בוריס ואניקוב

בוריס לבוביץ' ואניקוב
Бо́рис Льво́вич Ва́нников

לידה	7 בספטמבר 1897 באקו, האימפריה הרוסית
פטירה	22 בפברואר 1962 (בגיל 64) מוסקבה, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות, האימפריה הרוסית
מקום קבורה	כד עם אפרו נמצא בבית הקברות של חומת הקרמלין, מוסקבה
מקום מגורים	באקו, טיפליס, מוסקבה, טולה, פרם
השכלה	המכללה הטכנית של באקו, המכללה הטכנית הגבוהה של מוסקבה
תקופת הפעילות	1920–7 ביוני 1941 20 ביולי 1941 – 1958
מקצוע	פקח, מהנדס
מעסיק	מפעל הנשק (טולה)
תפקיד	סגן ראש הפקחים הכלכליים מנהל טכני של המפעל למכונות חקלאיות בליוברצי מנהל מחלקת תעשיית הטרקטורים מנהל המפעל לנשק בטולה מנהל מפעל למכונות בפרם מנהל המדור הראשי לתותחים ושריון ובהמשך למדור השריון בלבד במשרד (נרקומאט) התעשייה הביטחונית של ברית המועצות סגן השר לתעשייה הביטחונית של ברית המועצות שר החימוש של ברית המועצות עד למאסר; מאז השחרור - שר המשרד לתחמושת של ברית המועצות יחד עם דמיטרי אוסטינוב שמונה למשרד לאחר מאסרו שר במשרד לתעשיית המכוניות החקלאיות של ברית המועצות מנהל ההנהלה הראשית מטעם ממשלת ברית המועצות הסגן הראשון לשר המכונאות התיכונית (התעשייה הגרעינית) של ברית המועצות
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית
השקפה דתית	אתאיסט
פרסים והוקרה	פרס סטלין (1951) מדליית הפטיש והמגל (4 בינואר 1954) מדליית הפטיש והמגל (29 באוקטובר 1949) מדליית הפטיש והמגל (3 ביוני 1942) עיטור לנין (5 באוגוסט 1944) עיטור לנין (11 בספטמבר 1956) עיטור לנין (6 בספטמבר 1947) עיטור לנין (16 בספטמבר 1957) עיטור לנין (3 ביוני 1942) עיטור קוטוזוב, דרגה 1 (18 בנובמבר 1944) עיטור לנין (23 בפברואר 1939) פרס סטלין (1953) מסדר סובורוב, דרגה 1 (16 בספטמבר 1945) מדליית ההגנה על מוסקבה מדליית הניצחון על יפן מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945

בוֹרִיס לְבוֹבִיץ' וַאנִּיקוֹב (ברוסית: Бо́рис Льво́вич Ва́нников; ‏7 בספטמבר (26 באוגוסט לפי הלוח הנהוג אז) 1897, כפר בִּיבִּי אֶייבְּלִיט (כעת אחת השכונות של באקו), מחוז באקו, האימפריה הרוסית - 22 בפברואר 1962, מוסקבה, ברית המועצות) היה מנהיג סובייטי יהודי שהיה בין הראשונים לקבל שלוש פעמים אות גיבור העמל הסוציאליסטי.

בשיא הקריירה שלו שר למשרד התחמושת של ברית המועצות במהלך רוב רובה של מלחמת העולם השנייה ולאחריה ראש המחלקה ליצור נשק אטומי. הוא זכה בשני פרסי סטלין ב-1951 וב-1953, בעל דרגת גנרל-קולונל בחיל ההנדסה של הצבא האדום מ-1944.

חייו עד התפקידים בתעשייה

בוריס נולד ב-7 בספטמבר (26 באוגוסט לפי הלוח הנהוג אז) 1897 במשפחה יהודית של עובד תעשיית הנפט, אחרי שסיים בית הספר היסודי (7 כיתות) עבד בשדות נפט, לאחר מכן בסלילת כבישים והיה מסגר במפעל.

ב-1916 הצטרף למפלגת אסארים אך כעבור שנה עזב אותה. אז גם התחיל לעבוד כמנהל משנה בסלילת כבישי קווקז. ב-1918 הוא סיים את המכללה הטכנית של באקו והתגייס לצבא האדום שם שירת עד 1919. ב-1919 הוא גם הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרוסית (של בולשביקים). באותה השנה עד 1920 הוא היה במחתרת בבאקו ואחר כך בטיפליס.

לאחר מכן אחרי שבולשביקים השתלטו על באקו נשלח חזרה לשם והתחיל לעבוד כפקיד במשרד המפקח הראשי של משרד הפיקוח של פועלים ואיכרים ("ראבקרין") מטעם הפדרציה הרוסית. באותה השנה עבר להתגורר למוסקבה וב-1921 התחיל להיות המפקח הראשי שם ומ-1924 נהיה לסגן ראש הפקחים הכלכליים והתחיל ללמוד במכללה הטכנית הגבוהה של מוסקבה אותה סיים ב-1926.

