בית רוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית רוח הוא מקדש לרוח המגוננת של המקום, שיכול להימצא במדינות דרום מזרח אסיה בורמה, קמבודיה, לאוס, תאילנד, מלזיה, אינדונזיה, וייטנאם והפיליפינים. בית הרוח הוא בדרך כלל בצורה של מבנה מקורה קטן, והוא מותקן על עמוד או על במה. הם יכולים לנוע בגודל מפלטפורמות קטנות לבתים גדולים מספיק כדי שאנשים יוכלו להיכנס. בתי רוח נועדו לספק מחסה לרוחות שעלולות לגרום בעיות לאנשים אם לא ירצו אותם. המקדשים כוללים לרוב תמונות או פסלים מגולפים של אנשים ובעלי חיים. מנחות מושארות בבית כדי לרצות את הרוחות. מתקנים משוכללים יותר כוללים מזבח למטרה זהה.

בתי רוח בבנגקוק, תאילנד סן פרה פום (ศาลพระภูมิ) בצד שמאלי וסן צ'או ת'י (ศาลเจ้าที่) בצד הימני.

בהודו-סין, לרוב הבתים והעסקים יש בית רוח המוצב במקום "בר מזל", לרוב בפינה של הנכס. ניתן לבחור את המיקום לאחר התייעצות עם כומר ברהמין. בתי רוח ידועים בשם နတ်စင် (רוח קודש) או နတ်ကွန်း (מקדש) בבורמזית; ศาลพระภูมิ ( 'בית הרוח השומרת') בתאילנדית; ו- រានព្រះភូមិ ( 'מקדש לרוח השומר').

Balaua, בית הרוחות הגדול ביותר לאניטו בקרב אנשי איטנג (1922, פיליפינים)

בדרום מזרח אסיה הימית, בתי רוח מחוברים לטקסים האנימיסטיים המסורתיים השונים הכוללים רוחות. בפיליפינים, בתי רוח מוקדשים לטקסים או למנחות הכוללות את רוחות האניטו וידועים גם כמקדשים.

וידועים גם כmagdantang בוויזיאן. ulango או simbahan בטאגאלוג; tangpap, pangkew, או alalot (עבור מזבחות גג קטנים שונים), balaua או kalangan (עבור מבנים גדולים יותר) ב-Itneg; maligai בסובנן; tenin בטירורי; buis (למי שנבנה ליד כבישים וכפרים) parabunnian (למי שנבנה ליד שדות אורז) בבאגובו.[1][2][3]

בסינית בתי רוח נקראים 土地神屋 או בית טודיגונג, המייצג קישור בין המושג לרעיון של מקדש אדמה המוקדש לריבונו של הארץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית רוח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ William Henry Scott (1994). Barangay: Sixteenth Century Philippine Culture and Society. Quezon City: Ateneo de Manila University Press. ISBN 9715501354.
  2. ^ A. L. Kroeber (1918). "The History of Philippine Civilization as Reflected in Religious Nomenclature". Anthropological Papers of the American Museum of Natural History. XXI (Part II): 35–37.
  3. ^ Fay-Cooper Cole & Albert Gale (1922). "The Tinguian; Social, Religious, and Economic life of a Philippine tribe". Field Museum of Natural History: Anthropological Series. 14 (2): 235-493.