יתד נאמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg יתד נאמן
Yated neeman.svg
תדירות יומון
סוגה חדשות
פורמט טבלואיד
נוסד 12 ביולי 1985
שפה עברית, אנגלית
מערכת ז'בוטינסקי 108, בני ברק
מדינה ישראל
הגיליון הראשון של "יתד נאמן" (12 ביולי 1985)

יתד נאמן הוא יומון חרדי-ליטאי המזוהה עם מפלגת דגל התורה. העיתון יוצא לאור החל מ-1985 והוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר במגזר החרדי בימי חול[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 נתגלעו חילוקי דעות בתוך "אגודת ישראל", בין הסיעה הליטאית לבין הסיעות החסידיות, ובראשן חסידות גור ששלטה ב"אגודת ישראל". לאחר שלא ניתנה לדעותיהם של הרב אלעזר מנחם מן שך, מנהיג "דגל התורה" והסמכות העליונה ביותר בזמנו בקרב הציבור החרדי הליטאי, והרב יעקב ישראל קנייבסקי ("הסטייפלר") במה מספקת לדעתם ביומון של אגודת ישראל, "המודיע", שנשלט בידי חוגי החסידים ובראשם חסידות גור, הורה הרב שך, בשנת 1985, על הקמת יומון חרדי חדש, שנועד לשמש במה לציבור הליטאי. עורכו הראשון של העיתון, הרב שמואל חסידה, נתן לעיתון את השם "יתד" - יהדות תורה דת[2]. את תוספת המילה "נאמן" הציע ה"סטייפלר"[3][4]. "יתד נאמן" החל להופיע ב-12 ביולי 1985 (כ"ג בתמוז תשמ"ה).

מו"ל העיתון הוא חברת יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ, הנמצאת בשליטתה של עמותת יתדות תשמ"ו להחדרת ערכי היהדות.

הרב שך שימש סמכות עליונה של "יתד נאמן" והעיתון שימש במה לקו ההשקפתי שהוביל. לאחר פטירת הרב שך, בשנת 2001, היה הרב יוסף שלום אלישיב למנהיג הבולט של הציבור הליטאי בישראל ולסמכות העליונה של מפלגת "דגל התורה", ועמדתה הרשמית של מערכת העיתון הייתה שהיא סרה למרותו. במקביל טענו אנשי הרב אהרן יהודה לייב שטינמן שהמערכת מתייחסת בחוסר כבוד לרבם ולרבנים אחרים שאינם מיישרים קו עורכי העיתון[5].

בסוף מאי 2012 (סיוון תשע"ב), בתקופה בה היה הרב אלישיב חולה, ולאחר ניסיונות פשרה שלא צלחו[6], כונסו עמותת יתדות תשמ"ו וועדת הרבנים של העיתון, ואיש העסקים החרדי שמעון גליק מארצות הברית, ממקורבי הרב שטיינמן, מונה ליו"ר הנהלת חברת יתדות ת.ש.מ.ו. ובכך ניתנה לו השליטה בעיתון. גליק פיטר את הדומיננטי מבין עורכי העיתון, נתן גרוסמן[7], שבועיים לאחר מכן, פורסם ביום שלישי ה-12 ביוני 2012, במהדורה החינמית של העיתון, "גילוי דעת" של הרב חיים קנייבסקי שבו הוא מביע תמיכה במהלך ומציין שהמהלך נעשה בהוראת הרב אלישיב [8]. מנכ"ל העיתון הוותיק, יעקב לבין, ניסה לפרסם במקביל בעיתון מכתב מהרב אוירבך, שבו העיד בשם הרב אלישיב שאין לערוך שינויים בעיתון, וכן ערך כנס לעובדי העיתון שבו קרא תיגר על ההנהלה החדשה. בעקבות כך פוטר לבין[9]. מפוטרי יתד נאמן פנו לבית המשפט בתביעה כנגד ההליך ובבקשה לצו מניעה, אולם בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה[10] ולאחר שנה גם את התביעה[11]. כחודש לאחר ההליך, ביולי 2012, הקימו גרוסמן ולבין בגיבויו של הרב אוירבך את העיתון "הפלס"[12]. בעקבות כך התגברה המחלוקת בציבור הליטאי בין אנשי הרב שטינמן ואנשי הרב שמואל אוירבך והגיעה להקמת מפלגה נפרדת ופתיחת מוסדות נפרדים על ידי מחנה הרב אוירבך.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון מציג את דעתם והשקפתם של גדולי התורה במגזר הליטאי, במיוחד הרב שך, ולאחריו הרב אלישיב והרב שטיינמן, והם מפרסמים בו מעת לעת "דעת תורה" בנושאים שונים ומגוונים ואת קריאותיהם לציבור. במישור המדיני מבטא העיתון את השקפתו של הרב שך, אשר התייחס בחשדנות כלפי השמאל והערבים, ומנגד דחה את הגישה הלאומית וסבר שהעם היהודי נמצא עדיין בגלות ולכן עליו לנהוג בזהירות מרבית ביחסיו עם האומות. ב-2005, למשל, נע סיקורו של העיתון את תוכנית ההתנתקות בין לעג לציבור הדתי לאומי[13] לבין הבעת הזדהות עם מצוקתו, גינוי אריאל שרון וכינויו כדיקטטור. עמדת העיתון הייתה כי המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות היא "מאבק ציוני מובהק שאין כל מקום להזדהות עמו בצורה כזו או אחרת". במהלך השנים היה "יתד נאמן" מנושאי הדגל במאבקו של הציבור החרדי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל. עם מינויו של הרב יונה מצגר לרב הראשי לישראל, בהשפעתו של מנהיג הזרם הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, חל מיתון בהתקפות על מוסד הרבנות הראשית.

