לדלג לתוכן

מקרו-כלכלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכיל שגיאות (כולל שם הערך, הכתוב לפי סדר אנגלי, ומקבל בעברית משמעות משובשת), ניתוח היסטורי ירוד.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכיל שגיאות (כולל שם הערך, הכתוב לפי סדר אנגלי, ומקבל בעברית משמעות משובשת), ניתוח היסטורי ירוד.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מקרו-כלכלה היא ענף כלכלה העוסק בחקר המשק כולו, ובוחן תופעות כלכליות רחבות כגון גאות ושפל מחזוריים, תוצר מקומי גולמי, תעסוקה ואבטלה, שינויים ברמת המחירים, מאזן התשלומים וצמיחה כלכלית. זאת להבדיל מהמיקרו-כלכלה המתמקדת ביחידות פרטניות כמו צרכנים, יצרנים או משקי בית. המקרו-כלכלה משמשת ככלי לניתוח משתנים כלכליים מרכזיים, שדרכם ניתן לעצב מדיניות כלכלית במטרה לקדם יעדים כמו צמיחה כלכלית, יציבות מחירים, תעסוקה מלאה ומאזן תשלומים מאוזן.

התפתחות התאוריה המקרו-כלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה־30 של המאה ה־20 התמקדו מרבית הניתוחים הכלכליים ברמה המיקרו-כלכלית, תוך הנחת יסוד שהמשק הוא מצרף של פרטים. השפל הגדול היווה נקודת מפנה, והוביל להכרה בצורך במודל כולל יותר להבנת התנהגות המשק. ג'ון מיינרד קיינס הציע את מודל הביקוש המצרפי להסבר תנודות בתפוקה ובאבטלה, והשפיע עמוקות על התפתחות התחום. במהלך שנות ה־50 פותחו מודלים מקרו-כלכליים שהתבססו על הנחות מיקרו-כלכליות, ובהם עקומת הצריכה. אחד התורמים המרכזיים לכך היה יאן טינברגן, שפיתח את המודל המקרו-כלכלי הלאומי הראשון עבור הולנד, ולאחר מלחמת העולם השנייה יישם אותו גם בארצות הברית ובבריטניה. המודל הגלובלי הראשון, פרויקט "LINK", הוקם על ידי לורנס קליין, שזיכה אותו בפרס נובל לכלכלה בשנת 1980. בשנות ה־70 הועלתה ביקורת מצד תאורטיקנים, ובראשם רוברט לוקאס, שטענו כי המודלים הקיינסיאניים לוקים בהיעדר יסודות מיקרו-כלכליים. ביקורת זו הובילה לפיתוח הכלכלה הנאו-קיינסיאנית, שניסתה לשלב בין גישות מיקרו למקרו. עם זאת, ישנם כלכלנים קיינסיאניים הטוענים כי ניתן להצדיק את המודלים המקרו-כלכליים גם ללא ביסוס מיקרו-כלכלי מובהק, כל עוד הם מועילים מבחינה אנליטית.

גישות אנליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שתי גישות מסורתיות בתחום המקרו-כלכלה: הכלכלה הקיינסיאנית, המתמקדת בביקוש, והכלכלה הנאו-קלאסית, המתמקדת בהיצע. אף אחת מהן, אינה יכולה להתעלם לחלוטין מההיבט האחר - זוהי שאלה של דגש בלבד. מרבית האסכולות ברורות למדי בגישתן.

  • הכלכלה הקיינסיאנית שמה דגש על הביקוש המצרפי על מנת להסביר רמות שונות של אבטלה ומחזורי עסקים. על פי שיטה זו ניתן להפחית את תנודות מחזור העסקים באמצעות מדיניות פיסקלית (מדיניות תקציבית של הממשלה, המתאימה את רמת ההוצאה הממשלתית למצב המשק) ומדיניות מוניטרית (מדיניות הבנק המרכזי, הקובעת את היצע הכסף במשק). הכלכלה הקיינסיאנית המוקדמת גרסה שימוש קבוע בכלי מדינויות אלה על מנת לייצב את הכלכלה הקפיטליסטית, אך ישנם כלכלנים קיינסיאנים המעדיפים שימוש במדיניות שכר לצורך שליטה ברמות האינפלציה.
  • "כלכלת צד-היצע" מתארת בצורה חד משמעית את תפקידיה של המדיניות המוניטרית והפיסקלית. על פי גישה זו, על המדיניות המוניטרית להתמקד אך ורק במחיר הכסף כפי שנקבע על ידי היצע הכסף והביקוש לכסף; ועל המדיניות הפיסקלית להתמקד בגידול ההכנסה עבור השקעות ממשלתיות בהתחשב בהשפעות המיסוי על סחר הפנים.

האסכולות השונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האסכולה המוניטריסטית, שדוברה הבולט ביותר הוא מילטון פרידמן, טוענת כי אינפלציה היא לעולם תופעה מוניטרית. היא פוסלת מדיניות פיסקלית מפני שהיא דוחקת החוצה את המגזר הפרטי. היא, אם כן, אינה שואפת להילחם באינפלציה ודפלציה על ידי ניהול הביקוש כשם שהכלכלה הקיינסיאנית נוהגת, אלא באמצעות מדיניות מוניטרית, כגון שמירה על שיעור הגידול של היצע כסף קבוע לאורך הזמן.
  • הכלכלה הנאו-קלאסית חוקרת את משמעויות הציפיות הרציונליות. בבסיסה עמדה הטענה להיעדר יסודות מיקרוכלכליים בכלכלה הקיינסיאנית. האסכולה הופיעה במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. אסכולה זו טוענת כי אין זה הגיוני להכריז כי הכלכלה, בכל זמן נתון, יכולה להיות במצב של חוסר שיווי משקל. תנודות במשתנים מצרפיים מאפשרות ליחידים להפיק את המרב האפשרי בצורה תמידית בזמן שמידע חדש נגלה לגבי המדינה והעולם כולו.
  • הכלכלה הנאו-קיינסיאנית פותחה חלקית כדי להגיב לכלכלה הנאו-קלאסית. היא שואפת להביא יסודות מיקרוכלכליים עבור הכלכלנים הקיינסיאנים באמצעות הצגה של איך שווקים לא מושלמים מצדיקים את ניהול הביקוש.
  • הכלכלה הפוסט-קיינסיאנית מייצגת הסתייגות מהמגמה הרווחת של כלכלנים קיינסינאים, ומדגישה את תפקיד האי-ודאות והתהליך ההיסטורי במקרו-כלכלה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]