וירג'יניה וולף
 | |
| לידה |
25 בינואר 1882 קנזינגטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| התאבדה |
28 במרץ 1941 (בגיל 59) הממלכה המאוחדת |
| שם לידה | אדליין וירג'יניה סטיבן |
| עיסוק |
מחברת רומנים, מסאית, אוטוביוגרפית, כותבת סיפורים קצרים, כותבת יומן, מבקרת ספרותית, מוציאה לאור, סופרת, פמיניסטית |
| מקום לימודים |
קינגס קולג' לונדון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
דרמה, פרוזה |
| זרם ספרותי |
קבוצת בלומסברי |
| יצירות בולטות |
אל המגדלור, גברת דאלוויי, אורלנדו (ספר), חדר משלך |
  | |
אדליין וירג'יניה וולף (באנגלית: Adeline Virginia Woolf; 25 בינואר 1882 – 28 במרץ 1941) הייתה סופרת, מבקרת ספרות ופמיניסטית אנגלייה. בין ספריה הבולטים: "אל המגדלור" (1927), "אורלנדו" (1928) ו"חדר משלך" (1929).
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשם אדליין וירג'יניה סטיבן (Adeline Virginia Stephen) בלונדון. אמה הייתה ג'וליה ג'קסון דקוורת' (Julia Jackson Duckworth), בת למשפחת דקוורת', שבבעלותה הוצאת ספרים מכובדת. אביה, לזלי סטיבן (Leslie Stephen), היה מבקר ספרות והמייסד של "המילון של הביוגרפיה הלאומית" (Dictionary of National Biography). שני הוריה היו נשואים בשנית ובבית בקנזינגטון גדלו ילדים משלוש מערכות נישואים, אלו הקודמות של שני הוריה ושלושת אחיה מאותם הורים. עד גיל שלוש לא הצליחה לדבר כהלכה.
במשך שבע עשרה שנות נישואי הוריה הייתה אמה עסוקה בעיקר במילוי צרכיו של בעלה. וירג'יניה האמינה כי היא ואחיה הצעיר "נרמסו עוד ברחם אמם תחת משקל הכרכים של המילון החשוב". אביה סבל מהתקפי חרדה, היה מוטרד בענייני הכלכלה של המשפחה, וג'וליה קרסה תחת העול. היא נפטרה בשנת 1895. מות האם היה כדבריה "האסון הגרוע ביותר שיכול לקרות[1]", אך האסון הכרוני יותר היה הקדרות הכאוטית שירדה על הבית. אחיהן החורג הבוגר יותר של שתי האחיות וירג'יניה וונסה הטריד אותן מינית באופן שלא ידעו איך להתמודד איתו, כיוון שעל פניו היה כביכול אח אוהב המעתיר עליהן חיבה ותשומת לב.[1]
ב-1894 סבלה וולף מהתמוטטות עצבים בפעם הראשונה. יש הסבורים שסבלה לאורך חייה מהפרעה דו-קוטבית. סטלה דקוורת', אחותה למחצה, לקחה את מקומה של האם, אך מתה שנתיים לאחר מכן. אביה מת גם הוא, מסרטן, ב-1904. לאחר מות אביה עברה וולף לגור יחד עם שני אחיה בבית אחותה ונסה בבלומסברי. בשנת 1907 הצטרפה אל קבוצת בלומסברי שפעלה עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והשפיעה רבות על האמנות והספרות באירופה. אחיה הצעיר והאהוב טובי מת בשנת 1906.
לאחר לידת בנה הראשון של אחותה ונסה, פלירטטה וירג'יניה עם קלייב בל, בעלה. "מה רצתה, בעצם? היא לא הייתה מאוהבת בקלייב כלל. אם אמנם הייתה מאוהבת באדם, הרי בוונסה הייתה מאוהבת".[1]
בשנת 1905 החלה לכתוב למוסף הספרותי של "הטיימס", The Times Literary Supplement. משנה זו החלה מפרסמת מאמרים, שהצטברו לאורך חייה לכ-500. ב-1912 נישאה לתאורטיקן הפוליטי ליאונרד וולף, וב-1915 פרסמה את ספרה הראשון, "המסע אל החוץ". בשנת 1919 פורסם "לילה ויום", רומן ריאליסטי המתרחש בלונדון, שמנגיד את חייהן של שתי חברות, קתרין ומרי. ב-1922 פרסמה את "חדרו של יעקב" המבוסס על מותו של אחיה טובי.
