בית נבולסי (יפו)

בית נבולסי עמד ביפו, הדרומי מבין שלושה בניינים בבעלות משפחת נבולסי. על המפות הבריטיות הייתה כתובתו רחוב התחנה. הערבים קראו לרחוב דרך מנשייה, ובפי היהודים הוא נקרא רחוב נווה שלום. המרד 2 פינת רחוב אילת בראשית ימי המדינה וכיום פינת הרחובות המרד - קויפמן בתל אביב-יפו ולמעשה תחם את שדרות ירושלים (יפו) על ידי כיכר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה הבית היה בבעלות משפחת נבולסי משכם שהייתה בעלת נכסים רבים בשטחי ארץ ישראל (הידועים בהם בית נבולסי בכפר יונה ובית נבלוסי בטבריה).

בבית זה שכנו משרדי "הועד הפועל" של חובבי ציון – שנפתחו על ידי זאב טיומקין בחודש נובמבר 1890, וממנו נוהלו ענייני המושבות היהודיות בארץ ישראל ורכישת הקרקעות. ההחלטות שנתקבלו בין כותלי הבניין הטביעו את חותמן על התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל.

בבניין זה שכן ביתה הראשון של ספריית שער ציון שנוסדה ב-1886. הספרייה שירתה בנאמנות את תושביה היהודים של יפו, את איכרי המושבות כמו גם את תלמידיה הראשונים של הגימנסיה העברית "הרצליה" ששכנה בקרבת מקום, ונוהלה במשך השנים על ידי אז"ר.

בבניין זה שכן מועדון "ישורון" שהיה בית הקהילה היהודית ביפו ומרכז לפעילים היהודים של הארץ המתפתחת. במועדון זה נתקבלה החלטה להקים את העיר העברית הראשונה. בקית שנת 1906, התאספו כ-120 איש מיהודי יפו. לאותה התכנסות הגיע עקיבא אריה ויס שעלה בחוף יפו באותו הבוקר. ויס נשא דברים בעברית בהם פירט את רעיונו ותוכניתו לבניית עיר עברית עם חשמל, מים ביוב וגנים (חידוש בערי ארץ ישראל של דאז) עיר שבה יחיו חיים עבריים. אחרי שאלות וויכוחים באותה פגישה התקבלה הצעתו ובאותו יום נוסדה האגודה שלימים תקים את "אחוזת בית" אותה שכונה שלימים תשנה את שמה ל'תל אביב' ותתפתח לעיר העברית הגדולה.

בתי נבלוסי נהרסו ב-1983/4 על מנת להרחיב את נתיב התנועה של שדרות ירושלים לכיוון תל אביב (בקטע בו שדרות ירושלים מתחברות לרחוב פרופ' יחזקאל קויפמן), ולהוסיף מסלולי נסיעה שיהפכו את הרחוב לציר תנועה מרכזי מדרום לצפון העיר.