רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפדרציה הרוסית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפדרציה הרוסית
Российская Федерация
Flag of Russia.svg Coat of Arms of the Russian Federation.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגומוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסומיוטקומורוסיישלמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהכף ורדההאיים הקנרייםתימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניהאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהארצות הבריתהאיים המלדיבייםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתטאיוואןסינגפורמלזיהברונייהפיליפיניםתאילנדוייטנאםלאוסקמבודיההודופפואה גינאה החדשהאיטליהRussia on the globe (+claims) (Russia centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי אין
המנון לאומי המנון הפדרציה הרוסית[1]
יבשת אירואסיה
שפה רשמית רוסית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
מוסקבה
55°45′N 37°37′E / 55.750°N 37.617°E / 55.750; 37.617
משטר רפובליקה פדרלית נשיאותית
ראש המדינה
נשיא
ראש הממשלה
נשיא
ולדימיר פוטין
דמיטרי מדבדב
הקמה
הקמת הפדרציה
תאריך
862
פירוק ברית המועצות
25 בדצמבר 1991
ישות קודמת ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסיתהרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית  הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
שטח[3]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
17,098,242 קמ"ר 
1 בעולם
13%
אוכלוסייה[4]
(הערכה ליולי 2017)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

142,257,519 נפש 
9 בעולם
8.32 נפש לקמ"ר
218 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 17.12%
גילאי 15 - 24 9.46%
גילאי 25 - 54 44.71%
גילאי 55 - 64 14.44%
גילאי 65 ומעלה 14.28%
תמ"ג[5]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

4,000,000 מיליון $ 
6 בעולם
28,118 $
68 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2017)

- דירוג עולמי

0.816 
49 בעולם
מטבע רובל רוסי ‏ (RUB)
אזור זמן UTC +2 עד +12[2]
סיומת אינטרנט .ru.
קידומת בינלאומית 7
מנזר סולובצקי, השוכן בצפון רוסיה,
מהווה אתר מורשת עולמית.

הפדרציה הרוסיתרוסית: Российская Федерация, להאזנה (מידע · עזרה) תעתיק פונטי מדויק: רַאסִיֿיְסְקַאיָה פֶדֶרָֿאצְיָה, ובקיצור רוסיה) היא המדינה בעלת השטח הגדול ביותר בעולם. שטחה של רוסיה עולה על 17 מיליון קילומטרים רבועים, מתוכם כ-13 מיליון קמ"ר באסיה וכארבעה מיליוני קמ"ר באירופה. רוסיה חולקת גבול משותף עם נורווגיה, פינלנד, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, בלארוס, אוקראינה, גאורגיה, אזרבייג'ן, קזחסטן, סין, מונגוליה וקוריאה הצפונית.

רוסיה חזרה להיות מדינה נפרדת עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. תחת השלטון הסובייטי היא נקראה "הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית"[7], ועם הקמתה הפכה פדרציה. רוב שטחה, אוכלוסייתה ותעשייתה של ברית המועצות, אחת משתי מעצמות העל דאז, היו ברוסיה. כתוצאה מכך, מאז פירוק ברית המועצות ירשה רוסיה את המושב הקבוע במועצת הביטחון, מבקשת לרשת את מקומה של ברית המועצות כמעצמה חשובה, ורואה את עצמה במובנים רבים כממשיכת דרכה.

למרות ייסודה כמדינה בעלת משטר דמוקרטי דה יורה, רוסיה איננה נחשבת מדינה דמוקרטית דה פקטו[8], וזכויות האדם בה מופרות באופן תדיר[9]. תחת שלטונו של ולדימיר פוטין, נחשבת רוסיה מדינה בעלת משטר אוטוקרטי וסמכותני[10]. פוטין סופג ביקורת בינלאומית חריפה בעקבות פגיעתו במתנגדי משטר, בעיתונאים[11], בבני מיעוטים ובפעילים דמוקרטיים המתנגדים לו[12].

אטימולוגיה

[13].

יש הסוברים, כי לשמה הלועזי של רוסיה, "Russia", יש קשר למילה "אדום", בעיקר בשפות הלטיניות, אך גם ביוונית.

"אדום" באיטלקית נכתב: "Rosso" (תעתיק מאיטלקית: "רֿוֹסוֹ"); בספרדית: "Rojo" (תעתיק מספרדית: "רֿוֹחוֹ"); בצרפתית: "Rouge" (תעתיק מצרפתית: "רוּז' "); בלטינית: "Russus" (תעתיק מלטינית: "רֿוּסוּס"), ביוונית מודרנית: "Ερυθρός" (תעתיק מיוונית: "אֶרִיתְ'רֿוֹס")[14].

ישנן תאוריות נוספות למקור המילה, כמו השורש ההודו-אירופי לצבע אדום במשמעות של שיער אדום. עד היום שיער בלונדיני-כהה מכונה בפי הסלאבים המזרחיים בשם "שיער רוסי"[15].

קיים קשר בין שם המשפחה האיטלקי-סיציליאני: "Russo" (תעתיק מסיציליאנית: "רֿוּסוֹ") ובין מקור שמה של רוסיה.

מקור שמה המודרני של המדינה הוא ביוונית מודרנית: "Ρωσία" (תעתיק מיוונית: "רוֹסִֿיָה"), ביוונית עתיקה: "Ῥῶς", אשר משמעו: "אנשי (שבט) רוֹס".

השם הפיני לשוודיה הנו: "Ruotsi". שם זה נובע מהמילה: "róðsmenn", שפירושו "אנשי חתירה", על שם המקום "Roslagen", שבו נפגשו הפינים והשוודים לראשונה[16].

הצבע האדום מקבל משנה תוקף ברוסיה. "הצבא האדום" והכיכר האדומה במוסקבה הן אך שתי דוגמאות מני רבות. זאת, להבדיל, למשל, מבלארוס, אשר משמעות שמה בעברית הנה: "רוסיה הלבנה" (ולא האדומה), וכן מהצבא הלבן.

הצבעים: אדום, לבן וכחול, המשמש באופן מסורתי תואר אצולה (הביטוי: "דם כחול", אשר שימש לתיאור חברי האריסטוקרטיה הרוסית) מרכיבים את דגלה של רוסיה.

