far Away from Anywhere Else, 1976
  • Fish Soup, 1992
  • A Ride on the Red Mare's Back, 1992

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wild Oats and Fireweed, 1988
  • Going Out with Peacocks and Other Poems, 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]