הסגנון הפובליציסטי בעיתון חריף ונשכני במיוחד כלפי ציבורים שהשקפתם הדתית שונה: חילוניים, תנועת חב"ד, הציונות הדתית ורבניה, ובמיוחד רבני צהר[14]. בשנים האחרונות ביקר העיתון קבוצות של חרדים מודרניים הסוטות מהקו החרדי המרכזי, אשר כונו "שוליים" או "החרדים החדשים". לאחר המהפך בעיתון הופסקו כמעט לגמרי כינויים אלו.

בעיתון מתפרסם מדי שבוע טורו של העורך הראשי, יצחק רוט "עוד שבוע", שבו הוא מתייחס לנושאים אקטואליים. מאמרים רבים שפורסמו, בהם על נושאים שנויים במחלוקת, גררו תגובות של קוראים. מדור זה מופיע גם ב"יתד נאמן" בשפה האנגלית.

בעיתון מתפרסמת מדי שבוע קריקטורה פרי עטו של הקריקטוריסט יוני גרשטיין, שבה הוא מותח ביקורת אידאולוגית על הנעשה בישראל או בציבור החרדי. סגנונה של הקריקטורה גרר פעמים רבות תגובות חריפות.

בעיתון היה מתפרסם מדי שבוע (עד שנת 2014), במוסף "יתד השבוע", טור פובליציסטי חריף הנושא את השם "אדרבה", שהיה נכתב בסגנון סרקסטי על ידי ישראל וורצל תחת שם העט "פ. חובב". בטורים אלה מבטא העיתון את עמדותיו האידאולוגיות בנושאים אקטואליים שאינם מתפרסמים בו בגלוי, כגון אירועי ספורט או מקרי אלימות קשים, בעזרת רמזים ומשלים. בדצמבר 2011, כאשר עלה נושא הדרת נשים, עורר העיתון סערה בעקבות דברים שנכתבו בטור זה: "גם בתקופת השואה, כשגרמנים הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור, היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ונשים. אפילו חיות האדם הללו התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי."[15]. מסוף שנת 2013 מתפרסם טור דומה בשם "די לחכימא" שנכתב תחת שם העט צ. שפיגלמן.

במאי 2013 פרסם חיים ולדר מאמר בעיתון, בו השווה את דבריו של יאיר לפיד על הציבור החרדי לדבריו של אדולף היטלר על היהודים[16].

בכמה מקרים נתבע העיתון על ידי אישים שראו עצמם נפגעים מכתיבתו. בשנת 2005 פורסם בעיתון מאמר של העורך ישראל וורצל שבו הותקף הרב ישראל רוזן ובין היתר נטען כי הוא עוקף את ההלכה בשל תאוות ממון. הרב רוזן תבע בתביעת לשון הרע את העיתון, הכותב ושניים מן העורכים בבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט קיבל את טענותיו ופסק לו בשנת 2009 פיצוי של שבעים אלף ש"ח[17].

בשנת 2014 הגיש יואב ללום, יו"ר עמותת נוער כהלכה, תביעת דיבה בסך 300,000 ש"ח נגד העיתון ועורכו יצחק רוט, לאחר שלטענתו העיתון התנכל אליו בכתיבתו וכינה אותו בכינויי גנאי בעקבות פעילותו ב"בג"ץ בית הספר בעמנואל"[18]. לאחר שלא הוגש כתב הגנה קיבל השופט את התביעה וחייב את העיתון במלוא הסכום ובהוצאות המשפט. כמו כן חויב העיתון לפרסם תיקון לדברי הלשון הרע[19].