עם פרסומם של "אל המגדלור" (1927) ו"הגלים" (1931) ביססה וולף את מעמדה כאחת הסופרות המודרניות המובילות. בעבודות אלה פיתחה טכניקה החושפת את ההווי הנשי ומציאת חלופות לתפיסת המציאות הגברית השלטת באותה תקופה. בשנת 1925 פרסמה את "גברת דאלוויי", המתאר את מחשבותיהם של קבוצת אנשים במהלך יום בחייהם.
וולף עסקה רבות בסוגיות פמיניסטיות, ובמסגרת זאת פירסמה את "אורלנדו" (Orlando, 1928), רומן פנטסטי העוקב אחרי קריירה של גיבורה ביסקסואלית וטרנסג'נדרית בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה. ייתכן שכתיבת ספר זה התבססה, באופן חלקי לפחות, על ידידותה הקרובה של וירג'יניה עם ויטה סקויל וסט, אשת הדיפלומט הרולד ניקולסון,[1][2] היחסים ביניהן אמנם לא הגיעו לידי קשר מיני, אך היו רוויים בארוטיקה עדינה. "נוכחותה מוצאת חן בעיני, ויופייה. כלום אני מאוהבת בה? אבל מה היא האהבה? היא "מאוהבת" בי (ראוי לשים זאת במרכאות), וזה מרגש, מחניף, מעניין".[1]
ספר פמיניסטי נוסף שכתבה היה "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) בו עסקה במכשולים ובדעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות ובצורך של נשים בהון עצמי כדי שתוכלנה לעסוק באמנות. הפרק האחרון בספר דן באפשרות של חשיבה ביסקסואלית. בשנת 1938, עם עליית הפשיזם באירופה, כתבה את המסה "שלוש גיניאות" (Three Guineas) שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה לנשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.
חייהם החברתיים של הזוג וולף היו עשירים מאוד. יומניה מלאים בתיאורים פרטניים וצבעוניים של מפגשים מגוונים, נסיעות, התארחויות, נופים ויחסים אנושיים מורכבים עם סביבתם הסוערת.[3] עם זאת וירג'יניה חלתה לעיתים קרובות, פיזית ונפשית. היא סבלה מכאבי ראש, מחלות עונתיות וחום גבוה במשך ימים, ובתקופות רבות הייתה מושבתת לגמרי מפעילות. ב-1912 ניסתה להתאבד, ובמאי 1936 לא הרשה לה רופאה לכתוב יותר מארבעים וחמש דקות ליום. בינואר 1938 ביקרו בני הזוג וולף אצל זיגמונד פרויד בהמפסטד.[1]
בספטמבר 1939 ניזוק ביתם של הזוג וולף בהפצצות הגרמניות על לונדון, והם לא יכלו להגיע אליו. וירג'יניה המשיכה להיאבק בדיכאון ובני הזוג נסעו לברייטון כדי להיוועץ ברופא נוסף בדבר מצבה. ב-28 במרץ 1941 התאבדה וירג'יניה וולף כאשר מילאה כיסיה באבנים והטביעה עצמה בנהר אוס (Ouse) ליד ביתה בסאסקס.
היא השאירה מאחריה מכתב האומר:
יקר מכל, אני בטוחה שאני משתגעת שוב. אני מרגישה, שלא נוכל לעבור שוב תקופה נוראה שכזו כמו בפעמים קודמות. והפעם לא אחלים עוד. אני מתחילה לשמוע קולות, ואינני מצליחה להתרכז. על כן אני עושה מה שנראה לי המעשה הטוב ביותר - - - מה שאני מבקשת לומר הוא זה, שאני חייבת לך את כל האושר שידעתי בחיי. - - - אינני חושבת, כי יכלו שניים להיות מאושרים יותר משהיינו אנו. ו'.
