ביקוש מצרפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במקרו-כלכלה, הביקוש המִצרפי הוא סך כל הביקוש לכל הסחורות והשירותים ברגע נתון. כאשר מודדים את הביקוש המצרפי לאורך זמן, מקובל למדוד אותו בערכים נומינליים, ללא התייחסות לאינפלציה. מכונה גם הוצאה מצרפית.

הביקוש המצרפי נוצר על ידי משקי הבית, הממשלה והחברות לצרכיהן השונים: צריכה שוטפת, השקעות ולייצוא נטו (יצוא פחות יבוא). מקובל כי את גובה הביקוש לצריכה שוטפת קובעת רמת ההכנסה, ואת גובה הביקוש להשקעות קובע שער הריבית במשק. בשיווי משקל, חייב להתקיים שוויון בין הביקוש המצרפי וההיצע המצרפי.

ביקוש מצרפי שהוא נמוך לעומת ההיצע המצרפי יוצר אבטלה; ביקוש מצרפי שהוא גבוה לעומת ההיצע המצרפי יוצר אינפלציה.

הגישה הקיינסיאנית טוענת כי קיימים קשיים בהתאמה בין סך המוצרים המיוצרים במשק - התוצר הלאומי - לבין סך הביקושים למוצרים במשק - הביקוש המצרפי. רמת התוצר, שבה יהיה הביקוש המצרפי שווה לתוצר הלאומי, - היא 'רמת התוצר של שיווי משקל' (equilibrium level of national income) שבה יתייצב המשק לאורך זמן ואינה בהכרח רמת התוצר של תעסוקה מלאה. ממשלות מנסות להשפיע על רמה זו במגמה להשיג תעסוקה מלאה, למנוע אינפלציה, לגרום לצמיחה כלכלית ואיזון במאזן התשלומים.