היסטוריה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של רוסיה

רוס של קייב ונסיכות מוסקבה

תולדותיה של רוסיה שזורה בתולדותיה של קבוצה אתנית, המכונה "סלאבים". קבוצה זו היא המקור לעמים מזרח-אירופיים רבים, דוגמת הרוסים, האוקראינים, הפולנים ואחרים. הישות המדינית הראשונה שהוקמה הייתה קייב-רוס (או: "רות'ניה של קייב"), שנקראה על שם בירתה - קייב. ישות זו הוקמה בעקבות הגעתו לאזור של שבט רוס מאזור סקנדינביה של היום. בני שבט זה נחשבו הויקינגים של מזרח אירופה, ובפי המקומיים הם כונו "ורנגים". מלכם הראשון היה רוריק. כיום, עיקר שטחי הממלכה הקדומה נמצאים בתחומי אוקראינה. בשנת 988, בתקופת שלטונו של ולדימיר הראשון, התנצרו הרוסים בעקבות השפעה ביזנטית. עם נפילתה של ביזנטיון באמצע המאה ה-15, ראו עצמם הרוסים ממשיכי דרכה (החל מאותה התקופה כונתה רוסיה: "רומא השלישית"[דרוש מקור]).

רוס של קייב לא הצליחה לשמור על אחדותה, והיא התפרקה לשלל נסיכויות שנלחמו אלו באלו. בתקופה זו, קמה במרכז רוסיה נסיכות ולדימיר, ואילו בצפונה התבססה רפובליקת נובגורוד. באמצע המאה ה-13, נכבשה רוסיה על ידי המונגולים (מלבד נסיכות נובגורוד ואזורים בצפון מערב המדינה), ונשארה תחת העול הזר במשך כמאה שנים, עד המחצית השנייה של המאה ה-14. אזורים מסוימים היו מחויבים לשלוח מנחה[דרושה הבהרה] עד אמצע המאה ה-15.

במהלך תקופת השלטון הזר עלתה קרנה של נסיכות מוסקבה, ולאחר הניצחון על המונגולים בקרב קוליקובו, אשר התרחש בשנת 1380, הפכה נסיכות זו דומיננטית. הנסיך איוואן השלישי הצליח למגר סופית את המונגולים בשנת 1480, לאחר עימות שכונה: "העמידה הגדולה על נהר האוגר".

שושלת רומנוב

שיאה של האימפריה הרוסית, 1866.
אזורי שליטה צבועים בצבע ירוק כהה.

במהלך מאתיים השנים שלאחר מכן ביססה נסיכות מוסקבה את מעמדה באירופה המזרחית. באמצע המאה ה-16, הכתיר את עצמו שליטה של הנסיכות, איוואן האיום, בתואר: "צאר"[17], כסמל לכוחה הרב. במהלך תקופה זו ידעה רוסיה מספר פלישות זרות, ובאחת מהן אף איבדה את השליטה על עיר בירתה לפרק זמן קצר, בראשית המאה ה-17. איוואן האיום היה אחרון השליטים משושלת שבט הרוס. לאחריו, עלתה לשלטון שושלת רומנוב, בשנת 1613.

למרות הכיבושים הנרחבים, פיגרה רוסיה אחרי מדינות מערב אירופה מבחינות רבות. כתוצאה מכך, יזם הצאר פיוטר הגדול, שעלה לשלטון בסוף המאה ה-17, רפורמות רבות, שבסופן הפכה רוסיה למעצמה בינלאומית. הניצחון על שוודיה במלחמה הצפונית הגדולה, אשר התרחשה בראשית המאה ה-18 - ביסס את היותה של רוסיה מעצמה בינלאומית.

פיוטר הגדול, מצביע על סנקט פטרבורג במפה כמקום מושבו וכבירת האימפריה. הוא עונד סרט כחול כסימן לתואר אצולה, ומחזיק בידו הימנית חרב המונחת על תותח - סימן לכיבושיו הרבים.

במהלך המאה ה-18 והמחצית הראשונה של המאה ה-19, הייתה רוסיה אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם, עם תעשייה מפותחת ומחקר מתקדם. למרות ההתחלה הנאה, בוששה המהפכה התעשייתית להגיע למדינה, וכתוצאה מכך החל להיווצר פער כלכלי הולך וגדל בינה ובין מדינות מערב אירופה. במישור הצבאי, נחלה רוסיה רצף של הפסדים במלחמות, דוגמת מלחמת קרים (1856-1854) ומלחמת רוסיה-יפן (1905-1904). בנוסף, אירע ניסיון מהפכני כושל כנגד הצאר - מהפכת 1905. רוסיה הייתה עדה לעלייה חדה באבטלה וברמת העוני, בקרב השכבות החלשות של אוכלוסייתה.

ברית המועצות

המשברים הגיעו לשיאם במהלך מלחמת העולם הראשונה. הכלכלה הרוסית החלשה לא עמדה בנטל הכבד וקרסה. קריסת הכלכלה, האבדות הרבות בנפש בחזית, הרעב הכבד והתעמולה של המתנגדים כנגד המשטר המלוכני, דוגמת הבולשביקים ואחרים, גרמו לנפילתו של הממשל, במסגרת מהפכת פברואר (1917). הממשלה הרוסית הזמנית שהוקמה, בראשותו של קרנסקי, לא הצליחה להתמודד עם המשבר, ונפלה במהפכת אוקטובר, לאחריה עלה לשלטון ולדימיר איליץ' לנין. הבולשיביקים הכריזו על כינון מדינה חדשה: "רוסיה הסובייטית". המדינה שקעה עד מהרה במלחמת אזרחים אכזרית שנמשכה עד 1921.

ב-30 בדצמבר 1922 הוקמה ברית המועצות, כאיחוד בין רוסיה ובין מספר רפובליקות סובייטיות נוספות, שקמו בשטחי האימפריה הרוסית לשעבר - ביוזמת הצבא האדום. השלטון אשר עמד בראש המדינה החדשה נקט במדיניות בדלנית במהלך עשרים השנים שחלפו מתום מלחמת האזרחים, ודאג לתעש אותה ולהשריש את צורת השלטון החדשה בקרב אזרחיה. ידה של ברית המועצות בתום מלחמת העולם השנייה הייתה על העליונה. המלחמה גרמה למשבר חריף בממלכה המאוחדת, שאיבדה ממעמדה הבינלאומי כמעצמת על; את מקומה תפסה רוסיה, לצד ארצות הברית. המאבק בין שתי מעצמות העל ידוע בכינוי: "המלחמה הקרה". מלחמה זו התחממה מעת לעת, בעת מלחמות בין בעלות הברית של המעצמות, דוגמת מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. במהלך תקופה זו, שלטה ברית המועצות על אימפריה רחבת ידיים באירופה המזרחית והמרכזית. היא דיכאה ביד קשה מספר התקוממויות נגד שלטונה, דוגמת המרד בהונגריה, אשר התרחש בשנת 1956.