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר TGI משנת 2016, "יתד נאמן" הוא היומון הנפוץ ביותר בציבור החרדי, עם שיעור חשיפה ממוצע של 24.1% בעיתוני אמצע השבוע ו-21% בסוף השבוע. על פי הסקר, העיתון החינמי של "יתד נאמן" ביום שלישי זוכה לחשיפה של 44.9%, שיעור החשיפה הגבוה ביותר של כלי תקשורת במגזר החרדי[1].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העיתון מרבה לעסוק בנושאים השקפתיים בצורה דעתנית ופולמוסית, ונחשב כמציג את "דעת התורה" החרדית-ליטאית המזוהה עם מפלגת דגל התורה ומנהיגיה הרוחניים.
  • העיתון נחשב לשמרני במיוחד. העיתון מקפיד שלא לבקר או להעלות לדיון נושאים הנוגעים לסדרי החיים החברתיים של החברה החרדית והליטאית, גם אלה השנויים בביקורת פנימית (למשל הנוהג של "סידור מלא" - רכישת דירה לחתן "בן תורה" על ידי הורי הכלה בלבד).
  • העיתון אינו מפרסם תמונות נשים. לעתים הוא מעבד תמונות לשם כך, כפי שעשה למשל בשנת 2009 עם תמונת הממשלה, שבה הוסרו דמויותיהן של השרות לימור לבנת וסופה לנדבר[20].
  • העיתון אינו מסקר אירועים הנחשבים בעלי אופי מיני או פלילי דוגמת פרשיות אונס או מקרי רצח. בהתאם לכך כינה העיתון את פרשת האונס של הנשיא משה קצב בתור "פרשת התיק הפלילי של הנשיא קצב".
  • קיים מדרג של תארים המוצמדים לשמות הרבנים לפי החשיבות המיוחסת להם, כדלהלן: התואר "רבינו הגדול" שמור לרב אלעזר מנחם מן שך מאז פטירתו, "רבינו מרן" שמור לרב יוסף שלום אלישיב, "רשכבה"ג מרן ראש הישיבה" הוא תוארו של הרב אהרון לייב שטיינמן, התואר "מרן שר התורה" שמור לרב חיים קניבסקי, התואר "מרן" לבדו מוצמד לשמותיהם של שני רבנים, הרב גרשון אדלשטיין והרב ניסים קרליץ. "הגאון הגדול" הוא תואר לרבנים הנמנים עם חברי מועצת גדולי התורה ולזקני הרבנים (הרב דב לנדו והרב יעקב אדלשטיין). אם מאוזכר בעיתון רב בעל מעמד או נושא משרה תורנית נכבדה יוצמד לשמו התואר "הגאון רבי"; משרה תורנית זוטרה - "הרב הגאון רבי". תואר פחות יותר הוא "הרה"ג" = הרב הגאון, שבא במכוון בראשי תיבות.
  • העיתון אינו מכתיר בתוארי כבוד רבנים מזרמים החולקים על הזרם הליטאי. רבנים גדולים, כמו הרב אברהם שפירא או הרב עובדיה יוסף, כונו בחייהם בתואר הבסיסי 'הרב'. עם זאת, תחת ההנהלה החדשה, מאז פטירתו של הרב עובדיה יוסף מוצמד לשמו התואר "הגאון הגדול", כמו לחברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה. תואר זה מוצמד גם לרב שלום כהן ולזקנים שבין חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס. הרב הראשי לישראל מכונה בתואר 'הרה"ר' (=הרב הראשי); בכך אין משמיטים ממנו את תאריו ומאידך אין מרבים בכבודו. מרבנים שהוקעו על ידי ההנהגה הליטאית - למשל הרב שלמה גורן - מושמט לגמרי התואר "הרב".
  • חברי הכנסת החרדיים מיהדות התורה וש"ס, כמו גם חברי מועצה ברשויות מקומיות מקומיים מסיעות אלו, יאוזכרו בעיתון לאחר התואר "הרב".
  • הציבור הדתי לאומי מכונה בעקביות ד"ל בראשי תיבות, תוך רמיזה למשמעות המילה דל כעני.
  • אין תואר ז"ל לחילוני שנפטר. עם זאת, נכתב הי"ד אחר שמם של הרוגים בפיגוע טרור או חללי צה"ל.
  • הנשים הכותבות ב"יתד נאמן" (העיתון היומי או השבועי) אינן מוזכרות בשמן הפרטי, כמו רונית הופנר או מנוחה טוקר הנקראות ר. הופנר ומ. חברוני (שם עט), בהתאמה.
  • אף שהעיתון אינו מופיע ביום העצמאות, אין כל חגיגיות בגיליון המופיע בערב יום זה. מאמר המערכת שלמחרת היום מוקדש בדרך כלל ללעג כלפי החגיגות ביום זה.

