אתל סנדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתל סנדס
Ethel Sands
לידה 6 ביולי 1873
ניופורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במרץ 1962 (בגיל 88)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Hoekje van een slaapkamer עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אתל סנדס, 1922

אתל סנדסאנגלית: Ethel Sands‏; 6 ביולי 187319 במרץ 1962) הייתה אמנית ומארחת ילידת אמריקה שחיה באנגליה עוד מילדותה. היא למדה אמנות בפריז במשך כמה שנים ושם פגשה את אנה הופ הדסון. בשל עושר משפחתה היא אספה אמנות והייתה פטרונית. בין חבריה היו הנרי ג'יימס, וירג'יניה וולף, רוג'ר פריי, אוגוסטוס ג'ון וסופרים ואמנים רבים אחרים.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתל סנדס נולדה ב־6 ביולי 1873 בניופורט, רוד איילנד, הבת הראשונה של מרי מורטון הרטפנס ומהלון סנדס, שהתחתנו בשנת 1872. מהלון סנדס היה מזכיר הליגה האמריקאית לסחר חופשי. הוא היה שותף של חברת יבוא התרופות של אביו. לאתל היו שני אחים צעירים יותר.[1]

בשנת 1874 המשפחה עזבה את ארצות הברית לאנגליה, מתוך כוונה רק לבקר במדינה. עם זאת, מהלון סנדס ומשפחתו שהו באנגליה ונסעו בין מדינות אירופה. הם גם ביקרו בארצות הברית מדי שנה והיו שם לביקור ממושך בין 1877 ל־1879. הם שמרו על ביתם בניופורט, רוד איילנד לאורך כל התקופה הזו.

משפחת סנדס העשירה התחברה עם החברה הגבוהה הלונדונית, בין השאר עם הסופר והמדינאי ג'ון מורלי, הפוליטיקאי ויליאם גלאדסטון, הסופר הנרי ג'יימס, האמן ג'ון סינגר סרג'נט, משפחת רוטשילד, והנרי גרהאם ווייט. אחותו של מהלון, קתרין, הייתה נשואה לעיתונאי ועורך העיתונים אדווין לורנס גודקין. הם היו חלק מהמעגל החברתי של הנסיך מוויילס.

מרי סנדס הייתה נערצת על ידי הסופר הנרי ג'יימס, שביסס עליה את הדמות ההרואית "מאדאם דה מובס".

אביה רכב על סוסים דרך הייד פארק, נפל מהסוס ומת בשנת 1888.[2]

אתל סנדס, תה עם וולטר סיקרט, 1911-12

אלמנתו, מרי סנדס, גידלה את אתל ואת אחיה עד מותה ב־28 ביולי 1896.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידודו של האמן ג'ון סינגר סרג'נט,[3] סנדס למדה ציור בפריז באקדמיה קארייה בהנהגתו של יוג'ין קארייה במשך מספר שנים, החל בשנת 1894.[4] שם פגשה את התלמידה אנה הופ הדסון שהפכה לבת זוגה לכל חייה.[5] במהלך תקופה זו הפכה סנדס לאפוטרופוסית של שני אחיה הקטנים בעקבות מות אמהּ בשנת 1896.

ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנדס ציירת טבע דומם ופנים. גלריית טייט מעריכה כי היא הושפעה מאדואר וילאר (Edouard Vuillard) בטכניקת המברשת היבשה, לוח הצבעים ותיאור הסצנות האינטימיות. התערוכה הראשונה שלה הייתה בסלון בפריז בשנת 1904.[6]

בשנת 1907, על פי הזמנתו של וולטר סיקרט, היא הייתה התחברה לקבוצת רחוב פיצרוי והציגה ציורים שיצרה בקבוצה. היא גם רכשה עבודות של אמנים אחרים. היא הייתה אחת האומניות שהקימו את קבוצת לונדון.[1] על פי הסופרת קייט דיפוול, עבודותיה, ואלה של ואנסה בל ונשים אחרות, הוערכו באותה תקופה באופן שונה מאלה שנעשו על ידי גברים. הביקורת הטובה ביותר על עבודתה של אישה באותה תקופה הייתה שיש להן גישה אינדיבידואלית, אך הן לא היו נחשבות ליצירות מודרניות כמו אלה שנעשו על ידי גברים.