בשנת 1964, הודח ניקיטה חרושצ'וב מהשלטון, ואת מקומו תפס ליאוניד ברז'נייב. ברז'נייב חיזק בצורה משמעותית את הצבא הסובייטי והגביר את ההגמוניה והיוקרה של ברית המועצות בעולם. עם זאת, התאפיין שלטונו בשחיתות הולכת וגוברת ובמיתון כלכלי. לאחר מות ברז'נייב בנובמבר 1982, ידעה ברית המועצות חילופי שלטון תכופים, כאשר יורי אנדרופוב (1984-1982) וקונסטנטין צ'רניינקו (1985-1984) משלו בה לפרקי זמן קצרים. השניים האחרונים היו חולים מאוד כבר בהיכנסם לתפקיד, ולא הספיקו להותיר את חותמם על מדיניות ברית המועצות, שלמעשה נשארה זהה כמעט לחלוטין לזו שהונהגה בתקופת ברז'נייב.

לאחר התפרקות ברית המועצות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התפרקות ברית המועצות

מיכאיל גורבצ'וב, שעלה לשלטון במרץ 1985 לאחר מותו של קונסטנטין צ'רניינקו, ניסה להציל את כלכלתה הקופאת של המדינה, אך לא השכיל להפיל את שיטת הממשל הקומוניסטית. עם זאת, הרפורמות שהנהיג תרמו בשנת 1991 להתפרקות ברית המועצות, זמן קצר לאחר בחירתו של בוריס ילצין לנשיא. לאחר נפילת הברית, התרחשה הפיכת ינאייב, אשר בוצעה על ידי החוגים הקומוניסטיים השמרניים. הפיכה זו הייתה ניסיון פוטש, על מנת להחזיר את הגלגל לאחור, אך כשלה כעבור שלושה ימים בלבד. בניצוחו של ילצין, הפכה רוסיה דמוקרטיה. הרפובליקות הסובייטיות לא רצו להמשיך את דרכן יחד עם רוסיה, והתנתקו ממנה בראשית שנות ה-90. רוסיה ניסתה לשמר את מעמדה הרם בקרב הרפובליקות הפורשות; לשם כך הקימה את חבר המדינות, אך לרוע המזל אף הוא התפרק. הדמוקרטיה החדשה ידעה מספר משברים צבאיים, בעיקר מצד חסידי השלטון הישן, אשר דגלו בחידוש הברית, כמו גם מתקפות טרור רצחניות צ'צ'ניות, על רקע מאבקה של צ'צ'ניה לקבלת עצמאות מרוסיה. רוסיה ידעה גם משברים כלכליים קשים; הקשה מכולם היה משבר הרובל, אשר התרחש באוגוסט 1998.

ילצין היה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במדינה. הוא כיהן כנשיא במשך שתי קדנציות רצופות, עד שהגיש את התפטרותו[דרושה הבהרה], ערב פתיחת המאה ה-21. הוא הנהיג במדינה רפורמות רדיקליות, והביא לשינוי המבנה החברתי, הפוליטי והכלכלי של רוסיה. כמו כן הביא לקריסת הסוציאליזם בברית המועצות, הוציא את המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוץ ופיזר את הסובייט העליון.

עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון בשנת 2000, בעידודו של ילצין, ביססה רוסיה את מעמדה הכלכלי, והחלה להיחלץ בהדרגה מהמשבר הכלכלי הקשה אליו נכנסה. עדות לכך ניתנה ב-1999, במהלכה החלו מחירי הנפט והגז הטבעי לעלות חזרה לשווים המקורי, טרם המשבר שגרם לצניחתם. השיפור במעמדה הכלכלי של רוסיה תרם להשפעתה המכרעת על הפוליטיקה והכלכלה העולמית.

בד בבד, עברה רוסיה הידרדרות משמעותית בתחום זכויות האדם וחופש הפרט[דרושה הבהרה].

בדצמבר 2007, נערכו בחירות לדומה (הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, האספה הפדרלית), אשר בהן זכתה "רוסיה המאוחדת", מפלגתו של פוטין. במרץ 2008, נערכו בחירות לנשיאות רוסיה, לאחריהן זכה ברוב קולות מקורבו של פוטין, דמיטרי מדבדב.

באוגוסט 2008, פלשה רוסיה לשכנתה גאורגיה, במסגרת המלחמה בדרום אוסטיה. היה זה העימות הצבאי הראשון מחוץ לגבולותיה מאז התפרקות ברית המועצות, שהביא לעצמאות דה פקטו של מחוזות דרום אוסטיה ואבחזיה.

במרץ 2012, נערכו בשנית הבחירות לנשיאות רוסיה, ופוטין נבחר מחדש לקדנציה בת שש שנים, כשהוא ממנה את קודמו, מדבדב, לתפקיד ראש הממשלה. בפברואר 2014, אירחה המדינה את אולימפיאדת החורף[דרושה הבהרה], ובמרץ הייתה מעורבת במשבר קרים, שהביא לסיפוח דה-פקטו של חצי האי קרים לרוסיה. עקב אירועים אלה, הטילו מרבית מדינות המערב סנקציות כלכליות על רוסיה, ויחד עם ירידת מחירי הנפט והגז (המהווים את רוב הייצוא הרוסי) שהחלה ב-2014 - הביאו אלה למיתון בכלכלה הרוסית.

בספטמבר 2015, התערבה רוסיה בנעשה במלחמת האזרחים בסוריה, כששלחה כוחות צבאיים, אשר סייעו לנשיא סוריה, בשאר אסד - במלחמתו במתנגדים לשלטונו. סיוע זה הביא להדרדרות מתמשכת של רוסיה ביחסיה עם מדינות המערב.

פוליטיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של רוסיה

רוסיה היא פדרציה נשיאותית. חוקת רוסיה, שאושרה במשאל עם ב-1993 - יצרה את הבסיס למשטר נשיאותי. הנשיא בעל סמכויות נרחבות, ונבחר בבחירות ישירות, כלליות וחשאיות לכהונה בת שש שנים. מקום משכנו של הנשיא הוא הקרמלין. הנשיא ממנה את הממשלה ואת ראש הממשלה, שחייב לזכות באישור הבית התחתון של הפרלמנט, את סגן ראש הממשלה ואת השרים. כמו כן, מעורב הנשיא במינוי הפקידות הבכירה[דרושה הבהרה]. בנוסף, הוא משמש מפקד צבא רוסיה והמועצה לביטחון לאומי. הנשיא רשאי להוציא צווים ללא אישור הפרלמנט.

הפרלמנט הרוסי, המכונה: "האספה הפדרלית של רוסיה", מורכב משני בתים. הבית העליון הוא מועצת הפדרציה, המורכבת מ-170 צירים, הממונים לתקופת כהונה בת ארבע שנים (שני נציגים מכל אחד מ-88 הסובייקטים הפדרליים של רוסיה). הבית התחתון, הדומה, מורכב מ-450 צירים, הנבחרים לתקופת כהונה של חמש שנים, בבחירות יחסיות.

