בית הכנסת איתיפאק
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| מיקום |
מחוז 6 |
| מדינה |
איראן |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות פהלווית |
| קואורדינטות | 35°42′16″N 51°23′50″E / 35.7045°N 51.3971°E |
|
(למפת טהראן רגילה)   בית הכנסת איתיפאק | |
  | |
בית הכנסת איתיפאק הוא בית כנסת הממוקם בטהראן, איראן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה, עם הקמת ממשלה חדשה בעיראק, הידרדר מצבם של יהודי עיראק. לאחר שנעצרו חברים בולטים בקהילה היהודית כמו לורה חוזואי, ושפיק עדס, איש עסקים יהודי מצליח, אשר נתלה, החליטו רבים מיהודי עיראק להגר. חלקם עזבו לישראל בעוד אחרים החליטו להתיישב באיראן. הם הגיעו לאיראן בעזרת יהודים כורדים ורבים הגיעו לח'וראמשהר. בעזרתו של הארון עבדולנאבי, אחד מפרנסי הקהילה בחורמשהר, הצליחו חלקם להגיע לטהראן ולהשיג מסמכים משפטיים. מ-1946 עד 1951 עברו יהודים עיראקים רבים לטהראן, בעוד שאחרים עברו לאירופה ולארצות הברית. בסיוע יהודי איראן, החליטו יהודי עיראק להקים מרכז תרבותי.
בשנת 1946 קנה מאיר עבדאללה בטסון חלקת אדמה גדולה בשטח של למעלה מ-5000 מטרים רבועים ליד אוניברסיטת טהראן, ברחוב גוהדס. הוא השאיר חלקת אדמה של למעלה מ-865 מטרים רבועים (9,310 רגל רבוע) והחלה בניית בית כנסת, בעזרתם של סאלח ודאבוד משי, השכל חיים מראשי הקהילה ואחרים. הקהילה רצתה לקרוא לבית הכנסת על שם מאיר עבדאללה, אך הממשלה לא הסכימה למתן שם זה, זאת משום שהיה אזרח זר. "beh Ettefagh" פירושו "ביחד" בפרסית.[1] מכאן נבחר השם "איתיפאק", והוא הפך למקום ההתכנסות העיקרי של יהודי עיראק בטהרן.
אדריכלות בית הכנסת תוכננה בסגנון האדריכלות הבבלית, והותקנה בה מערכת המיזוג המתקדמת ביותר באותה תקופה. רוב ספרי התורה בבית הכנסת הובאו על ידי היהודים שהגיעו מעיראק, ולבית הכנסת נתרם תלמוד בבלי בכתב יד ארמי. יהודים עיראקים רבים היגרו מאיראן במהלך המהפכה האיראנית, וכיום רק משפחות בודדות (בעיקר יהודים איראנים) עדיין משתמשות בבית הכנסת. [2] [3]
בית ספר איתיפאק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית הכנסת היה גם בית ספר תיכון פרטי באותו שם הקשור אליו. בשנות ה-70, בית הספר היה ידוע בהצטיינות לימודי השפה האנגלית. תלמידים ממשפחות מיעוטים דתיים באיראן למדו בבית הספר בשנות ה-70, ביניהם נוצרים ובהאים. לאחר המהפכה האיראנית הולאם בית הספר והוא מנוהל כיום על ידי המדינה כבית ספר לבנות בלבד.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ehsanipour, Asal (31 באוקטובר 2019). "A High School Reunion for Iranian Americans, 40 Years After the Revolution". KQED (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-02-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://etefagh.ir/moarefi.asp
- ^ "کنیسای اتفاق". 11 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
