בורודינו (אוניית מערכה, 1901)
 | |
| אניית המערכה בורודינו בקרונשטאדט, אוגוסט 1904 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
אוניית מערכה  |
| צי | הצי הרוסי הקיסרי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה |
סדרת בורודינו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | המספנות הבלטיות סנקט פטרבורג |
| תחילת הבנייה | 23 במאי 1900 |
| הושקה | 8 בספטמבר 1901 |
| תקופת הפעילות | אוגוסט 1904 – 27 במאי 1905 (כ־42 שבועות ו־6 ימים) |
| אחריתה | טובעה בקרב צושימה 27 במאי 1905 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת רוסיה-יפן קרב צושימה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 13,516 טון, 14,151 טון מרבי |
| אורך | 121 מטר |
| רוחב | 23.2 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| מהירות | 18 קשר (33 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 28 קצינים, 754 ימאים |
| הנעה | מנועי קיטור, 12 דוודים מסוג בלוויל בהספק 15,800 כוח סוס |
| כמות הדלק | 1,580 טון פחם |
| שריון |
שריון מסוג קרופ דופן 193 מ"מ צריחים 254 מ"מ סיפון 51 מ"מ מחיצה נגד טורפדו 25 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחי 305 מ"מ בשני צריחים 6 תותחי 152 מ"מ בשני צריחים 20 תותחי 75 מ"מ 20 תותחי 47 מ"מ 4 צינורות טורפדו 381 מ"מ |
  | |
בורודינו הייתה אוניית מערכה מסוג פרה-דרדנוט שנקראה על שם קרב בורודינו. אנייה זו השתתפה במלחמת רוסיה–יפן. היא הייתה אחת מחמש אוניות מלחמה רוסיות חדישות מסדרת בורודינו, והראשונה מסוג זה שנבנתה, אשר היו חלק מהצי הבלטי.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספינות מסדרת בורודינו התבססו על התכנון של אוניית המערכה הרוסית צסארביץ' שנבנתה בצרפת, ששונו כדי להתאים לציוד ולשיטות הבנייה הרוסיים. הם נבנו במסגרת תוכנית 1898 "לצורכי המזרח הרחוק" של ריכוז עשר אוניות מערכה באוקיינוס השקט. האימפרטור אלכסנדר השלישי הייתה באורך כולל של 397 רגל (121 מ'), ברוחב של 76 רגל 1 אינץ' (23.19 מ') ושוקע של כ-29 רגל 2 אינץ' (8.9 מ') בתפוסה מלאה. הדחק האונייה נועד להיות 13,516 טון ארוך (13,733 ט'), אולם היא סבלה מעודף משקל של יותר מ-600 טון ארוך (610 ט') ולמעשה דחקה 14,181 טון ארוך (14,409 ט'). זה גרם לבעיה במהלך ניסויים ימיים ב-6 באוקטובר 1903, כאשר היא ביצעה סיבוב במהירות גבוהה שגרמה לה לנטות ב-15° והציפה את העמדות של תותחי ה-75 מ"מ (3 אינץ'). הצוות המיועד שלה כלל 28 קצינים ו-754 מתגייסים, למרות שהיא נשאה 826–846 אנשי צוות בשירות.
הספינה הונעה על ידי זוג מנועי קיטור אנכיים תלת-דרגתיים בעלי ארבעה צילינדרים, שכל אחד מהם הניע גל מדחף אחד, תוך שימוש בקיטור שנוצר על ידי 20 דודי בלוויל. המנועים דורגו ב-15,800 כוחות סוס מצוינים (11,800 קילוואט) ותוכננו להגיע למהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). עם זאת, האימפרטור אלכסנדר השלישי הגיעה למהירות מרבית של 17.7 קשרים (32.8 קמ"ש) מ-16,225 כוחות סוס (12,099 קילוואט) במהלך ניסויי המכונות הרשמיים שלה ב-23 ביולי 1903. היא נשאה מספיק פחם כדי לתת לה טווח של 2,590 מיילים ימיים (4,800 ק"מ; 2,980 מייל) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
הסוללה הראשית של הספינה כללה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) מותקנים בשני צריחי תותחים, אחד בקדמת ואחד מאחורי המבנה. החימוש המשני כלל 12 תותחי קאנה 6 אינץ' (152 מ"מ) מהירי ירי (QF), המורכבים בצריחים עם תותחים. מספר תותחים קטנים יותר נישאו להגנה מפני טרפדות. אלה כללו עשרים תותחי QF בקוטר 75 מ"מ ועשרים תותחי הוצ'קיס בקוטר 47 מ"מ (1.9 אינץ'). היא הייתה חמושה גם בארבעה צינורות טורפדו בגודל 15 אינץ' (381 מ"מ), אחד בחרטום ואחד בירכתיים מעל המים ושניים שקועים. חגורת שריון קו המים של האימפרטור אלכסנדר השלישי הייתה מורכבת משריון קרופ ועובי 5.7–7.64 אינץ' (145–194 מ"מ). לשריון של צריחי התותחים שלה היה עובי מרבי של 10 אינץ' (254 מ"מ) ועובי הסיפון שלה נע בין 1 ל-2 אינץ' (25 עד 51 מ"מ). הסיפון התחתון המשוריין בגודל 1.5 אינץ' (38 מ"מ) התעקל כלפי מטה ויצר מחיצה אטומה נגד טורפדו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית הבורודינו, על שם קרב בורודינו ב-1812,[1] החלה ב-26 במאי 1899 במספנת האדמירליות החדשה בסנקט פטרבורג. הספינה הונחה ב-23 במאי 1900 בנוכחות הצאר ניקולאי השני, והושקה ב-8 בספטמבר 1901. היא הושלמה באוגוסט 1904[2] בעלות של 14,573,000 רובל.