כלכלה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת רוסיה

התפרקות ברית המועצות

גרף המציג את השינוי בתוצר הכללי ברוסיה - כפונקציה של השנים, קודם פירוקה של ברית המועצות - ואחריה.

בתקופה של לפני ואחרי הפירוק, אשר התרחש בשנת 1999 (מצוין בגרף בקו שחור אנכי מודגש), משלו ברוסיה שלושה נשיאים: בוריס ילצין, ולדימיר פוטין ודמיטרי מדבדב.

על פי הגרף, ניתן לראות כי:

* בתקופת שלטונו של ילצין (מסומנת בצבע ירקרק), טרם הפירוק, פחת התוצר הכללי הלאומי, בעוד שלאחריו - הוא החל לעלות.
* בתקופת שלטונם של פוטין (צבע אדמדם) ומדבדב (צבע ירקרק)
(למעט פיחות אחד, בתקופת שלטונו של מדבדב) -
נסק התוצר הכללי הלאומי במידה דרמטית;
זוהי עדות לשיפור הדרמטי במצבה הכלכלי של רוסיה.

על פי מדד הפיתוח האנושי, נחשבה רוסיה עד 1991 מדינה בעלת מדד פיתוח אנושי גבוה (מעל 0.8)[דרושה הבהרה], אך בשנים הראשונות שלאחר התפרקות ברית המועצות נאבקה רוסיה (כמו רוב מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר) לקיים כלכלת שוק וצמיחה כלכלית בריאה. עם נפילת המשטר הסובייטי ב-1991, הוגדר מצבה הכלכלי של רוסיה כ"קטסטרופה"[דרוש מקור], עם נפילה חדה בתמ"ג, גרעון תקציבי עצום, רזרבות מט"ח אפסיות ואינפלציה משתוללת. על הסיבות לכך נמנו: התעשייה הבלתי תחרותית, אובדן שוקי הגוש הסובייטי לשעבר, היעדר יכולת להמשיך ולתמוך במגזר החקלאי[דרושה הבהרה], היעדר תשתית עסקית חלופית לשלטון הכלכלי הריכוזי (אנ') שהתפרק והתנגדות הממסד הקיים לביצוע רפורמות כלשהן. בעקבות היווצרות משבר כלכלי חמור זה, ניתנה ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות חשיבות עליונה להסרת כל החסמים, אשר עשויים היו לעכב או אף למנוע התפתחות כלכלית עתידית, דוגמת התערבות ממשלתית. כמו כן, הוחלט לתת חופש מוחלט להתנהלות המשק הרוסי תוך כינון כלכלת שוק הוגנת (דוגמת הפרטות שקופות וביסוס מנגנונים אנטי-מונופוליים), כפי שזו נהגתה על ידי אבי תורת הקפיטליזם, אדם סמית. כמו כן, נעשו מאמצים לשלב את רוסיה מחדש בכלכלה העולמית, ולערוך בה שינויים כלכליים מבניים. דוגמה לכך היא הסדרת התנהלותם הכלכלית של גופים, אשר ריכזו בידיהם כוח כלכלי רב, דוגמת האוליגרכים הרוסיים.

על אף קשיים אלו, חוותה רוסיה צמיחה כלכלית מסוימת ב-1997, אך זו ירדה לטמיון לאחר "משבר הרובל", אשר התרחש באוגוסט 1998. במהלך משבר זה, זינקה האינפלציה ל-85%, שער החליפין צנח, המערכת הבנקאית קרסה והממשלה הודיעה על אי עמידה בחובותיה (פשטה רגל). למרות כל הקשיים שחוותה, נהנית רוסיה מאז שנת 1999 מצמיחה כלכלית, המתבססת על מחירי נפט וגז טבעי גבוהים, כמו גם על רפורמות בתחום המיסוי, התחבורה, הרגולציה ועוד. הצמיחה הכלכלית והעודפים הגדולים בתקציב מובילים, בהדרגה, לצמצום החוב הציבורי. במקביל להפרטה המתבצעת, מתבצעת גם הלאמה של מגזרים מסוימים במשק, בעלי חשיבות אסטרטגית גדולה לממשל, דוגמת: אנרגיה, מכרות, הגנה ואווירונאוטיקה.

השיקום וההתעצמות הכלכלית

הגידול בשכר הראלי הנומינאלי באירו,
בין השנים 2000–2007

ההתאוששות הכלכלית של רוסיה החלה בשנת 2000, עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון. פוטין צמצם את ההוצאות הממשלתיות, והשכיל להפחית את החוב הציבורי, תהליך הנמשך גם בשנת 2007. כמו כן, הפחית פוטין את המיסוי על ההכנסה ליחידים, מ-[דרושה הבהרה] - ל-13% מרווחיהם (הכנסה רוחבית), ולחברות - מ-[דרושה הבהרה] - ל-24% מרווחיהן. תהליך הפחתת המיסוי תרם לגידול במספר היוזמות העסקיות והשקעות החוץ ברוסיה.

למרות השיפור במצבה הכלכלי, רוסיה עודנה תלויה מאוד במגזר התעשייתי שלה, בפרט ביצוא חומרי גלם דוגמת: נפט, גז טבעי, מתכות ועץ. הפקתם של חומרי גלם אלו, כמו גם ייצואם, עודנה מהווה חלק ניכר מהתוצר הלאומי הגולמי. עם זאת, חלקו של מגזר זה פוחת בעת האחרונה, בשל עלייה של כ-12% בשנה בצריכה הפרטית (נכון לשנים 2001–2006), כמו גם בשל הגידול בתוצר הפיננסי. רוסיה צפויה להוריד את המע"מ מ־18% ב-2005 ל־13% ב-2009[דרוש מקור]. לצד היתרונות הנובעים מהעלייה בצריכה הפרטית, קיימים לה גם חסרונות: העלייה בצריכה הפרטית מונעת מגובה המשכורות ברוסיה לעלות: מ-62 דולרים בחודש ב-1999 - לכ-700 דולרים בחודש - במרץ 2008. חסרון נוסף מתבטא בחוסר האפשרות להעלות את קצב משיכת ההלוואות והמשכנתאות מבנקים בשליטה ממשלתית, דוגמת סברבנק וונשטורגבנק.

החוב הציבורי בתמ"ג של רוסיה ירד מ-90% בשנת 1999 - ל-8% בלבד בשנת 2006. העודף בחשבון השוטף שלה בשנת 2006 עמד על כ-105 מיליארדי דולרים (רביעית בעולם בתחום זה)[דרוש מקור].

