בלדווין הרביעי, מלך ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלדווין הרביעי.
Baldwin IV of Jerusalem
בלדווין הרביעי, לוחם בקרב קרב גזר. ציור מהמאה ה-13
בלדווין הרביעי, לוחם בקרב קרב גזר. ציור מהמאה ה-13
לידה 1161
ירושלים, ממלכת ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 במרץ 1185 (בגיל 24 בערך)
ירושלים, ממלכת ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ירושלים
מקום קבורה ירושלים
שושלת בית אנז'ו-גאטינה
תואר מלך ירושלים
אב אמלריך הראשון, מלך ירושלים
אם אגנס מקורטניי
מלך ירושלים
11741185
(כ־11 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלדווין הרביעי מלך ירושלים (Baldwin IV of Jerusalem, ‏116116 במרץ 1185) ידוע בתור "המלך המצורע", היה מלך ממלכת ירושלים בשנים 1185-1174. בלדווין הרביעי מלך בדור האחרון של הממלכה הצלבנית והיה המלך האחרון המשמעותי של ממלכת ירושלים.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם מצור מגלה את סימני הצרעת הראשונים אצל בלדווין, ציור מצרפת, משנות ה-50 של המאה ה-13
בלדווין הרביעי נפטר ובלדווין החמישי מוכתר למלך ירושלים. כתב יד צרפתי מהמאה ה-13
בלוויין הרביעי נפטר ובלדווין החמישי מוכתר למלך ירושלים. כת ביד צרפתי מהמאה ה-13

בולדווין היה בנם של אמלריך הראשון, מלך ירושלים, ואשתו הראשונה אגנס מקורטניי. הוא בילה את מרבית ילדותו בחצר אביו בירושלים וחונך בידי ההיסטוריון ויליאם מצור, שגילה לחרדתו כי הנסיך הצעיר אינו חש כל כאב בשעה שהוא משחק בצביטות עם חבריו. שנים ספורות לאחר מכן, לאחר ניסיונות טיפול שונים, אובחנה אצלו מחלת הצרעת. בגיל ההתבגרות החריפה המחלה והופיעה בצורה החריפה ביותר שלה. אביו של בלדווין נפטר ב-1174 ובלדווין בן השלוש עשרה הוכתר כמלך ירושלים.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמצורע לא אמור היה בלדווין הרביעי למלוך זמן רב ולהעמיד יורשים, עובדה שתרמה להיווצרות תככים ומחלוקות פוליטיות בחצר המלוכה באשר לזהות היורש. מונו לו שני עוצרים, הראשון שבהם היה מילו מפלנסי, לורד מונראל ושליט נסיכות עבר הירדן והשני היה רמון השלישי מטריפולי.

על אף מחלתו התמודד בלדווין הרביעי בגבורה מול צבאו של צלאח א-דין, ואף ניצח בארבעה קרבות. לקרב האחרון שלו בקרק נישא המלך על גבי אלונקה.

בהגיעו לפרקו, יצא בלדווין הרביעי למסע פלישה לדמשק ולבקעה שבלבנון, ותכנן מתקפה על בסיס הכוח של צלאח א-דין במצרים. בנובמבר 1177 הביסו בלדווין ורנו משטיון את כוחות צלאח א-דין בקרב גזר. בשנת 1179 בשעה שהוביל פשיטה לשם שוד בקר באזור הבניאס, הופתע על ידי כוחות צלאח א-דין במקום ובקושי הצליח לחמוק מן הקרב. באותה שנה הוביל פלישה לעבר מארג' עיון, אך צבאו נלכד בידי הכוח העיקרי של צלאח א-דין. המלך, שבשל מחלתו לא יכול היה לרדת מסוסו ללא עזרה, הופל מעל הסוס והיה צריך להתפנות משדה הקרב על גבו של אביר אחר.

בלדווין וגי דה ליזיניאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1180 השיא בלדווין את אחותו סיביל לגי דה ליזיניאן. גי נקשר בעבר לרנו משטיון, שניצל עתה את אחיזתו בכָּרָךּ כדי לפשוט על שיירות המסחר הנעות בין מצרים לדמשק. לאחר שצלאח א-דין הגיב בתגמול על פשיטות אלה מינה בלדווין, עתה כבר עיוור וחסר יכולת ללכת בגלל מחלתו הקשה, את גי דה ליזיניאן לעוצר המלוכה. אך ב-1183, כאשר יצא בלדווין להסיר מצור שצלאח א-דין הטיל על כרך, סירב גי ללחום נגד צבאות המוסלמים ואלה נסוגו ללא הפרעה. כתוצאה מכך הדיח בלדווין את גי מתפקידו כעוצר.

מלוכה משותפת עם בלדווין החמישי ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולדווין מינה כיורשו את אחיינו בן החמש, בנה של סיבילה, בתמיכת רבים מן הברונים בממלכה. הילד הוכתר בשנת 1183 כשליט לצד בלדווין הרביעי, ושמו נקבע כבלדווין החמישי.

בראשית 1184 ניסה בלדווין לבטל את נישואי סיבילה אחותו לגי דה ליזיניאן, אך נכשל. מסעות המלחמה האחרונים ומאבקי חצר המלכות החלישו את בלדווין הרביעי מאוד. הוא נפטר בירושלים באביב 1185 ממחלת הצרעת[1][2]. כצפוי, ירש בלדווין החמישי את דודו, ורמון השלישי, רוזן טריפולי שימש כעוצר.

דמותו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא גולם על ידי אדוארד נורטון בסרט ממלכת גן עדן משנת 2005.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
  • יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985.
  • Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
  • Christopher Tyerman. God's war: a New History of The Crusades. Harvard University Press, 2006
  • David Abulafia. Frederick II: a Medieval Emperor. Oxford University Press US, 1992 ISBN 0195080408

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אמלריך הראשון
מלך ממלכת ירושלים
1174-1185
הבא:
בלדווין החמישי