צוות העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרים רבים במגזר החרדי עשו את ראשית דרכם בעולם הכתיבה במוספיו השונים של העיתון; מהם: חיים ולדר, הרב שלום מאיר ולך, ונתן שטרנפלד.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Yatedneeman.jpg

בארצות הברית מופיע באנגלית עיתון שבועי, בשם יתד נאמן. העורך הוא פנחס (פיני) ליפשיץ ממונסי ניו יורק. העיתון מופיע בימי חמישי ובערבי חגים. בתחילת דרכו היה משויך ליתד נאמן הישראלי והופיע בו טור קבוע של העורך באותה עת, נתן גרוסמן. עם השנים התפלגו העיתונים. השם "יתד נאמן" מעוצב בעיתון האמריקני בלוגו שונה.

באירופה מופיע "יתד נאמן" באנגלית, שנמצא בבעלותו של העיתון בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ישראל כהן, ‏סקר TGI לעיתונות החרדית: התחזקות קלה לעיתונים, הרדיו מעט נחלש, באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2016
  2. ^ ספר שואף זורח, פרק העיתון, עמוד 71.
  3. ^ אף על פי ש'יתד' היא לשון נקבה, הוחלט להותיר את השם 'נאמן' בלשון זכר, תוך ציון הפסוק "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (ישעיהו כב, כג).
  4. ^ "יתד נאמן" – יומון חרדי מתחרה ל"המודיע" באתר נח זבולוני
  5. ^ ישראל כהן, ‏רביץ: "היעד של תוקפי גפני - פגיעה במרן הרב שטיינמן", באתר כיכר השבת, 9 במאי 2017
  6. ^ שרי רוט, בחדרי חרדים, שופר חדש להגראי"ל שטיינמן? • חשיפה בלעדית, באתר בחדרי חרדים, 23 במרץ 2012
    ישראל כהן, ‏נחשף: מאחורי הקלעים של מהפך השליטה ב'יתד נאמן', באתר כיכר השבת, 6 באפריל 2014
  7. ^ נתי טוקר, דרמה בעיתון החרדי "יתד נאמן": העורך הראשי פוטר, באתר TheMarker‏, 31 במאי 2012
    קובי נחשוני, פוּטש ליטאי: נפגעי 'יתד נאמן' השתלטו על העיתון, באתר ynet, 1 ביוני 2012
    חיים שקדי, ‏טלטלה ביתד נאמן: הנהלה חדשה, בכיר בעיתון פוטר, באתר כיכר השבת, 31 במאי 2012
    חזקי שטרן, מאחורי הקלעים של המהלך הדרמטי לכיבוש 'יתד נאמן', כיכר השבת, 1 ביוני 2012.
  8. ^ חיים שקדי, ‏רבי חיים קנייבסקי: "הנהגת הדור מסורה לרב שטיינמן", באתר כיכר השבת, 12 ביוני 2012
    קובי נחשוני, אחרי דרמה לילית: הרב שטיינמן הוכתר ביתד נאמן, באתר ynet, 12 ביוני 2012
  9. ^ שרי רוט, בחדרי חרדים, גליק נגד לבין • המאבק ההיסטורי על 'יתד', באתר בחדרי חרדים, 12 ביוני 2012
  10. ^ שרי רוט, בחדרי חרדים, נוסח ההחלטה המלא בפרשת יתד נאמן • מיוחד, באתר בחדרי חרדים, 27 ביוני 2012
  11. ^ ישראל כהן, ‏שנה למהפך ב'יתד נאמן': בית המשפט אישר ההשתלטות, באתר כיכר השבת, 29 במאי 2013
  12. ^ חיים לב, הובסו במשפט והקימו עיתון עצמאי - "הפלס", באתר ערוץ 7, 13 ביולי 2012
  13. ^ פ. חובב מציע: התנתקות גרמא, באתר בחדרי חרדים, 22 באוקטובר 2004
  14. ^ בשנת השמיטה (2007) כתב העיתון: "מי שמכיר את רבני המפד"ל ואנשיהם יודע מזמן שאינם באמת דתיים. אולי לאומיים - אבל ודאי שאינם עובדי ה'". וכן: "רבני צהר אינם דתיים".
  15. ^ רויטל בלומנפלד, עורך ביתד נאמן: הפרדה בין המינים "טבעית - כמו באושוויץ", באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011
  16. ^ שנאת נפש בלי חשבון באתר בחדרי חרדים
  17. ^ יתד נאמן חויב ב-70,000 ש"ח פיצויי לה"ר לרב רוזן, באתר בחדרי חרדים
  18. ^ עו"ד יואב ללום תובע דיבה את יתד נאמן, מחלקה ראשונה
  19. ^ מנדי גרוזמן ויונתן אוריך, ”יתד נאמן“ ישלם פיצויים לעו“ד חרדי בגין לשון הרע, באתר nrg‏, 12 במאי 2014
  20. ^ שוקי טאוסיג, על חטאים שחטאנו, באתר העין השביעית, 3 באפריל 2009