על פי מחקר שערך ארגון העבודה הבינלאומי, ה-ILO, נכון לאוגוסט 2007, עמד שיעור האבטלה ברוסיה על 5.7%[דרוש מקור].

חברות אנרגיה וחומרי גלם גדולות, כגון יוקוס, רוסנפט וגזפרום, ששוויה עומד על כ-300 מיליארדי דולרים (השלישית בגודלה בעולם) - משגשגות ברוסיה, בזכות משאביה הטבעיים.

ב־1 בינואר 2004, החליטו רשויות רוסיה על הקמת "קרן הייצוב הלאומית": קרן עתודות פיסקליות, שאליה מועברות ההכנסות העודפות של המדינה. זוהי מעין עתודת חירום פיננסית, במקרה שחל משבר כלכלי כלשהו במדינה. תוכנית ייצוב כלכלית זו הועלתה, בשל הצמיחה הכלכלית המהירה ועליית מחירי הנפט בשנים האחרונות, אשר מניבים הכנסות גבוהות מהמצופה; הכנסות אלו גורמות לעודף תקציבי. נכון ל־1 בנובמבר 2007, עומד שווי העתודות בקרן זו על כ-148 מיליארדי דולרים (כ-3,600 מיליארדי רובלים). הקמת קרן זו טומנת בחובה מספר יתרונות:

  • ניתן להניח, כי במקרה של ירידה חדה במחירי הנפט, אשר עשויה לגרום לגרעונות תקציביים גדולים, תשתמש רוסיה בעודף תקציבי זה לשם כיסוי גרעונות אלו.
  • מניעת עלייתה של האינפלציה, במידה ותחזורנה ההכנסות העודפות של האוצר הרוסי לשוק[דרושה הבהרה].
  • הכספים שבקרן זו משמשים לתשלומי חובות[דרושה הבהרה].

ביולי 2006, ביטלה רוסיה את כל ההגבלות על הסחר במטבע המקומי (רובל רוסי), בניסיון לגרום להתחזקותו בקרב השווקים הבינלאומיים, ולהעלאת מספר ההשקעות הזרות בכלכלה המקומית.

בעקבות העלייה המתמדת ברמת החיים, שבה רוסיה בשנת 2005 לרמת פיתוח אנושית גבוהה, כפי שזו הייתה טרם התפרקות ברית המועצות.

קשיים

מספר הבוגרים בשנה,
במוסדות להשכלה הגבוהה ברוסיה.
מספר זה הוא הגבוה ביותר באירופה

הקושי העיקרי שמולו ניצבת הכלכלה הרוסית הוא עידוד העסקים הקטנים והבינוניים (שמהווים היום פחות מ-20% מהתמ"ג). היות שהכלכלה מנוהלת ברובה על ידי מונופולים ענקיים, ניסו הבנק האירופאי והבנק העולמי ליזום מערכת בנקאית מתוקנת, אך בהצלחה מועטה יחסית עד היום. כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הרוסי, חברות זרות בתחום הבנקאות אינן מורשות לחדור למשק הרוסי[דרוש מקור]. לאחרונה, כחלק מהסכם הכניסה של רוסיה לארגון הסחר העולמי, חתמה רוסיה הסכם עם ארצות הברית, במטרה להעניק מרחב השתתפות חלקי לחברות בנקאיות ברוסיה[דרוש מקור].

ריכוזיות יתר של הייצור התעשייתי והמגזר הפיננסי באזורי הבירה, הביאו לאי שוויון כלכלי משמעותי בין אזור העיר והמחוז מוסקבה - ובין חלקים נרחבים אחרים במדינה. בעוד שאזור מוסקבה מייצר את שליש התמ"ג הרוסי, מתגוררת בו רק עשירית מהאוכלוסייה.

בשנים האחרונות, יוקר המחיה במוסקבה גדול: מחירי הדירות בה עלו באופן לא פרופורציונלי ביחס לרמת המשכורות (כ-5000 דולרים למ"ר, לעומת שכר ממוצע של 1045 דולרים לחודש). עובדה זו פוגעת באופן ניכר ברמת החיים בה. בהתאם ליוקר מחיה זה, מיצבו המגזינים הכלכליים "האקונומיסט" ו"פורבס" את מוסקבה כעיר היקרה ביותר בעולם[דרוש מקור].

רוסיה נחשבת אחת המדינות המושחתות ביותר באירופה, עובדה שמנעה ממנה להגדיל את ההשקעות הזרות בה בתקופת המעבר. הסיבה להיקפי השחיתות הגדולים נעוצה בעובדה, שחלקים נרחבים מהכלכלה הרוסית נמצאים באפלה או בצללים (הכנסות או הוצאות שלא מדווחות); כספים רבים נמצאים בידיים פרטיות ולא בחשבונות הבנקים, ומשמשים תשלומי שוחד לפקידי ממשלה בכירים, המרכזים בידיהם כוח רב. השחיתות פושה גם בשל תקצוב נמוך של הממשלה את משרדיה: בשל השכר הנמוך, נאלצים עובדי ופקידי ממשל לקבל שוחד - לשם השלמת הכנסה. סיבה נוספת לשחיתות הגואה נעוצה בגובה המשכורות במגזר הציבורי, הנמוך משמעותית ביחס למקובל[דרושה הבהרה], כמו גם ביחס לגובה המשכורות הממוצע במגזר הפרטי.

תחבורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רכבות ברוסיה

שטחה העצום של הפדרציה הרוסית גורם לקושי בתנועה ברחבי המדינה. נתיב תחבורה עיקרי הוא הרכבת הטרנס סיבירית. ככלל, רוב התנועה ברחבי המדינה מתבצעת באמצעות רכבות. אין ברוסיה כביש בינעירוני המחבר בין החלקים השונים של המדינה, מהכבישים הבינעירוניים החשובים ברוסיה הוא הכביש בין מוסקבה לסנט פטרסבורג. לרוסיה נמלי ים, החשובים שבהם נמצאים בולדיווסטוק, פרימורסק, מורמנסק, סנקט פטרבורג, מגדן וארכנגלסק. נמלי התעופה החשובים במדינה הם שרמטייבו ודומודדובו במוסקבה ופולקובו בסנקט פטרבורג.