— קוונטין בל, וירג'יניה וולף, 1988
יצירות המתייחסות לווירג'יניה וולף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1962 עלה לראשונה על במות ברודוויי מחזהו עטור התהילה של אדוארד אלבי, "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". המחזה משתמש בשמה של הסופרת כאלוזיה לתכניה האינטלקטואליים-מיניים החתרניים, שמקבלים ביטוי טעון ביחסים בין הדמויות במחזה. בשנת 1966, סרט קולנוע בעל שם זהה זיכה את אליזבת טיילור בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
בשנת 1992 החלה הקרנתו של הסרט "אורלנדו", בבימויה של סאלי פוטר, המבוסס על יצירתה של וירג'יניה וולף בשם זה מ-1928. בתפקיד האציל הבריטי האנדרוגני, גיבור הסרט, מככבת השחקנית טילדה סווינטון, ובתור המלכה אליזבת הראשונה מופיע השחקן קוונטין קריספ.
ב-2002 יצא לאקרנים הסרט "השעות", המבוסס על חייה של וולף ועל ספרה "גברת דאלוויי". הסרט עצמו היה מועמד לפרס אוסקר, וניקול קידמן קיבלה את הפרס על תפקידה בסרט כווירג'יניה וולף. הסרט נעשה על פי ספרו זוכה פרס פוליצר של מייקל קנינגהם מ-1998. הוא ספג ביקורת בקרב שוחרי וירג'יניה וולף על כך שלא תיאר במדויק את חיי וולף ופועלה.
מספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורלנדו: ביוגרפיה (1928, Orlando: A Biography)
- תרגום צבי ארד, מחברות לספרות, תשכ"ד; זמורה, ביתן, מודן, 1974
- תרגום שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2007
- אל המגדלור (1927, To the Lighthouse)
- תרגום מאיר ויזלטיר, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ו 1975
- תרגום ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2009
- בין המערכות (1941, Between the Acts)
- תרגום אהרן אמיר, זמורה, ביתן, מודן, תשמ"א 1981
- תרגום שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2011
- הגלים (1931, The Waves)
- תרגום מאיר ויזלטיר, זמורה-ביתן, תשמ"ב 1982
- תרגום ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2008
- חדר משלך (1929, A Room of One's Own)
- חדרו של ג’ייקוב (1922, Jacob's Room) - תרגום ניצה בן-ארי, זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986
- חירות של רגע: פרקי יומן, מקוצר וערוך על ידי אן אוליביה בל, תרגמה אלינוער ברגר, כתר, 2011
- לילה ויום (1919, Night and Day) - תרגום אביבה ברושי, זמורה-ביתן, תשנ"ה 1995
- מות העש: מסות, רשימות ומאמרים, תרגמה כרמית גיא, כתר, 2008
- מכלול סיפורים קצרים - תרגום ברוריה בן ברוך בעריכת סוזן דיק, כתר, תשנ"א
- המסע אל החוץ (1915, The Voyage Out) - תרגום אביבה ברושי, זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993
- גברת דאלוויי (1925, Mrs. Dalloway)
- תרגום רנה ליטוין, זמורה, ביתן, מודן, תשל"ה 1974
- תרגום שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2008
- פלאש: קורות חייו (1933, Flush: A Biography)
- תרגם חנוך קלעי, דביר, תשל"ג
- תרגמה ליה נירגד, ידיעות ספרים, 2010
- פרשווטר (1923, Freshwater) - מחזה. תרגום יהודה ויזן, דחק לספרות טובה, עמדה, תש"ע 2010
- שלוש גיניאות (1938, Three Guineas) - תרגום אהרן אמיר, שוקן, תשמ"ה 1985
- השנים (1937, The Years) - תרגום אדם זרטל (ערך יחיעם פדן), זמורה, ביתן, מודן, תש"ם 1979
- רישום של העבר (1976, Moments of being) - מאנגלית אנה הרמן, זמורה, ביתן, מודן, 2011
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014, הפרק ״וירג׳יניה וולף - צורה: שאלה של הגדרה״, עמודים 64–76.
