וירג'יניה וולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וירג'יניה וולף
Virginia Woolf
Virginia Woolf 1927.jpg
לידה 25 בינואר 1882
הייד פארק גייט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 28 במרץ 1941 (בגיל 59)
נהר אוס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אדליין וירג'יניה סטיבן
עיסוק מחברת רומנים, מסאית, אוטוביוגרפית, כותבת סיפורים קצרים, כותבת יומן, מבקרת ספרותית, מוציאה לאור, סופרת, פמיניסטית, מחברת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג לאונרד וולף, Leonard Sydney Woolf עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קינגס קולג' לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה דרמה, פרוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי מודרניזם
יצירות בולטות אל המגדלור, גברת דאלוויי, אורלנדו, חדר משלך, The Waves עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1904 - 28 במרץ 1941 (כ־37 שנים)
הושפעה מ Jane Ellen Harrison, ג'ורג' אליוט עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Virginia Woolf signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
וירג'יניה וולף בשנת 1927

אדליין וירג'יניה וולף (באנגלית: Adeline Virginia Woolf;‏ 25 בינואר 1882 – 28 במרץ 1941) הייתה סופרת, מבקרת ספרות ופמיניסטית אנגלייה. נחשבת לאחת הסופרות המודרניות החשובות של המאה ה-20, ולחלוצת זרם התודעה בספרות. בין ספריה הבולטים: "גברת דאלווי" (1925), "אל המגדלור" (1927), "אורלנדו" (1928) ו"חדר משלך" (1929).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם אדליין וירג'יניה סטיבן (Adeline Virginia Stephen) בלונדון. אמה הייתה ג'וליה ג'קסון דקוורת' (אנ'), בת למשפחת ג'קסון, שבבעלותה הוצאת ספרים מכובדת. אביה, לזלי סטיבן (Leslie Stephen), היה מבקר ספרות, מייסד "המילון של הביוגרפיה הלאומית" (Dictionary of National Biography), ועורך כתב העת הספרותי (Cornhill Magazine).[1] שני הוריה היו נשואים בשנית, ובבית בשכונת דרום קנזינגטון שבלונדון גדלו ילדים משלוש מערכות נישואים, אלו הקודמות של שני הוריה ועוד שלושה אחים מאותם הורים. עד גיל שלוש לא הצליחה לדבר כהלכה.

במשך שבע עשרה שנות נישואי הוריה הייתה אמה עסוקה בעיקר במילוי צרכיו של בעלה. וירג'יניה האמינה כי היא ואחיה הצעיר "נרמסו עוד ברחם אמם תחת משקל הכרכים של המילון החשוב". אביה השפיע על עיצוב דמותה הרוחנית, עודד אותה לקרוא והעמיד לרשותה את ספרייתו,[1] אך גם סבל מהתקפי חרדה, היה מוטרד בענייני פרנסת המשפחה, והאם ג'וליה קרסה תחת העול, ונפטרה בשנת 1895. מות האם היה כדברי וולף "האסון הגרוע ביותר שיכול לקרות[2]", אך האסון המתמשך יותר היה הקדרות הכאוטית שירדה על הבית. שני אחיה למחצה, ג׳ורג׳ דאקוורת (אנ') (המבוגר ממנה ב-13 שנה) וג׳רלד דאקוורת (אנ') (המבוגר ממנה ב-11 שנה) התעללו מינית בה ובאחותה ונסה בל (אנ'). ההתעללות המינית החלה כשוולף הייתה בת שש ונמשכה עד שהייתה בת 24.[3]

ב-1894 סבלה וולף מהתמוטטות עצבים בפעם הראשונה. יש הסבורים שסבלה לאורך חייה מהפרעה דו-קוטבית. סטלה דקוורת', אחותה למחצה, לקחה את מקומה של האם, אך מתה שנתיים לאחר מכן. אביה מת מסרטן, ב-1904. לאחר מות אביה עברה וולף לגור יחד עם שני אחיה בבית אחותה ונסה בבלומסברי. בשנת 1907 הצטרפה אל קבוצת בלומסברי שפעלה עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והשפיעה רבות על האמנות והספרות באירופה. אחיה הצעיר והאהוב טובי מת בשנת 1906.