שלטון מקומי

הסובייקטים הפדרליים של רוסיה (לתצוגה מאוזנת יש להגדיל)
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – סובייקטים פדרליים של רוסיה, מחוזות פדרליים של רוסיה

עקב היותה המדינה הגדולה בעולם, מחולקת הפדרציה הרוסית למספר רב של יחידות אדמיניסטרטיביות, הכפופות לשלטון הפדרלי. סה"כ מורכבת רוסיה מ-83 סובייקטים פדרליים אשר מתוכם 21 רפובליקות, 46 אובלסטים, תשעה מחוזות מסוג של "קראיים", מחוז (אובלסט) אוטונומי (המחוז היהודי האוטונומי), ארבעה מחוזות (שהם לא אובלסט) אוטונומיים נוספים ושתי ערים פדרליות (מוסקבה וסנקט פטרבורג). ב-2014, לאחר סיפוח חצי האי קרים, הוגדרה רפובליקה נוספת, וכן הוגדרה סבסטופול כעיר פדרלית שלישית.

ב-2001 נוצרו שבעה מחוזות חדשים לחלוקה שצוינה לעיל. המחוזות האלו נקראים מחוזות פדרליים והם נוצרו לצורך ניהול, כאשר ב-2010 הוקם מחוז שמיני.

גאוגרפיה

הפדרציה הרוסית מכילה שטחים נרחבים מיבשת אירואסיה. אף על פי שחלק ניכר מהאזורים הארקטים והסוב-ארקטיים נמצאים בשטחה, השטח הנותר הוא עצום עד כדי כך, שרוב תנאי האקלים העולמיים חלים בו (כולל אקלים צחיח למחצה באזורים מסוימים בקלמיקיה). שטחה הוא כשליש מכלל יבשת אסיה, וכתשיעית מכלל יבשות העולם.

בחלק האירופאי ובחלק האסיאתי רוב השטח מורכב ממישורים ענקיים. המישורים האלה הם בראש ובראשונה ערבה בדרום ומיוערים בכבדות בצפון עם גידולי טונדרה ליד החופים הצפוניים. רכסי הרים נמצאים ליד הגבול הדרומי, דוגמת הרי קווקז, שבהם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אירופה: הר אלברוס (5,642 מ'). בנוסף להרי הקווקז ישנה שרשרת הרים נוספת: הרי אלטאי. בחלקים המזרחיים מתנשא רכס ורחויאנסק. במרכז מתנשא רכס הרי אורל, המחלק את אירואסיה לאסיה ואירופה.

אורך החופים הכולל של רוסיה הוא מעל 37,000 קילומטרים, הגובלים עם אוקיינוס הקרח הצפוני, האוקיינוס השקט וכמה ימים פנימיים, דוגמת הים השחור, הים הבלטי והים הכספי. מספר ימים מהווים חלקים של אוקיינוסים, דוגמת ים ברנץ, הים הלבן, ים קארה, ים לאפטייב והים הסיבירי הצפוני, המהווים חלק מהאוקיינוס הצפוני. ים ברינג, ים אוחוצק והים היפני הם חלק מהאוקיינוס השקט. האיים הגדולים הם: נוביה זמליה, ארץ פרנץ יוזף, האיים הסיביריים החדשים, אי ורנגל, האיים הקוריליים וסחלין.

בנוסף לימים, זורמים ברוסיה כמה עשרות נהרות גדולים. לרשימת הנהרות ראו נהרות רוסיה.

הימות הגדולות הן: ימת באיקל, שהיא ימת המים המתוקים העמוקה בעולם, ימת לאדוגה וימת אונגה.

אזורי זמן

החל משנת 2010, קיימים ברוסיה כיום תשעה אזורי זמן שונים. קודם לכן, היו במדינה 11 אזורי זמן שונים, ששניים מתוכם בוטלו לטובת האזורים האסייתים של רוסיה. הארגון מחדש של אזורי הזמן במדינה מטעה במידת מה, כיוון שאינו מהווה אינדיקציה לרוחבה האמיתי של המדינה, אלא יותר את הרוחב היחסי של החלק הצפוני.

הנקודה המזרחית ביותר של רוסיה היא אי הדיאומד הגדול (אוסטרובה ראטמאנובה). הנקודה המערבית ביותר היא מפרץ דנציג. המרחק בקו ישר ביניהם הוא כ-6,600 קילומטרים. בניגוד לכך, המרחק בין שתי הנקודות הרחוקות ביותר במדינה עומד על כ-8,000 קילומטרים (לשם השוואה - אורך קו המשווה הוא כ-40,000 ק"מ). בהתאם לשינוי חוקתי שהתקבל בקיץ 2011, הונהג ברוסיה שעון המתאים למשטר של "שעון קיץ" ביתר המדינות, ללא מעבר ל"שעון חורף". מצב זהה היה קיים בתקופת ברית המועצות.

ביולי 2014 התקבל חוק חדש, שנכנס לתוקף ב-26 באוקטובר של אותה השנה, לפיו הונהג שעון המתאים למשטר של "שעון חורף" ביתר המדינות, ללא מעבר ל"שעון קיץ".

דמוגרפיה

אישה מבוגרת ברוסיה

בשנת 2002, חיו ברוסיה כ-145 מיליוני תושבים. צפיפות האוכלוסין ברוסיה נמוכה מאוד (כתשעה אנשים לקמ"ר). הסיבה לכך היא שטחה העצום של רוסיה: בעוד שרוב האוכלוסייה מתרכזת בערים הגדולות בכלל (מוסקבה, סנקט פטרבורג, נובוסיבירסק ומספר ערים מרכזיות נוספות), ובחלק האירופי של רוסיה בפרט - נותרים חלקים עצומים של המדינה שוממים לחלוטין. ניתן להסביר את תופעת ההתיישבות בערים הגדולות גם בעטיים של תנאים אקלימיים קשים, בחלקים עצומים של המדינה (בעיקר קור עז ברוב ימות השנה), אשר אינם מאפשרים התיישבות אנושית בהם. כ-71% מהאוכלוסייה חיים בחלק האירופאי (80% אם מחשיבים גם את אזורי הרי אורל).

ברוסיה קיימות למעלה מ-160 קבוצות אתניות שונות.

נערות חנטיות:
קבוצה אתנית במערב סיביר,
ששפתה היא הקרובה ביותר להונגרית

לפי מרשם אוכלוסין, אשר נערך במדינה בשנת 2002, ואשר סקר את מוצאם של תושביה, 79.8% מתוכם הוגדרו רוסים, 3.8% טטרים, 2% אוקראינים והשאר - בעלי מוצא אחר.
כ-84% מתושבי המדינה היו שייכים למשפחת העמים ההינדו-אירופאים (מתוכם כ-99% היו סלאבים), כ-8.5% נמנו על משפחת העמים הטורקיים, 3.5% נמנו על משפחת העמים הקווקזיים, 2% נמנו על משפחת העמים הפינו-אוגרים ו-0.5% מתוכם נמנו על משפחת העמים המונגולים.

