גרשון אדלשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין
Gershon Edelshtein.jpg
הרב גרשון אדלשטיין
לידה 18 באפריל 1923 (בן 95)
ב' באייר ה'תרפ"ג
שומיאצ'י, מחוז סמולנסק, רוסיה הסובייטית
מקום פעילות בני ברק
השתייכות חרדי-ליטאי
תחומי עיסוק חינוך
תפקידים נוספים ראש ישיבת פוניבז'

הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין (נולד בב' באייר[1] ה'תרפ"ג, 18 באפריל 1923) הוא ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, עומד בראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה ונשיא ועד הישיבות[2]. מאז פטירת הרב אהרן יהודה לייב שטינמן בשלהי 2017 נחשב לבכיר מבין רבני דגל התורה, המייצגת את רוב הציבור החרדי-ליטאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסק, בברית המועצות, לרב צבי יהודה אדלשטיין, רב העיר ובנו של הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, בעל "בן אריה" על הש"ס, ולמרים, בתו של הרב מרדכי שלמה מובשוביץ, רבה של מלסטובקה.

אמו השיגה תעודות לידה מזויפות עם תאריך לידה שגוי לבניה, כך שיהיו רשומים כצעירים בשלוש שנים מגילם האמיתי ולא ילמדו בבית ספר בפיקוח הייבסקציה. למד תורה מפי הרב זלמן לייב אסטולין, בתמורה לכך שאביו הרב צבי יהודה לימדו תורה. בעקבות מחלתה של אמו בטיפוס, נשלח עם אחיו הצעיר יעקב לדודתו, הרבנית רבקה צביה פז, בעיר קלימוביץ', שם למדו תורה בסתר אצל הרב מרדכי אליהו שניאור, מתלמידיו של הרב אדלשטיין. הם קיבלו שם את הבשורה על פטירת אמם[3].

בחודש ניסן ה'תרצ"ד הצליח אביו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל, וביקש מבניו לחזור לביתם בשומיאץ. באותה תקופה ניהלה סבתו הרבנית רייזל את משק הבית וגידלה את האחים, כדי שאביהם יוכל ללמוד תורה. בחודש אייר ה'תרצ"ד (1934) עלה עם משפחתו באנייה "נובו רוסייסק" בהפלגה מאודסה לארץ ישראל. בל"ג בעומר הגיעה המשפחה לארץ ישראל[3]. המשפחה נסעה לירושלים, שם ביקרו את הרב איסר זלמן מלצר ואת הרב אברהם יצחק הכהן קוק שלמד יחד עם סבם, הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין (בן אריה) בישיבת וולוז'ין[3].

לאחר חצי שנה של נדודים בין קרובי משפחה באלול ה'תרצ"ד קבע אביהם את מושבם ברמת השרון. האחים יעקב וגרשון ישנו על הרצפה. כיוון שברמת השרון לא היה בית ספר דתי, האב למד עם בניו בבית בישיבה על ארגזי תפוזים. הם למדו גמרא עם רא"ש ורי"ף, ובחלק מהמסכתות גם טור ובית יוסף. בשבתות למדו רמב"ם על נושאי המסכת[3]. האחים למדו גם דקדוק, חשבון ואנגלית, שהייתה השפה הרשמית אז, ולשם כך נלקח לביתם מורה מיוחד[3].

בשנת ה'תרצ"ה נבחר האב לרב המקום. באלול ה'תש"ב נשלחו הבנים לישיבת לומז'ה, בעקבות הפצרותיו של גרשון, הם הגיעו ברגל מביתם לישיבה בפתח תקווה בא' באלול, ולא ידעו שהזמן התחיל יום קודם לכן. המשגיח, הרב אברהם אבא גרוסברד, אמר שכבר אין לו מקום בשבילם. מזכיר הישיבה, שלמה זלמן מוזס (אביו של מנחם אליעזר מוזס) פגש אותם והזמינם לישון בביתו, עד שנמצאו להם מיטות בישיבה בראשית חשוון. בהוראת אביהם הצטרפו לחבורתו של הרב שמואל רוזובסקי[3].

כעבור שנה נישא אביהם בשנית לרחל, והוא ביקשם לשוב, בנימוק שמעתה עול הבית מוטל על הרבנית והם לא יצטרכו לבטל תורה. האחים שבו לסדר הלימוד עם אביהם[3]. כאשר הוקמה ישיבת פוניבז', בחורף ה'תש"ד, הגיע הרב שמואל רוזובסקי, שהתמנה לראש הישיבה, לבקש מאביהם שיצטרפו לקבוצת מייסדי הישיבה. הם נמנו עם ששת התלמידים הראשונים בישיבה. הישיבה השתכנה בבית הכנסת הליגמן בבני ברק, והבחורים ישנו בחדרים שנשכרו עבורם בעיר. שני האחים הצעירים השתכנו בביתו של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, שהשכיר עבור הרב רוזובסקי את חדר השינה היחידי בבית.

מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן, מינה אותו ללמד תלמידים פליטי השואה שהגיעו למוסד היתומים "בתי אבות", ובשנת ה'תש"ו מונה למסור שיעורים לתלמידים הצעירים בישיבה. בשנת ה'תש"ח נישא להניא רחל, בתו של הרב יהושע זליג דיסקין, רבה של פרדס חנה (נפטרה בי"ד בתשרי ה'תשס"ב), ובאותה השנה מונה על ידי הרב כהנמן לר"מ בישיבה.

הרב אדלשטיין היה מקורב לחזון איש. לאחר פטירת אביו, בכ' בחשוון ה'תשי"א (1950), התלבט האם ליטול עליו את תפקיד רבה של רמת השרון, אך מאחר שכבר היה בעל תפקיד בישיבה ולאור סירובה של אשתו לעקור מבני ברק, הוטל התפקיד על אחיו הרב יעקב אדלשטיין.

בישיבת פוניבז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-90 התגלעו מאבקי ירושה בישיבת פוניבז'. על פי פסיקת בית דין בעניין, החל הרב אדלשטיין בחודש אייר ה'תש"ס באמירת שיעור כללי לבני הישיבה, ובכך הפך למעשה לראש ישיבה יחד עם הרב ברוך דב פוברסקי. לאחר מכן הצטרף אליהם הרב שמואל מרקוביץ.

בשל המחלוקת הוביל הרב אדלשטיין את פיצול הישיבה לשתיים, וכיום מתנהלות למעשה במתחם ישיבת פוניבז' שתי ישיבות, אחת בראשותו ובראשות הרב פוברסקי והשנייה בראשות הרב מרקוביץ'. תפילות השבת והחגים של ישיבתו מתקיימות במבנה "אוהל קדושים"[4] ולא בהיכל הישיבה.

בשנת ה'תשס"ג (2003) צורף למועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה.

בשנת ה'תשס"א (2001), בעיצומו של שיעור שמסר הרב אדלשטיין, התפרצו בחורים ממתנגדיו ועוררו במקום מהומה במטרה להפסיק את השיעור. הרב אהרן יהודה לייב שטינמן שיגר לו מכתב עם בקשה שימחל להם[5]. בשנת ה'תשס"ח (2008) השליכו עליו מתנגדיו גביע לבן מחלון בניין. בעקבות זאת התקיימה עצרת תמיכה בו בישיבתו, בהשתתפות הרבנים חיים קנייבסקי, מיכל יהודה ליפקוביץ ונסים קרליץ. הרב אהרן יהודה לייב שטינמן שלח מכתב לעצרת[6][7].

לאחר פטירת אשתו, ייסד שיעור בסדר טהרות בביתו במוצאי שבתות, לעילוי נשמתה.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אדלשטיין דוגל בהתאמה אישית של "לימוד לפי טבעו" של כל תלמיד. לדידו, כשסגנון הלימוד תואם לאופיו של הלומד, הנאתו וסיפוקו רבים יותר, וכך יהיה יותר קל לו להתמיד בלימודיו לאורך שנים, כפי האידיאל הליטאי. הוא נוקט באופן כללי שלרוב הלומדים מתאים יותר הלימוד בקצב מהיר שבו נלמדים דפים רבים. לדעת המצדדים בשיטת לימוד זו, רכישת הבקיאות והרחבת היקף הידע הם בסיס הכרחי לסברות ישרות והבנה נכונה של הסוגיות התלמודיות וגורמת לסיפוק רב יותר ללומד. הרב אדלשטיין מעודד את המחנכים ליצור קשר אישי עם התלמידים, שהוא לדבריו הבסיס לחינוך הילד לאהבת תורה[8].

הוא שולל התנהגות קיצונית הפוגעת ביחסים הטבעיים של האדם עם סביבתו. בשיחה לאברכים אמר:

לפעמים בני אדם מתנהגים שלא כפי טבעם הישר מחמת חשבונות וטעויות שונות, וכגון מי ששקוע בלימודו ואינו רוצה לדבר דברים בטלים, עד כדי כך שאינו שם לב להתייחס כראוי לבני ביתו ולסובבים אותו. היה מעשה באברך שהיה שקוע מאד בלימוד, ולא דיבר שום דברים בטלים, וכשהיה חוזר לביתו היה אוכל ונח ומיד חוזר לתלמודו. והעירו לו כי לא זו הדרך, אלא צריך להתעניין בשלומם של בני ביתו, ולתת יחס למי שזקוק לזה, והתחיל לעשות ככה, ומאז נהפכו חייו לחיים מאושרים. כל אדם שהוא בעל משפחה, משועבד לבני משפחתו, וצריך להקדיש להם זמן, ולשמוע מאשתו את מה שרוצה לספר ולומר לו, וכבר אמרו (קידושין מט, ב) תשעה קבין שיחה נטלו נשים, ומצרכי האשה שיהיה לה עם מי לדבר את ה"תשעה קבין"