ב-15 באוקטובר 1904, בורודינו הפליגה לפורט ארתור מליבאו יחד עם כלי השיט האחרים של שייטת האוקיינוס השקט השנייה, בפיקודו הכללי של תת אדמירל זינובי רוז'סטבנסקי. רוז'סטבנסקי הוביל את השייטת שלו, כולל בורודינו, במורד החוף האטלנטי של אפריקה, הקיף את כף התקווה הטובה, והגיע לאי נוסי בי מול החוף הצפון-מערבי של מדגסקר ב-9 בינואר 1905, שם הם נשארו שני חודשים בזמן שרוז'סטבנסקי השלים את סידורי הגיוס שלו. השייטת הפליגה למפרץ קמראן, הודו-סין הצרפתית, ב-16 במרץ והגיעה אליה כמעט חודש לאחר מכן כדי להמתין לספינות המיושנות של שייטת האוקיינוס השקט השלישית, בפיקודו של אדמירל משנה ניקולאי נבוגטוב. הספינות האחרונות הגיעו למפרץ קמראן ב-9 במאי והכוח המשולב הפליג לוולדיווסטוק ב-14 במאי. בעוד נתונים מדויקים אינם זמינים עבור בורודינו, סביר להניח שהספינה סבלה מעודף משקל של כ-1,700 טון ארוך (1,700 ט'), שכן היא ואחיותיה הועמסו בפחם ובאספקה אחרת; כל אלה אוחסנו גבוה באוניות והפחיתו את יציבותן. המשקל הנוסף שיקע גם את חגורת השריון של קו המים והותיר רק כ-4 רגל 6 אינץ' (1.4 מ') מחגורת השריון העליונה מעל קו המים.
במהלך קרב צושימה, ב-27 במאי 1905, בתחילת הקרב, בורודינו הייתה שלישית בתור מאחורי ספינת הדגל של רוז'סטונסקי, קניאז סובורוב. מעט מאוד ידוע על פעולות הספינה במהלך הקרב מכיוון שהיה רק ניצול בודד מהספינה והראות הייתה גרועה במשך רוב הקרב, אך קפטן וו. ק. פקהאם, המשקיף הצבאי הרשמי של הצי המלכותי על סיפון אוניית המערכה היפנית אסאהי בהתאם לברית האנגלו-יפנית, ציין שהיא נפגעה קשות בסביבות השעה 14:30, כ-25 דקות לאחר שספינות רוסיות פתחו באש. בורודינו ירדה לזמן קצר מעמדתה לאחר אותה פגיעה, אך ככל הנראה חזרה אליה ל-14:50. בשלב זה, הייתה לה שריפה חמורה בחלק המרכזי של המבנה העילי שלה.
קניאז סובורוב ספגה פגיעות מרובות בתחילת הקרב, חלקן פצעו את רוז'סטבנסקי ותקעו את ההיגוי של הספינה כך שהיא יצאה מהמערך. בסביבות השעה 16:00, הקפטן של בורודינו, פטר סרברניקוב, כעת מפקד הצי בפועל, הפנה את בורודינו דרומה והוביל את הצי הרוסי מחוץ לטווח הראייה. כשסיירות יפניות סגרו עליהם בסביבות השעה 17:05, הוא הפנה את הצי צפונה כדי להימנע מהן, אך נתקל בספינות הקרב היפניות כעבור שעה. הם ריכזו את האש שלהם בבורודינו ובאימפרטור אלכסנדר השלישי, שלשניהם היו נזקים מפגיעות מוקדמות יותר. פקנהאם ציין פגיעה בולטת בבורודינו בשעה 18:57 והיא נצפתה בוערת בשעה 19:04 על ידי משקיפים על סיפון ספינת הדגל של טוגו מיקאסה. פקנהאם צפה בשתי פגיעות של 12 אינץ' על בורודינו של אוניית המערכה שיקישימה בשעה 19:18 שהציתה שריפה אדירה. עשר דקות לאחר מכן, לאחר שטוגו הורה לספינותיו להפסיק את האש ולהתנתק, ספינת הקרב פוג'י ירתה בתותחי ה-12 אינץ' הטעונים כבר לפני שפנתה. אחד מאלו פגע בבורודינו מתחת לצריח קדמי של תותחי שישה אינץ' בצד הימני שלה והצית את התחמושת המוכנה לשימוש בצריח. האש התפשטה וגרמה לפיצוץ קטסטרופלי במחסן תחמושת סמוך של פגזי שישה אינץ'. פיצוצי מחסנים אחרים פוצצו את גופה והספינה התהפכה במהירות וטבעה. רק איש צוות אחד, הימאי דרגה ראשונה סמיון יושין, שרד את הפיצוץ מצוותה שכלל 855. הוא חולץ לאחר ששרד שתים עשרה שעות במים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Historical Dictionary of the Russo Japanese War. rotem Kowner. Scarecrow Press Inc 2006
- Hisrory of The Russo-Japanese War. Cassell's. Cassell and Company 1906