מנהל מפעלי תעשייה

מ-1927 התחיל לעבוד כמהנדס ראש המחלקה במפעל למכונות חקלאיות בליוברצי ואחר כך נהיה למנהל טכני של המקום. ב-1930–1933 היה למנהל מחלקת תעשיית הטרקטורים וסגן מנהל במנהל הראשי של המכונות החקלאיות במועצה העליונה למשק חקלאי של ברית המועצות. משם עבר לנהל מפעל הנשק בטולה עד 1936. מאותה השנה ניהל מפעל לתעשיית מכונות בפרם

עבודה בממשלת (נארקומאט) ברית המועצות

ב-1936–1937 הוא מונה למנהל המדור הראשי לתותחים ושריון וב-1937 למדור השריון במשרד (נרקומאט) התעשייה הביטחונית של ברית המועצות. החל מדצמבר אותה השנה מונה לסגן השר (נארקום) של התעשייה הביטחונית של ברית המועצות. מינואר 1939 עד יוני 1941 עמד בראש המשרד לחימוש ברית המועצות. הצטרף לועד המרכזי של המפלגה ב-21 במרץ 1939. נעצר ב-7 ביוני 1941 באשמת היותו מרגל גרמני וניסיון קשירת קשר נגד ברית המועצות ובמקומו מונה מנהל המפעל לפלדה ומכונות דמיטרי אוסטינוב.

שוחרר באופן לא צפוי עם זיכוי מלא ב-20 ביולי 1941 ומונה לסגן שר המשרד לתחמושת של ברית המועצות, בו זמנית גם הממונה המיוחד של הממשלה (סובנארקום) בארגון פינוי וארגון מחדש של תעשיות ביטחון.

החל מ-16 בפברואר 1942 הוא מונה יחד עם דמיטרי אוסטינוב לשרי המשרד לתחמושת של ברית המועצות. סיפק את כל סוגי התותחים, מרגמות ותחמושת מכל הסוגים וקליברים לצבא האדום והצי הסובייטי.

לקראת סוף 1942 כמות התחמושת עלתה פי שניים מן הכמות שיוצרה ב-1941 וב-1943 היא שולשה ביחס ל-1941 ואיכותה עלתה. מ-1943 לאחר שיצור התחמושת עבר לשיטת פס יצור לא הורגש מחסור בה.

בינואר 1946 הוא מונה לשר במשרד למכונות חקלאיות של ברית המועצות אך כבר ביוני אותה השנה הועבר להיות מנהל ההנהלה הראשית מטעם ממשלת ברית המועצות (אליו מונה כבר בשחרורו מ-20 באוגוסט 1945 מן תפקיד שר המשרד לתחמושת).

מנהל פרויקט האטום הסובייטי

ההנהלה הראשית מטעם ממשלת ברית המועצות בראשה עמד בין 1945 - 1953 בראשה עמד ריכזה ארגון במחקר ועבודות של תוכנית פצצת האטום הסובייטית והנשק הגרעיני בהמשך. הניהול התבצע במשותף עם איגור קורצ'טוב כששותפו היה אחראי על פתרונות מדעיים וכוונון מהנדסים ועובדי התעשיות הסמוכות וואניקוב - על ביצוע הזמנות דחופות מתעשיות ותיאום העבודות.

בין השנים 1946–1950 היה בסובייט העליון ה-2.

מ-1953 עד 1958 הוא נעמד להיות הסגן הראשון של שר המכונאות התיכונית (התעשייה הגרעינית) של ברית המועצות. את כוכב הזהב השלישי הוא קיבל על ניהול יצור פצצת מימן.

יצא לפנסיה בפברואר 1958 כשהוא המשיך להיות בוועד המפלגה עד 17 באוקטובר 1961. נפטר ב-22 בפברואר 1962 ונקבר בחומת קרמלין.

משפחה

בנו רפאיל נולד ב-1922. שירת ביחידת טילים הראשונה של ברית המועצות בזונדרסהאוזן. הגיע לדרגת קולונל. היה מנהל הנציגות הצבאית במפעל הטילים "פאקל" (לפיד). ניהל את מוזיאון קורצ'טוב.

עיטורים

• 3 כוכבי זהב של גיבור העמל הסוציאליסטי (3 ביוני 1942 - הוענקה ב-8 ביוני, 29 באוקטובר 1949, 4 בינואר 1954)
• 6 עיטורי לנין (23 בספטמבר 1939, 3 ביוני 1942, 5 ביולי 1944, 6 בספטמבר 1947, 4 בינואר 1954, 16 בספטמבר 1957)
• עיטור סובורוב מדרגה ראשונה (16 בספטמבר 1945)
• עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה (18 בנובמבר 1944)
• פעמיים זכה בפרס סטלין (הומר לאחר 1953 לפרס ברית המועצות) (1951, 1953)

הנצחה

• ב-1982 בבאקו הוצב פסלו מברונזה (אחת הזכויות לאחר קבלת הכוכב השני של גיבור העמל הסוציאליסטי)
• על שמו נקרא מפעל "שטאמפ" בטולה
• על שמו קרואים רחובות בערי טולה ודונצק

זכרונות וכתבות

• בוריס ואניקוב, "'רשימותיו של נארקום'" (רוסית)
• "מרשימותיו של שר התחמושת", "'מגזין צבאי-היסטורי'", 1962, מס' 10 (רוסית)
• "תעשיית הביטחון של ברית המועצות לפני המלחמה", "'שאלות היסטוריה'", 1968, מס' 10, 1969, מס' 1 (רוסית)
• "מרשימותיו של השר", "'היסטוריה חדשה והעדכנית'", 1988, מס' 1 (רוסית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בוריס ואניקוב בוויקישיתוף

• פרטים באתר 'יד ושם' בגרסה הרוסית
• אתר 'גיבורי המדינה' (רוסיה)
• בוריס ואניקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)