לאחר לידת בנה הראשון של אחותה ונסה, פלירטטה וירג'יניה עם קלייב בל, בעלה. "מה רצתה, בעצם? היא לא הייתה מאוהבת בקלייב כלל. אם אמנם הייתה מאוהבת באדם, הרי בוונסה הייתה מאוהבת".[2]

בשנת 1905 החלה לכתוב למוסף הספרותי של "הטיימס", The Times Literary Supplement. משנה זו החלה לפרסם מאמרים, שהצטברו לאורך חייה לכ-500. ב-1912 נישאה לתאורטיקן הפוליטי ליאונרד וולף, וב-1915 פרסמה את ספרה הראשון, "המסע אל החוץ". בשנת 1919 פורסם "לילה ויום", רומן ריאליסטי המתרחש בלונדון, שמנגיד את חייהן של שתי חברות, קתרין ומרי. ב-1922 פרסמה את "חדרו של יעקב" המבוסס על מותו של אחיה טובי.

עם פרסומם של "אל המגדלור" (אנ') ב-1927 ו"הגלים" (אנ') ב-1931, ביססה וולף את מעמדה כאחת הסופרות המודרניות המובילות. בעבודות אלה פיתחה טכניקה החושפת את ההווי הנשי ומציאת חלופות לתפיסת המציאות הגברית השלטת באותה תקופה. בשנת 1925 פרסמה את "גברת דאלוויי", המתאר את מחשבותיהם של קבוצת אנשים במהלך יום בחייהם.

וולף עסקה רבות בסוגיות פמיניסטיות, ובמסגרת זאת פרסמה את הספר "אורלנדו" (Orlando, 1928), רומן פנטסטי העוקב אחרי קריירה של גיבורה ביסקסואלית וטרנסג'נדרית בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה. ייתכן שכתיבת ספר זה התבססה, באופן חלקי לפחות, על ידידותה הקרובה של וירג'יניה עם ויטה סקויל וסט, אשת הדיפלומט הרולד ניקולסון,[2][4] היחסים ביניהן אמנם לא הגיעו לידי קשר מיני, אך היו רוויים בארוטיקה עדינה. "נוכחותה מוצאת חן בעיני, ויופייה. כלום אני מאוהבת בה? אבל מה היא האהבה? היא "מאוהבת" בי (ראוי לשים זאת במירכאות), וזה מרגש, מחניף, מעניין".[2]

ספר פמיניסטי נוסף שכתבה היה "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) בו עסקה במכשולים ובדעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות, ובצורך של נשים בהון עצמי כדי שתוכלנה לעסוק באמנות. הפרק האחרון בספר דן באפשרות של חשיבה ביסקסואלית. בשנת 1938, עם עליית הפשיזם באירופה, כתבה את המסה "שלוש גיניאות" (Three Guineas), שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה לנשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.

חייהם החברתיים של הזוג וולף היו עשירים מאוד. יומניה מלאים בתיאורים מפורטים וצבעוניים של מפגשים מגוונים, נסיעות, התארחויות, נופים ויחסים אנושיים מורכבים עם סביבתם הסוערת.[5] עם זאת חלתה וולף לעיתים קרובות, פיזית ונפשית. היא סבלה מכאבי ראש, מחלות עונתיות וחום גבוה במשך ימים, ובתקופות רבות הייתה מושבתת לגמרי מפעילות. ב-1912 ניסתה להתאבד, ובמאי 1936 לא הרשה לה רופאה לכתוב יותר מארבעים וחמש דקות ביום. בינואר 1938 ביקרו בני הזוג וולף אצל זיגמונד פרויד בהמפסטד.[2]

