בית שמידט (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית שמידט
מוזיאון ובית הכנסת של יהדות איטליה - מבט על חזית הבנין מרחבת "קצין העיר" ירושלים.JPG
מידע על המבנה
סוג מוזיאון, בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
אדריכל תיאודור זנדל
קואורדינטות 31°46′49″N 35°13′07″E / 31.780305555556°N 35.2185°E / 31.780305555556; 35.2185
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
בית שמידט
בית שמידט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית שמידט הוא מוזיאון של יהדות איטליה שהוקם בין השנים 1880-1920 בירושלים. המוזיאון נפתח כדי לשמר את המורשת היהודית של איטליה. המוזיאון הוקם בבניין ששימש בעבר בית ספר קתולי, ותוכנן על ידי של האדריכל הטמפלרי תיאדור זנדל. במגרש יש בניינים נוספים ששימשו בעבר בית החולים ואכסניה לצליינים. בניינים אלה משמשים כיום את קצין העיר של ירושלים ואת בית הכנסת האיטלקי "קונילאו ויניטו". בית המוזיאון נקרא בית שמידט על שם האב הקתולי שמידט שהיה בלשן מומחה לשפות שמיות ופעיל מאוד בבית הספר.

ההיסטוריה של המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדיסלאוס שניידר היה פעיל חשוב של הקתולים הגרמנים ודרש שגם הם יפעלו בעיר ירושלים. בשנת 1877, הוא רכש מגרש בירושלים במטרה להקים מרכז גרמני קתולי ראשון בירושלים. ביוזמתה של האגודה הפלשתינאית של הקתולים בגרמניה הוקם המרכז הקתולי. המרכז שימש כאכסניה לצליינים וכמקום למתיישבים חוקרים ולאנשי מדע ורוח. לאחר מספר שנים, בשנת 1886 הוקמו על המגרש שני בניינים גדולים: בית הספר ובית החולים. לשני הבניינים התקבלו אנשים משכילים ובעלי המלצות.[1][2]

מבנה הבניין וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הבניין תכנן האדריכל הגרמני טמפלרי תיאודור זנדל בעזרת בנאים גרמנים. כל תהליך הבנייה התקיים בין 1880 ל-1920. במבנה המערבי הייתה אכסניה ובה 25 מיטות. בשנת 1925 נבנתה קומה נוספת בבניין זה. את הבניין השני ניהלו נזירות ממסדר גרמני והוא שימש כבית-ספר לבנות, שלמדו בו בתחילה 21 נערות. המבנה עצמו בן שלוש קומות. שתיים מקומותיו שימשו קפלה מעוצבת בסימטריה נאו-רנסאנסית. בית הספר נמצא ברחוב הלל 27 והוא משמש היום מוזיאון יהדות איטליה. בין שני הבניינים הייתה גינה מוקפת חומת אבן ובה שער בחזית רחוב הלל. בגלל המרחק של המבנים ממרכז העיר והרצון להרחיב את המקום ולהקים בו גם בית ספר לנערים, החליטו להעביר את המתחם אל מול שער שכם, שם הוקמה אכסניית פאולוס הקדוש ובית ספר שמידט המחודש. בחזית המבנה של בית הספר מצוי דגם חוזר של קשתות גותיות המהווה דוגמה לסגנון נאו-גותי. בקומה השלישית של הבניין סגנון הבנייה פשוט יותר. הקומה תוכננה על ידי האדריכל היינריך רנד. בכניסה לקומה השלישית יש קפלה ששימשה כחדר אוכל לצוות. התקרה בה מקושטת בציורי קיר מפוארים.[3][4]

בית הספר שמידט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבית הספר הגיע האב הקתולי שמידט שהיה בלשן ומומחה לשפות שמיות. מאחר היה פעיל הרבה בבית הספר, המוסד נקרא על שמו. בית הספר שמידט נבנה בין השנים 1887-1885 כבית ספר קתולי. בית הספר והאכסניה הקתולית נועדו לצליינים גרמנים, והם המפעל הקתולי הגרמני הראשון בירושלים. בתחילת מלחמת העולם השנייה נסגר בית הספר ותלמידיו הועברו למתחם בסמוך לשער שכם. בית הספר והאכסניה נשארו סגורים והיו באחריות הקונסול הספרדי בירושלים. לאחר מלחמת העצמאות הועברו למבנה מספר כיתות מבית הספר "מעלה" עד סיום הקמת המבנה החדש הסמוך למתחם ברחוב הלל 30.[5][6]

המקום כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, בבניין המזרחי יושב קצין העיר של ירושלים. בבניין המערבי נמצא בית הכנסת האיטלקי ״קונילאו ויניטו״ ולידו נמצא מוזיאון יהדות איטליה. המוזיאון נפתח לשם שימור מורשת ההיהדות של איטליה על אדמת ישראל. ייחודו של המוזיאון מתבטא בכך שהוא מיועד לנכסי התרבות של הקהילה האיטלקית. במוזיאון מוצגים תשמישי קדושה, חפצי בית, מסמכים ותעודות היסטוריות מתקופת הרנסאנס והבארוק. בנוסף לכך נמצאים בו 1423 חפצים שהועלו מאיטליה בשנת ה60.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]