בית כחלאני
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| על שם | סעיד בן משה כחלאני |
| מיקום | צנעא |
| מדינה |
 תימן |
| רב בית הכנסת |
|
| נוסח תפילה | נוסח שאמי ודרדעי |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פירוק | ה'תש"ט (1949) |
| קואורדינטות | 15°20′52.6″N 44°11′38.2″W / 15.347944°N 44.193944°W |
|
(למפת צנעא רגילה)   בית כחלאני | |
  | |
בית כֻּחְלַאנִי היה בית כנסת ברובע היהודי בצנעא שבתימן.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ידוע מתי נבנה בית הכנסת. האזכור הראשון של בית הכנסת הוא במסוודה בשנת ה'תקמ"ז (1787), בה נכתב שטר צוואה של סעיד בן משה כחלאני לבניו, בו הוא מוריש להם את הזכויות בבית הכנסת.[1]
נוסח התפילה בבית הכנסת היה הנוסח השאמי.
בט"ז בניסן ה'תרצ"ג (12 באפריל 1933) נסגר בית הכנסת, עקב חילוקי דעות בנוסח התפילה בין הפלג הדרדעי לפלג העיקשי.[2] לאחר כשנתיים נפתח בית הכנסת מחדש וחולק לשני חלקים, כשליש לדרדעים ושני שלישים לעיקשים.[3]
בית הכנסת המשיך לתפקד עד עליית יהודי תימן לארץ ישראל בשנת ה'תש"ט (1949) במבצע על כנפי נשרים.[1]
פיצול בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות המחלוקת שהייתה בקהילת צנעא על אמיתות הקבלה וספר הזוהר, פסיקה על פי הרמב"ם, ונוסח התפילה, בתי הכנסת נשארו מאוחדים כל זמן שהרבנים יחיא קאפח, ויחיא יצחק הלוי היו בחיים. לאחר פטירתם החל הפילוג בבתי הכנסת.[3]
בית הכנסת הראשון שאירע בו פיצול היה בית כחלאני. ראש בית הכנסת בתקופת הפיצול (שנות ה-30 של המאה ה-20) היה יוסף צאלח (אלג'יילי), נכדו של הראב"ד מארי סלימאן צאלח.[2] יוסף עמד בראש קבוצת המתפללים שתמכו בשינוי נוסח התפילה לבלדי, ושאר המתפללים תמכו בהשארת מנהג בית הכנסת ולהמשיך להתפלל בנוסח שאמי.[4]
בט"ז בניסן ה'תרצ"ג (12 באפריל 1933) כנראה הייתה התרחשות, ויוסף נאלץ לקרוא למפקד הערבי של קאע אל-יהוד. המפקד הגיע, המתפללים לא היו מוכנים לקבל את הכרעת האימאם יחיא, ולכן נסגר בית הכנסת למשך שנתיים.[2]
בית הכנסת נפתח מחדש לאחר שנתיים, כאשר הוא מחולק בקיר באמצעו, שליש מבית הכנסת לדרדעים בראשות יוסף צאלח ושני שלישים לעיקשים.[4]
מנהיגים מפורסמים בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מארי יוסף קארה
- מארי סלימאן קארה
- מארי סלימאן צאלח
- מארי סאלם חבשוש
- הרב אהרן חמדי
- הרב אברהם צדוק
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחיאל נחשון, בתי כנסת בצנעא (מאות י"ח-י"ט), הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, נתניה ה'תש"ס (2000), עמודים 103–104
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 יחיאל נחשון, בתי כנסת בצנעא (מאות י"ח-י"ט), הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, נתניה ה'תש"ס (2000), עמודים 103–104
- ^ 1 2 3 הרב שלום סעדיה גמליאל, פקודי תימן – מס החסות בתימן, הוצאת מכון שלום לשבטי ישורון, ירושלים ה'תשמ"ב (1982), עמודים 165–166
- ^ 1 2 יחיאל חבשוש, שני המאורות, הוצאת משפחת חבשוש, תל אביב ה'תשמ"ז (1987), עמוד 339
- ^ 1 2 חיים צדוק, באהלי תימן, דפוס ד. בן-נון, תל אביב ה'תשמ"א (1980), עמוד 292