על פי הערכות שונות[דרוש מקור], נע מספר היהודים ברוסיה בין 230,000 - מיליון בני אדם, כאשר מחצית האוכלוסייה חיה במוסקבה, וכחמישית - בסנקט פטרבורג. בשנת 1970, נאמד מספר היהודים בברית המועצות בכ-2.15 מיליון[דרוש מקור]. נתון זה העמיד את ברית המועצות כמדינה השלישית בעולם במספר אזרחיה היהודיים, אחרי ארצות הברית וישראל. בעקבות התפרקות ברית המועצות, עזבו את רוסיה מיליוני אירופאים (בעיקר גרמנים, מיעוטים קטנים של צ'כים, יוונים ופינים) ויהודים (בעיקר לארצות הברית, לישראל ולגרמניה).

הרוסים, כמו גם קבוצות אתניות אחרות במזרח אירופה, שייכים למשפחת העמים הסלאבים, המהווה את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באירופה.

כ-200,000 בני אדם מהגרים לרוסיה כל שנה[דרוש מקור], כאשר מחציתם הם רוסים מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר. בנוסף, קיימים ברוסיה כ-1.5 מיליון מהגרים בלתי חוקיים, רובם ממרכז אסיה, הקווקז, אוקראינה, מולדובה וסין.

למרות ההגירה הנכנסת, פוחתת אוכלוסייתה של רוסיה בכ-700,000-500,000 בני אדם, מדי שנה בשנה (פיחות של כ-0.5% מאחוז האוכלוסייה הכולל בשנה). פיחות זה נובע בעטיים של אחוזי לידה נמוכים (כ-1.3 ילדים לאישה) ואחוזי תמותה גבוהים (בעיקר של גברים בגיל העבודה).

השפה הרוסית היא השפה הרשמית ברוסיה, אך רפובליקות אוטונומיות כוללות לעיתים קרובות את השפות האתניות המקומיות כשפה רשמית שנייה ברפובליקה. האלפבית הקירילי הוא היחיד שמשמש את האוכלוסייה ברוסיה.

דתם של מרבית הרוסים היא נצרות פרבוסלבית.

מספרם של המוסלמים במדינה נאמד בכ-20-14 מיליון (תלוי במקורות)[דרוש מקור], המהווים כ-14%-10% מכלל האוכלוסייה. רובם מרוכזים באזור דרום הוולגה, מערב סיביר, צפון הקווקז וחצי האי קרים. מיעוטים גדולים קיימים גם בערים הגדולות. כמעט כולם הם סונים, ורובם מגיעים ממשפחת העמים הטורקיים והקווקזיים.

תוחלת החיים ברוסיה, במיוחד זו של הגברים, נמוכה ביחס למדינות מערביות אחרות, ואף נמוכה ביחס לזו ששררה בברית המועצות. ב-2007, הוערכה תוחלת החיים במדינה בכ-67.7 שנים, כעשר שנים פחות מאשר במדינות האיחוד האירופי. תוחלת החיים של הגברים הייתה 61.5 שנים, ושל הנשים - 73.9 שנים. גורם התמותה העיקרי היה, נכון לשנה זו, מחלות לב. תוחלת החיים הנמוכה מושפעת במידה רבה מתאונות דרכים (שבחלקן נגרמות מנהיגה בשכרות), ומנזקים בריאותיים הקשורים לעישון ולצריכה מוגברת של משקאות חריפים. התפשטותן של המחלות: איידס ושחפת מהווה גורם תמותה משני נוסף. עם זאת, בשנים 2005–2007 חלה עלייה קלה בתוחלת החיים.

יהדות רוסיה כיום

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות רוסיה

נכון לשנת[דרושה הבהרה], חיים ברוסיה כ-156,000 יהודים רשומים ברשויות הפנים במדינה, ויש מספר לא ידוע של יהודים, המוערך בכמיליון, שאינם יודעים על יהדותם או שאינם מצהירים עליה (במידה רבה בעקבות חששם לגילויי אנטישמיות כנגדם).

נכון לשנת[דרושה הבהרה], פועל ברוסיה הארגון: "איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה", אשר בראשו עומדים הרב הראשי לרוסיה, בערל לזר, ואיל ההון הישראלי לב לבייב. ברשות הארגון תקציבים של מיליוני דולרים; בזכות עובדה זו, מימן הארגון הקמת בתי כנסת, בתי ספר, בתי תמחוי, מרכזים קהילתיים ומוסדות נוספים ברחבי רוסיה וברית המועצות לשעבר.

בינואר 2016, במהלך הקונגרס היהודי-אירופי, קרא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ליהודים הסובלים מאנטישמיות באירופה - להגר לרוסיה[18].

ספורט

ענפי הספורט הפופולריים ביותר ברוסיה הם כדורגל, כדורסל, הוקי קרח ואתלטיקה.

טניס הנשים במדינה מפותח באופן מיוחד, כאשר ישנן טניסאיות רוסיות רבות אשר משחקות או ששיחקו בצמרת הדירוג העולמי של הסבב העולמי לנשים, דוגמת מריה שראפובה, שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם. טניסאיות מפורסמות נוספות הן: אנה צ'קבטדזה, ילנה דמנטייבה, סבטלנה קוזנצובה, אנסטסיה מיסקינה, דינארה סאפינה, ורה זבונרבה ואנה קורניקובה. נבחרת טניס הנשים של רוסיה זכתה ארבע פעמים בגביע הפדרציה, בשנים: 2004, 2005, 2007 ו-2008. באולימפיאדת בייג'ינג, שלוש הטניסאיות שעלו על הפודיום היו רוסיות. על הטניסאים הגברים הרוסיים המפורסמים נמנים ניקולאי דווידנקו ומאראט סאפין.

הכדורגל ברוסיה צבר תאוצה בעשור הראשון של המאה ה-21, כאשר הקבוצות הרוסיות צסק"א מוסקבה וזניט סנקט פטרבורג זכו בגביע אופ"א, בשנים 2005 ו-2008 בהתאמה. נבחרת רוסיה בכדורגל העפילה ביורו 2008 לחצי גמר המפעל. ליגת העל הרוסית בכדורגל זוכה לתקצוב מסיבי, עובדה אשר סייעה לקידומו של ענף זה בשנים האחרונות ולפיתוח הפופולריות שלו. בעוד שלאורך כמעט כל שנות הליגה שלטו בה המועדונים ממוסקבה, בשנים האחרונות היא הפכה שוויונית יותר.

