מסדר סנט לזרוס
המסדר הצבאי וההוספיטלרי של סנט לזרוס בירושלים, ובקצרה מסדר סנט לזרוס, הוא מסדר נוצרי שנוסד בארץ ישראל על מנת לטפל בצליינים וחולים, בעיקר אלו הסובלים מצרעת. בתקופה הצלבנית טיפל המסדר גם באבירים חולי צרעת ותפקד גם כמסדר צבאי נוצרי. בתום התקופה המשיך המסדר את פעילותו הרפואית באירופה, בעיקר בצרפת, אך גם במזרח התיכון.
שם המסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנט לזרוס (בעברית: אלעזר הקדוש) הוא דמות במסורת הנוצרית. על-פי המסופר בברית החדשה שהה ישו בכפר בית עניה בביתו של שמעון המצורע (אנ'). ישו פגש במרתה, אחותו של לזרוס, שביקשה מישו לסייע לאחיה הגוסס. ישו התמהמה והאח נפטר. ישו עלה בצערו אל הקבר ולפני קהל רב של אנשים הצהיר כי "אלו שמאמינים בי לא ימותו, וגם אם מתו - ישובו לחיים". כשפתח את הקבר לזרוס יצא משם בריא ושלם.
לזרוס חי חיים ארוכים, ואחרי מותו של ישו והקמת הכנסייה על ידי פאולוס הפך לבישוף חשוב בכנסייה הצעירה. יש מאמינים כי לזרוס נקבר בביזנטיון, ועצמותיו הועברו לאירופה כחלק מהביזה של מסעות הצלב. עקב שובו מהמוות, ועקב האגדה על אורך חייו, הפך השם לזרוס לכינוי לאורך ימים והתחמקות ממוות, ומופיע כמשל ביצירות ספרותיות רבות.
ייסוד המסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית המסדר ותחילת פעולתו מיוחסים לפעולות רפואיות הקשורות למחלת הצרעת שהייתה נפוצה - יחסית - במזרח התיכון. מוסדות לטיפול במצורעים - בעיקר לצורך בידוד מהחברה - היו קיימים במזרח עוד בטרם נוסד המסדר.
כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים הביא למגע ישיר של האירופאים עם הצרעת הנפוצה במזרח. מסדר דתי נוצרי הוקם על מנת לטפל בחולים בצרעת ומושב מיוחד נקבע עבורם מחוץ לחומות ירושלים. מושב זה, שהתנהל כמנזר, נקרא על של לזרוס הקדוש וניצב בסמוך לחומה הצפונית בסמוך למקום השער החדש כיום. בית המצורעים נתן את שמו לכל מושבות המצורעים (באנגלית "בית לזר" - lazar house), שהוקמו בכל רחבי אירופה.
מסדר סנט לזרוס הוקם כדוגמת מסדר ההוספיטלרים שראשיתו באמצע המאה ה-11 בסביבות 1080[1]. המסדר שגשג בירושלים והקים בה בית חולים שפעל תחת השלטון המוסלמי. על פי האתר הרשמי של המסדר, בשנת 1120 התפצל מסדר סנט לזרוס ממסדר ההוספיטלרים ועם היווסדו נקרא המסדר "המסדר ההוספיטלרי של סנט לזרוס". בספרו של יהושע פראוור "הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית" מצוין כי - הלכה למעשה - אין ביסוס היסטורי לטענות אלו מאחר שייסודו של המסדר לוט בערפל וסובל מחוסר תיעוד היסטורי[2].
שמו של המסדר מופיע לראשונה בתעודה המעניקה לו בעלות על באר בין השנים 1130–1145[2]. בחותם המסדר נראה אדם הסובל מצרעת ובידו הוא אוחז רעשן - מאחר שהמצורעים היו חייבים להזהיר את הסביבה על נוכחותם. בבית החולים או בסמוך לו נבנו קפלה ומנזר בשנת 1142. על פי האתר הרשמי של המסדר,[3] אבירים ממסדרים צבאיים, שלקו בצרעת והועברו לבית החולים של המסדר, אימנו את חברי המסדר באמנות הלחימה ועמדו בראש גוף חדש שנוצר - מסדר נוצרי צבאי של אבירים מצורעים שסמלו היה צלב בסגנון "מלטזי" הדומה לצלב ההוספיטלרי האדום - אך בצבע ירוק.
המסדר ומוסדותיו לטיפול במצורעים התפשט ומוסדות נוספים נבנו בטבריה, באשקלון ובביירות, ובקיסריה החזיק המוסד כנסייה[4].
מסדר צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור הראשון של המסדר כארגון צבאי מופיע במכתב מאת הנרי השני מלך אנגליה שנכתב בשנת 1159 ובו הוא מצהיר על מתן תרומה למסדר אליו הוא מתייחס בשם "אבירים ואחים של סנט לזרוס".
התבוסה הצלבנית בקרב קרני חיטין והתפרקות ממלכת ירושלים השפיעו גם על המסדר, שאיבד את בית החולים בירושלים ונאלץ להעתיק את פעילותו לעכו וקיבל תחת פיקודו מגדל בחומת העיר "מגדל סנט לזרוס" ובית חולים ברובע "מון מיזאר" על חוף הים בצפון העיר.
קרב הירביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוחמים של המסדר השתתפו בתבוסה הקשה של קרב הירביה בשנת 1244, במהלכו לחמו שכם אל שכם עם לוחמים ממסדרים צבאיים של ממלכת ירושלים השנייה - מסדר אבירי היכל שלמה וההוספיטלרים. מספר הלוחמים שהשתתפו בקרב איננו ידוע אך בסיכומו של הקרב ספג המסדר הקטן מכה קשה כשכל הלוחמים נהרגו בקרב.
