בית הקברות היהודי בשניפישוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצבות בבית העלמין בשניפישוק. 1922
חלק מבית העלמין שעדיין לא נחפר, ברקע אצטדיון ז'לגיריס

בית הקברות היהודי בשניפישוקליטאית: Šnipiškės, שניפישקס) הוא בית הקברות היהודי העתיק והגדול ביותר בבירת ליטא, וילנה. רובו נהרס בתקופת השלטון הסובייטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשניפישוק (אנ') התקיימה קהילה יהודית גדולה במשך מאות שנים, ולה בית כנסת גדול. בית הקברות בשניפישוק החל לשמש לקבורה במאה ה-15, בשטח שעומד כיום במרכז וילנה, לגדת הנהר נריס. בשנת 1817 תכנן ממשל הצאר הרוסי להפסיק את הקבורה בבית העלמין, אך הוא לא נסגר בפועל עד 1831. בבית הקברות בשניפישוק עמד קברו המקורי של הגאון מווילנה שהועבר ברבות השנים לבית הקברות היהודי החדש בווילנה הסמוך לששקינה (אנ').

תחת השלטון הסובייטי, בין השנים 19491950 נהרס בית הקברות כמעט לחלוטין לשם הקמת אצטדיון ז'לגיריס (אנ') הניצב כעת על מקומו. אבני המצבות פורקו, ושימשו להקמת פארקים ומבני ציבור, קווי המתאר של האותיות העבריות מבצבצים עדיין גם על אבני מדרכה בווילנה[1]. רוב השטח שוטח ועמד ריק לצד האצטדיון.

בשנת 1971 הוקם "ארמון הספורט הסובייטי" (כיום "ארמון וילנה לקונצרטים וספורט" (אנ')) במרכז שטח בית הקברות.

ב-8 באפריל 2008 הוכרז המקום כאתר מוגן, בתור אנדרטה.

המאבק על תוכנית הבינוי החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2015 הודח רבה הראשי של ליטא הרב חיים בורשטיין בידי הקהילה היהודית לאחר שהצהיר בפומבי על התנגדותו לתוכנית להסבת ארמון הקונצרטים והספורט למרכז כנסים מודרני, תוכנית שתצריך חפירות בשטח בית הקברות ההיסטורי. בשנים 20162017 התארגנה עצומה שנשלחה לממשלת ליטא בחתימת 38,000 איש מצאצאי יהודי ליטא החיים במדינות אחרות (בהן: ישראל וארצות הברית).

בדצמבר 2019 הוכרזו תוכניות חדשות למרכז הכנסים המודרני שיחליף את זה הנוכחי, התוכניות אושרו על ידי הקהילה היהודית בליטא וגם על ידי הוועד להצלת בתי עלמין באירופה, הפועל מלונדון.

הסכמה זו נתקלה בביקורת חריפה של ועידת רבני אירופה, הוועידה פרסמה גילוי דעת הלכתי לפיו הוועד להצלת בתי עלמין באירופה פועל שלא בסמכות ואינו מוכן לקבל את עמדת רוב הפוסקים. 50,000 חתימות נאספו נגד התוכנית, וצאצא של אנשים שנקברו בבית הקברות שניפישוק תבע את בעלי המקום בבית המשפט המחוזי בווילנה בבקשה למתן צו להפסקת העבודות, בהמשך הצטרפו לתביעה כמאה צאצאים נוספים.

בית דין צדק בני ברק דן בנושא והוציא פסק דין האוסר את העבודות במקום במתווה שהוצע, לפסק דין זה צירפו את חתימותיהם הרב גרשון אדלשטיין והרב חיים קניבסקי. בעקבות המכתב, הצטרפו חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית, לרבני התאחדות הרבנים דאמריקה וקנדה ורבני ה-OU וחתמו על מכתב לממשלת ארצות הברית בבקשה להתערב מול ממשלת ליטא בעצירת התכנית מחשש שייפגעו קברים רבים שנמצאים מתחת לפני השטח.

בפועל נמשכות העבודות במקום נכון לספטמבר 2020.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל רוזנר, חילול בית העלמין העתיק בווילנא במרכז ישיבת מועצגה"ת דאמריקה, יתד נאמן, כ"ו באלול תש"פ, עמ' 10

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]