נבחרת רוסיה בכדורסל השתתפה מאז הקמתה בכל אליפויות העולם, למעט שנת 2006, כמו גם בכל אליפויות אירופה - מאז הקמתה. הזכייה היחידה של נבחרת רוסיה באליפות אירופה הייתה ב-2007, בראשות דיוויד בלאט. מלבד זאת, היא סיימה כסגנית הן באליפות אירופה, והן פעמיים באליפות העולם.

קבוצת הכדורסל הרוסית צסק"א מוסקבה היא אחת הקבוצות החזקות באירופה, והיא זכתה שבע פעמים ביורוליג; כמו כן, היא הקבוצה השלטת בליגת העל הרוסית בכדורסל.

קבוצת ברית המועצות נחשבה בזמנה לקבוצה הטובה באירופה, ובין הטובות בעולם. היא זכתה פעמיים במשחקים האולימפיים בשנים 1972 ו-1988, בשלוש אליפויות עולם בשנים 1967, 1974 ו-1982 ובארבע עשרה אליפויות אירופה.

רוסיה מצליחה גם בענף ההוקי קרח, ונבחרתה זכתה מספר פעמים באליפות העולם בהוקי קרח.

ענפי ספורט בולטים נוספים במדינה הם: הרמת משקולות, התעמלות, התעמלות אמנותית, אגרוף, היאבקות, אמנות לחימה, כדורעף, רגבי וסקי. רוסיה מצליחה במשחקים האולימפיים בהם השתתפה: נכון ל2016, היא מדורגת במקום התשיעי בטבלת המדליות האולימפיות של כל הזמנים, על אף שהשתתפה במספר מועט של אולימפיאדות. מאז פירוק ברית המועצות, דורגה רוסיה באולימפיאדת הקיץ בכל אולימפיאדה באחד משלושת המקומות הראשונים בדירוג המדליות, ובאולימפיאדת החורף דורגה בכל אולימפיאדה באחד מחמשת המקומות הראשונים.

בדצמבר 2010, הכריזה פיפ"א כי רוסיה נבחרה לארח את גביע העולם לשנת 2018[19].

החל משנות ה-50, הפכה ברית המועצות מדינה מובילה בענף ההחלקה האמנותית על הקרח, בעיקר בקטגוריית הזוגות ובריקוד על הקרח. לודמילה בלואוסובה (Belousova) ואולג פרוטופופוב (Protopopov) היו הזוג הסובייטי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית (1964) בקטגוריית הזוגות, ומאז ועד 2006 כל הזוכים בזהב אולימפי בתחום זה היו מברית המועצות או מרוסיה. רוב זוכי הזהב הגברים האולימפיים, החל מ-1992, ייצגו את ברית המועצות לשעבר או את רוסיה. החל מ-2006, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, חלה ירידה ברמת המחליקים הרוסיים. תופעה זו נבעה בעיקר בעטיו של חוסר בגופים מארגנים ובמימון ענף ספורט זה. החסך במקורות מימון אילץ את רוב המאמנים הרוסיים להגר למדינות שונות בעולם; על כן, הדור שגדל במהלך שנות ה-90 לא קיבל את התמיכה המרובה לה זכו הדורות הקודמים. בשנים האחרונות הושקו מספר פרויקטים בענף זה (דוגמת "להחליק עם כוכבים" ו"עידן הקרח"), שנועדו להחזיר לענף זה עטרה ליושנה. במסגרת המשחקים האולימפיים בקוריאה 2018, יוצגו נציגי הדור החדש של ענף זה.

סמלים

דגל   סמל   האנשה לאומית   חיה לאומית    המנון לאומי  
דגל רוסיה
דגל הפדרציה הרוסית
סמל רוסיה
סמל הפדרציה הרוסית
הדוב הרוסי
הדוב הרוסי
דוב חום
חיה לאומית: דוב חום

המנון הפדרציה הרוסית
ראו גם "תולדות המנון רוסיה"

ראו גם

Office-book.svg ספר: רוסיה
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת

  • ג. ורדנסקי ,דברי ימי רוסיה, תרגם מאנגלית : י. סלעי, מו"ל : ניומן מ., תש"ו.
  • א. רוטשטיין, היסטוריה של ברית המועצות, הוצאת ספרית הפועלים, 1951.
  • פרופ' ארתור רוזנברג, דברי ימי הבולשביזם, הוצאת "חברה", 1933.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לרשימת ההמנונים הקודמים של המדינה ראו המנון רוסיה.
  2. ^ ברוסיה קיימים 11 אזורי זמן שונים.
  3. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 בספטמבר 2017
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-19 במאי 2018
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  7. ^ ברוסית: "Российская Советская Федеративная Социалистическая Республика"
    (תעתיק מרוסית: "רַאסִיֿיְסְקַאיָה סוֹבְיֶֿיצְקַאיָה פֶדֶרַאטִֿיבְנַאייָה סוֹצִיאַלִיסְטִיצֶֿ'סְקַאייָה רֶסְפּֿוּבְּלִיקָה"),
    בראשי תיבות: "РСФСР".
  8. ^ EIU digital solutions, Democracy Index 2016 - The Economist Intelligence Unit, www.eiu.com (באנגלית)
  9. ^ "Russia". Human Rights Watch (באנגלית). 12 בינואר 2017. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  10. ^ "Authoritarianism in Russia - Political Science - Oxford Bibliographies - obo" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2017. 
  11. ^ Wayback Machine, ‏2011-12-02
  12. ^ Human Rights in Russia 2016, Civil Rights Defenders (בBritish English)
  13. ^ ערכים ומקורות:
  14. ^ למשל: "Ελληνικός Ερυθρός Σταυρός"
    (תעתיק מיוונית: "אֶלִינִיקֿוֹס אֶרִיתְ'רֿוֹס סְטַאוְורֿוֹס"),
    אשר משמעותו: "הצלב האדום ההלני".
    (באנגלית: Hellenic Red Cross,‏ הערך ביוונית, לצורך תרגום עתידי).
    עם זאת, "Ερυθρός" נחשבת מילה נדירה יחסית ביוונית המודרנית.
    המילה המקובלת ביוונית מודרנית למילה "אדום" הנה: "Κόκκινο"
    (תעתיק מיוונית: "קֿוֹקִינוֹ").
  15. ^ ברוסית: "Русый-Волос".
    תעתיק מרוסית: "רֿוּסִייֿ-וֿוֹלַאס".
  16. ^ ראו גם: ורנגים, להסבר מורחב.
  17. ^ מילה זו הנה תעתיק רוסי למילה "קיסר".
  18. ^ ynet, פוטין ליהודי אירופה: יש אנטישמיות? בואו לרוסיה., באתר ynet, 20 בינואר 2016
  19. ^ nrg מעריב, רוסיה תארח את מונדיאל 2018, קטאר תארח את 2022., באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2010