- קוונטין בל: ביוגרפיה. הוצאת שוקן ירושלים 1988 תרגום מאנגלית לאה דובב.
- וירג'יניה וולף, יהודים – מקטע, יומן, מכתב. (מאנגלית: אריאל קריל, יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014.
- וירג'יניה וולף, על הרומאנים 'המנהרה' ו'אורות מסתובבים' מאת דורות'י ריצ'רדסון (מאנגלית: אביעד שטיר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיצירתה של וירג'יניה וולף בפרויקט גוטנברג
- גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לוירג'יניה וולף, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה
- רנה ליטוין, חשתי שגם אני שוקעת בגלים, באתר הארץ
- ארנה קזין, חדר משלה, חדר משלו, באתר הארץ
- אלי שאלתיאל, חדר משלו, באתר הארץ
- יהודית קציר, מה עושה הארובה של רידינג בהרצאה של אשה: 80 שנה ל"חדר משלך", באתר nrg, 11 בנובמבר 2009
- דורון קורן, אליוט פינת ג'ויס, באתר ynet, 8 בפברואר 2011
- יהודה ויזן, זאבה בודדה: במלאת 70 למותה של וירג'יניה וולף, באתר וואלה! NEWS, 28 במרץ 2011
- עופרה עופר אורן, וירג'יניה וולף: שעות חייה האחרונות, בבלוג "סופרת ספרים", 3 באוגוסט 2014
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שהכינה גוגל לציון יום הולדתה ה-136 של וירג'יניה וולף (באנגלית)
מכּתביה:
- פרק מתוך "מות העש", באתר ynet
- וירג'יניה וולף, תרגום: יהודה ויזן, "פרשווטר" - קומדיה מאת וירג'יניה וולף, באתר וואלה! NEWS, 28 במרץ 2011
- פותחים ספר: אל המגדלור, באתר הארץ, 02 בספטמבר 2009
- פתיחת הספר 'הגלים', באתר הארץ
- הגלים: פרק מספרה של וירג'יניה וולף, באתר nrg, 6 באוגוסט 2008
- פרקים מתוך תרגום חדש של יומני וירג'יניה וולף, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
על יצירתה
- אריאנה מלמד, זה לא גברת זה אדון, באתר ynet
- אילת שמיר, בוקר אחד, אחרי המלחמה הגדולה, באתר הארץ, 22/04/08
- ליאת אלקיים, לשבור את הגלים, באתר הארץ, 10.9.2008
- גליה בנזימן, האומללויות נושאות כוס לחיי התמוטטותן, באתר הארץ, 18.9.2008
- רונית מטלון, לשבור את הגלים, באתר ynet, 01.07.09
- נעמה צאל, שום דבר איננו רק דבר אחד, "אל המגדלור", באתר הארץ, 05/10/09
- גליה בנזימן, מגדלור קטן בים האפל של הקיום, באתר הארץ, 13/11/09
- תלמה אדמון, הכלב והמשוררת: ביקורת על "פלאש", באתר nrg, 27 במאי 2010
- ארז שוייצר, "חירות של רגע: פרקי יומן" מאת וירג'יניה וולף, כתיבה חופשית, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
- עינת יקיר, וירג'יניה וולף: מות העש, בלוג באתר "בננות", 08/03/2008
- כרמית ספיר ויץ, הרומן האחרון: על "בין המערכות" של וירג'יניה וולף, באתר nrg, 10 בינואר 2011
- תלמה אדמון, פסטורליה רועמת: על "בין המערכות" מאת וירג'יניה וולף, באתר nrg, 25 בינואר 2011
- גליה בנזימן, מחוגי השעון נעצרו ברגע הנוכחי, באתר הארץ, 27 במאי 2011
- גל אורן, שאלה של הגדרה, מוסף "שבת", מקור ראשון, 10 ביוני 2011