אתל סנדס, טבע דומם ומראה לבית קברות, 1923

סנדס ובת זוגה הדסון הציגו תערוכה בגלריית קרפקס בשנת 1912. שנה לאחר מכן היא הייתה חלק מהתערוכה "פוסט-אימפרסיוניסטים, קוביסטים אנגלים" בברייטון. בשנת 1922 הייתה לה תערוכת יחיד. היא גם הציגה לעיתים קרובות במועדון האמנות הבינלאומי לנשים ובמועדון האמנות החדש. הדסון רכשה את טירה ליד דייפ, צרפת בשנת 1920, שהייתה נושא לכמה מציוריה של סנדס.[7]

פטרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו ליידי סיביל קולפקס וליידי אוטולין מורל, סנדס אירחה אמנים וסופרים מתוך כוונה לטפח ולדון ברעיונות הרלוונטיים לקריירה שלהם. המזוהה עם קבוצת בלומסברי,[8] היא הייתה ידועה כאחת המארחות המובילות של האמנות בתקופתה, אירוחיך המפוארים היו אפשריים מבחינה כלכלית בגלל העושר הגדול שירשה מהוריה.

היא שהתה בביתה באוקספורד עד 1920, אך אירחה גם בבתיה השונים בלונדון ובין השנים 1913–1937 בצ'לסי שם התגוררה בסמוך להנרי ג'יימס החבר של אמה.

האמנים הבולטים אוגוסטוס ג'ון וולטר סיקרט. הנרי ג'יימס, וירג'יניה וולף, רוג'ר פריי וארנולד בנט היו בין סופרי "האליטה התרבותית" שביקרו אצלה. בין חבריה היו האמן ז'אק-אמיל בלאנש, הסופרת אדית וורטון, המשורר ויליאם בטלר ייטס, ואחרים.

היא הייתה פטרונית ואספנית יצירות של אמנים בני זמנה. סנדס המשיכה לארח עד שנות החמישים של המאה ה-20, את חבריה, כולל דאנקן גרנט ודזמונד מקארתי, עד שמת בשנת 1952.

מלחמות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטר סיקרט, דיוקן של אתל סנדס, 1913-14

אתל סנדס טיפלה בחיילים שנפצעו בצרפת במלחמת העולם הראשונה, לאחר שהקימה בית חולים לחיילים ליד דייפ עם נאן הדסון. בית החולים נסגר והן המשיכו במאמצי הסיעוד שלהם בצרפת וגם באנגליה. בהמשך המלחמה סנדס שהתה בבריטניה ועבדה במפעל שיצר סרבלים.

בשנת 1916 קיבלה אזרחות בריטית.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה סנדס כאחות. הבית בצ'לסי, לונדון, נהרס במהלך הבליץ והבית בצרפת נפרץ ותכולתו נגנבה או נהרסה. שני האירועים בזמן המלחמה גרמו לאובדן מרבית יצירותיהן של סנדס והדסון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנדס והדסון חילקו את זמנן בין אנגליה לצרפת כדי להתאים להעדפות השונות שלהן. הדסון נהנה לחיות חיים שקטים יחסית בצרפת וסנדס אהבה את חיי החברה בלונדון ואוקספורד.[1]

סנדס אירחה אנשים מהאליטה התרבותית ומחוצה לה לכל אורך חייה. כאשר בריאותה של הדסון החלה להתדרדר, סנדס טיפלה בה עד שהיא מתה בשנת 1957.

סנדס המשיכה לארח לאחר מותה של הדסון, והיא עצמה מתה ב־19 במרץ 1962.

ונדי ברון, סופרת והיסטוריונית לאמנות, כתבה ביוגרפיה על סנדס, על סמך המכתבים שכתבה סנדס להדסון ולאחרים. אלה נשמרים בארכיון של טייט.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתל סנדס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Nicola Moorby, Ethel Sands 1873–1962, Tate, 2012-05-01, ISBN 978-1-84976-385-1. (באנגלית)
  2. ^ "Mahlon Sand's Death: A Fatal Accident in London, While Starting for a Ride."
  3. ^ Ethel Sands - National Portrait Gallery, www.npg.org.uk (באנגלית)
  4. ^ A Dictionary of Twentieth-Century Art - 1999, Page iii by Ian Chilvers. | Online Research Library: Questia, www.questia.com
  5. ^ Nicola Moorby, Nan (Anna Hope) Hudson 1869–1957, Tate, 2012-05-01, ISBN 978-1-84976-385-1. (באנגלית)
  6. ^ Wendy Baron. Camden Town Recalled: Exhibition 14 October-12 November 1976 : Centenary 1876–1976, The Fine Art Society Ltd. : Text. Fine Art Society; 1976. p. 5, 44.
  7. ^ A Spare Room, Château d'Auppegard | Art UK, artuk.org (באנגלית)
  8. ^ Jamie Cullum Ups the Jazziness of Kensal Green; HOMES GOSSIP Homes & Property" - The Evening Standard (London, England), December 15, 2004 | Online Research Library: Questia Reader, www.questia.com
  9. ^ Tate Archive and Public Records Catalogue, archive.tate.org.uk