פשיטה על רמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1253, לאחר שהמסדר התאושש באופן חלקי מהמכה הקשה של קרב הירביה, יזם המסדר פשיטה למטרות שוד על העיר רמלה שהייתה תחת שליטה מוסלמית. הפשיטה נכשלה ומעט אבירי המסדר ניצלו בזכות התערבות לוחמיו של לואי הקדוש[5].
נפילת עכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסדר החזיק נכסים בעכו ותחת אחריותו היה מגדל סנט לזרוס ובו שער בחומת העיר. ב-15 באפריל 1291 יצא כוח צלבני משער סנט לזרוס לגיחה כנגד הכוחות המוסלמיים שהטילו מצור על העיר. ב-18 במאי, לאחר 44 ימי מצור, נפלה עכו לידי הצבא הממלוכי ובכך בא הסוף על מדינת הצלבנים בארץ ישראל. ביחד עם האבירים הגולים יצאו פליטי המסדר לקפריסין.
ייחודו של המסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסדרים הצבאיים היו חידוש ותופעה מיוחדת לממלכת הצלבנים בארץ ישראל. בתופעה זו באו לידי ביטוי הערכים שהניעו את תנועת מסעי הצלב. בתוך תופעה זו מקום מיוחד שמור למסדר האבירים המצורעים בהיותו יוצא דופן ביחסו ויחס החברה הצלבנית כלפי המצורעים, וזאת בניגוד לחברה הנוצרית באירופה, שבה נשללו הזכויות והנכסים של המצורע.
מסדר סן לזר היה יוצא-דופן בכך, שהיה מורכב ממצורעים ומאנשים בריאים, אשר מילאו תפקידים דתיים וצבאיים, בראשו עמד מגיסטר שהיה מצורע ויותר מכך - במהלך שנת 1253 הורשה אדם בריא לעמוד בראש המסדר. לתופעה זו - מסדר דתי צבאי הנוטל חלק פעיל בפעילות המדינה שכם אל שכם עם אוכלוסייה בריאה, לא היה אח ורע באירופה של אותה תקופה, בה לא יכול היה מצורע למלא תפקידים ממלכתיים.
פעילות המסדר באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי הביניים והרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסדר מצא את ביתו החדש בסמוך לעיר אורליאן בצרפת, במקום בו היו למסדר נכסים שהוענקו לו על ידי לואי השביעי, מלך צרפת עוד בשנת 1154. במקביל נוסד סניף של המסדר באיטליה על נכסים שהוענקו לו על ידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שנשא גם בתואר מלך ירושלים. פעילות המסדר התרחבה לטיפול בחולי צרעת בכל רחבי אירופה.
הסניף האיטלקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תום המאה ה-16 החלה מחלת הצרעת להיעלם מאירופה והתיאבון האירופי למסעי צלב חלף עוד לפני כן, המוסדות האפיפיוריים לא ראו טעם רב בפעילות המסדר ואיחדו אותו עם פעילות מסדרים דתיים אחרים. הדוכס לבית סבויה קיבל את תואר מנהיג המסדר ששינה את שמו להמסדר של סנט מוריס ולזרוס (The Order of Saints Maurice and Lazarus) ולאחר איחוד איטליה הפך המסדר לאות כבוד ותואר אבירות איטלקי.
הסניף הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1608 אנרי הרביעי, מלך צרפת איחד את הסניף הצרפתי של מסדר סנט לזרוס עם מסדר "גבירתנו של הר הכרמל" (Our Lady of Mount Carmel). סיבת האיחוד איננה ברורה וייתכן שהיא נעוצות ביחסים המורכבים של המלך עם האפיפיור או לחלופין מחמת חששו של המלך מהתגברות כוחו של המסדר ההוספיטלרי.
למרות שהמסדר שמר על תוארו כמסדר צבאי הלכה למעשה היו חבריו - 100 במספר - אזרחים בעלי תואר אביר שעסקו בדיפלומטיה ותפקידים בירוקרטיים בשירות בית המלוכה הצרפתי.
בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המהפכה הצרפתית פוזרו ב-30 ביולי 1791 כל מסדרי האבירים ובאותה שנה הולאמו כל נכסי המסדר. בסיום תהליך פירוק המסדר לא נותר ממנו אלא שמו וראש המסדר שעתיד היה לעלות לכס המלוכה כלואי השמונה עשר, מלך צרפת חילק תארים הקשורים למסדר לקדם את מטרותיו הפוליטיות הקשורות להחזרת בית בורבון לגדולתו.
המסדר המשיך להתקיים לאורך ההיסטוריה הסוערת של צרפת של המאה ה-18 והמאה ה-19 ולאחר שבית המלוכה הצרפתי איבד השפעתו ונותק הקשר עם שושלת בית בורבון, המשיך המסדר בפעולתו כמסדר אבירים העוסק בפעילות צדקה דתית שהתמקדה במתן סיוע לעולי רגל בארץ הקודש תוך שיתוף פעולה עם הפטריארכיה היוונית קתולית שאחדים מבכיריה מונו לתואר "מגן המסדר" ועמדו בראשו.
קשר זה נמשך אל תוך המאה ה-20 ובמהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. חברי המסדר - בעלי תואר אצולה נוצריים - מתמקדים בפעילות צדקה רפואית באסיה ובאפריקה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית של המסדר (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שנת יסוד המסדר מצוינת בספרים רבים; למשל בספר David Nicolle, Knight Hospitaller, vol I p.5, Osprey 2001
- ^ 1 2 יהושע פראוור, הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית, עמוד 354
- ^ [1]
- ^ The Domus Leprosorum in Crusader Jerusalem
- ^ יהושע פראוור, הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית, עמוד 355