גליון "דרכי החיזוק", מס' 142

בשנת ה'תשע"ב התבטא במהלך שיעור:

גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר. מה זה לאומיות? אהבת העם. חילונים בצבא מוסרים נפשם על הצלת אחרים. מה, זה לא "הרוגי לוד"? אם החילוני מוכן למסור את נפשו יותר מהחרדי, הוא יותר גדול ממנו[9].

הוא רואה ביוצאים בשאלה וב"נושרים" תינוקות שנשבו, וקורא "לנהוג בהם מנהג כבוד וידידות". הוא מתנגד לנוהג להרחיק אותם מהבית או לגעור בהם, ואף הורה לתמוך בהם כלכלית במטרה להחזירם לחיק המשפחה[10].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו, הרב יעקב אדלשטיין, היה רבה של רמת השרון. גיסו הרב ראובן יוסף גרשונוביץ (נישא לאחותו פסיה) היה ראש ישיבות חמדת שמואל בחמד וישיבת הנגב בנתיבות.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערות וביאורים על סדר הרמב"ם יצא ב-2012 ונערך על ידי תלמידיו.

משנת 2000 בערך החלו להופיע חוברות מודפסות של שיעוריו שנערכו על ידי תלמידיו. בסדרה זו הופיעו:

  • שיעורי רבי גרשון, על המסכתות שנלמדו בישיבת פוניבז'
  • שיעורי הגרי"ג, שיעורי רבי גרשון אדלשטיין על מסכת יבמות
  • זכרון יעקב, שיעורי רבי גרשון אדלשטיין (ורבי ברוך דב פוברסקי) על פרקים ב',ג',ח' של מסכת בבא בתרא.
  • אסיפת שמועות, אסופת מאמרים ושיעורים בענייני המועדים
  • דרכה של תורה, בענייני דרך הלימוד
  • קונטרס דעת מבינים, על דרכי הלימוד
  • פתגם המלך, על חג הפורים
  • ענני כבוד, על חג הסוכות
  • חותמו של כהן גדול, על ימי החנוכה
  • דרכי החיזוק - פרקי הדרכה, ה'תשע"ח. לקט משיחותיו שנאמרות מדי שבוע בוועד לבחורים בביתו. שיחות אלו ואחרות מתפרסמות בעלון שבועי בשם דרכי החיזוק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שיעורי ר' גרשון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי ספר אביו "הוד צבי" סימן א'
  2. ^ יוסף גליק, "פניה דחופה": ועד הישיבות במכתב נחרץ, באתר בחדרי חרדים, 31 בינואר 2018
    ישראל כהן, ‏כינוס ועד הישיבות: לא לתת דיחוי למי שאינו בן תורה, באתר כיכר השבת, 24 במאי 2016
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 ויצא יעקב שלם: הזכרונות הגנוזים של הגר"י אדלשטיין והבנים מספרים
  4. ^ אחד ממבני הישיבה הגדולים הממוקם למרגלותיה.
  5. ^ צבי סלע ויוסף גליק, פרסום ראשון | המכתב ההיסטורי נחשף • הגראי"ל זצ"ל ביקש מהגרי"ג: תמחל כדי שלא ייענשו בגללך, באתר בחדרי חרדים, 20 בדצמבר 2017
  6. ^ עידן יוסף, מהומה רבתי בישיבה של הרב שך, באתר חדשות מחלקה ראשונה
  7. ^ נטע סלע, שעתם הקשה של הליטאים, באתר ynet, 8 בנובמבר 2007
  8. ^ ישראל כהן, ‏הגאון רבי גרשון אדלשטיין: כך תחנכו לאהבת התורה, באתר כיכר השבת, 25 בנובמבר 2014
  9. ^ אפרים מורנו, "לחיילים יש עולם הבא כמו להרוגי לוד", באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2012
    ורד קלנר, ‏"החרדים קורבנות. אנחנו לכודים, רבים רוצים להתגייס", באתר גלובס, 23 במרץ 2012
    בפסיקה של שופט בג"ץ חנן מלצר בנושא חוק טל, ציטט השופט את דברי הרב אדלשטיין פסק דין בתיק בג"ץ 6298/07
  10. ^ יוסף גרינבוים, אל תחמיצו את ההדרכה של הגרי"ג אדלשטיין: לתת לבן לעשן בבית בשבת? • צפו, באתר חרדים10, 10 בינואר 2018