בספטמבר 1939 ניזוק ביתם של הזוג וולף בהפצצות הגרמניות על לונדון, והם לא יכלו להגיע אליו. וירג'יניה המשיכה להיאבק בדיכאון, ובני הזוג נסעו לברייטון כדי להיוועץ ברופא נוסף בדבר מצבה. ב-28 במרץ 1941 התאבדה וירג'יניה וולף כאשר מילאה כיסיה באבנים והטביעה עצמה בנהר אוס (אנ') ליד ביתה בסאסקס.

היא השאירה מאחריה מכתב האומר:

יקר מכל, אני בטוחה שאני משתגעת שוב. אני מרגישה, שלא נוכל לעבור שוב תקופה נוראה שכזו כמו בפעמים קודמות. והפעם לא אחלים עוד. אני מתחילה לשמוע קולות, ואינני מצליחה להתרכז. על כן אני עושה מה שנראה לי המעשה הטוב ביותר - - - מה שאני מבקשת לומר הוא זה, שאני חייבת לך את כל האושר שידעתי בחיי. - - - אינני חושבת, כי יכלו שניים להיות מאושרים יותר משהיינו אנו. ו'.

— קוונטין בל, וירג'יניה וולף, 1988

יצירות המתייחסות לווירג'יניה וולף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962 עלה לראשונה על במות ברודוויי מחזהו עטור התהילה של אדוארד אלבי, "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". המחזה משתמש בשמה של הסופרת כאלוזיה לתוכניה האינטלקטואליים-מיניים החתרניים, שמקבלים ביטוי טעון ביחסים בין הדמויות במחזה. בשנת 1966, סרט קולנוע בעל שם זהה זיכה את אליזבת טיילור בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 1992 החלה הקרנתו של הסרט "אורלנדו", בבימויה של סאלי פוטר, המבוסס על יצירתה של וירג'יניה וולף בשם זה מ-1928. בתפקיד האציל הבריטי האנדרוגני, גיבור הסרט, מככבת השחקנית טילדה סווינטון, ובתור המלכה אליזבת הראשונה מופיע השחקן קוונטין קריספ.

ב-2002 יצא לאקרנים הסרט "השעות", המבוסס על חייה של וולף ועל ספרה "גברת דאלוויי". הסרט עצמו היה מועמד לפרס אוסקר, וניקול קידמן קיבלה את הפרס על תפקידה בסרט כווירג'יניה וולף. הסרט נעשה על פי ספרו זוכה פרס פוליצר של מייקל קנינגהם מ-1998. הוא ספג ביקורת בקרב שוחרי וירג'יניה וולף על כך שלא תיאר במדויק את חיי וולף ופועלה.

ב-2018 יצא לאקרנים הסרט ויטה ווירג'יניה (אנ'), המתאר את הקשר בין וולף לבין ויטה סאקוויל-ווסט (אנ'), בכיכובן של ג'מה ארטרטון ואליזבת דביקי.

מספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: וירג'יניה וולף
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וירג'יניה וולף

מכּתביה:

על יצירתה:

על יצירות עליה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אליס שלוי, וירג'יניה וולף, אנציקלופדיה העברית ט"ו, עמ' 890–891
  2. ^ 1 2 3 4 5 קוונטין בל, וירג'יניה וולף, שוקן ירושלים, 1988
  3. ^ Williams, Lucia CA. "Virginia Woolf’s history of sexual victimization: a case study in light of current research." Psychology 2014 (2014).
  4. ^ Nigel Nicolson, Portrait of a Marriage, Bantam books, 1973
  5. ^ וירג'יניה וולף, חירות של רגע /פרקי יומן/, תרגום: אלינוער ברגר, כתר, 2010 (1984 בשפת המקור)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=וירג%27יניה_וולף&oldid=28883032"