לדלג לתוכן

בלוטנית אפריקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןבלוטנית אפריקנית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: לילניים
סוג: בלוטנית
מין: בלוטנית אפריקנית
שם מדעי
Commicarpus plumbagineus
Standley, 1916

בַּלּוּטָנִית אַפְרִיקָנִית (שם מדעי: .Commicarpus plumbagineus (Cav.) Standl) היא בן שיח בר או מטפס רב-שנתי ממִשְׁפַּחַת הַלֵּילָנִיִּים (Nyctaginaceae)[1]. פרחיה קטנים ולבנים נישאים על עוקצים ארוכים. העטיף פשוט (כותרתי) ודמוי משפך, ומתוכו בוקעים 2 או 3 אבקנים. צינור העטיף ארוך מאוד במיוחד ובבסיסו תבליט המדמה גביע. החלק התחתון של העטיף, שמעורה בשחלה, עוטף את הזרע בזמן ההבשלה והחלק העליון מפתח בלוטות דביקות מאוד, המסייעות בהפצת הזרעים על ידי הדבקות הפרי השלם לגופם של בעלי חיים, כגון יונקים וציפורים.

הצמח נפוץ באזורים בעלי טיפוס תפוצה סודני, וגדל בעיקר בבתי גידול מוצלים במדבר, אך ניתן למצוא אותו גם באזורים נוספים. העלווה קיימת לאורך כל השנה, הפריחה מתרחשת מאמצע ספטמבר ועד תחילת יולי, והפצת הזרעים מתבצעת בין ינואר ליולי[2].

מספר צמחי נוי ממשפחת הלילניים אוזרחו בישראל. המוכר ביניהם הוא צמח הבוגנווילאה (Bougainvillea), הגדל בצידי כבישים ועל גדרות, ונבדל מהבלוטנית האפריקנית בשלושת החפים הגדולים והצבעוניים שלו[3].

בלוטנית אפריקנית פירות דביקים
השוואה בין עטיף הפרח ל בין הפרי
עוצמת הדבק שבפרי

בַּלּוּטָנִית אַפְרִיקָנִית היא שיח קירח, סבוך וגדול בקוטר 1 עד 2 מ' או מטפס רב-שנתי הנעזר בגבעוליו, קירח דליל עד סבוך הנשען על עצמים וצמחים אחרים[4].

לצמח שורש מסוג קנה שורש.

הגבעולים, ארוכים, דקים, גמישים, קירחים, עגולים, דבקים ובקרבת הבסיס הם מעוצים. הגבעולים, שאורכם עד 2 מטרים, שרועים או מטפסים (בעל כושר פיתול וכריכה) לעיתים רחוקות זקופים. הפטוטרות קצרות ומחוסרי לוואים.

העלים פשוטים ורחבים, שאורכם 3 עד 6 ס"מ ורוחבם 1 עד 4 ס"מ, בעלי צורה ושפה מגוונות. צורתם דמוית ביצה רחבה עד דמוית לב מחודד בקצה, ושפתם תמימה עד מפורצת.

התפרחות נישאות על עוקצים מאורכים ומורכבות מדורים מדומים או מסוככים קטנים לאורך הגבעול או בקצהו. התפרחות האמיריות מלוות בעלים וערוכות מאחת או שתי קבוצות של פרחים או סוככים[5]. התפרחת מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת וענפה.

החפים קטנים ירוקים ונושרים מהרה (בשונה מחפים של בוגנווילאה). עוקצי הפרחים קירחים, אורכם 1 עד 5 מ"מ וארוכים ממחצית אורך הפרח.

הפרחים נכונים, דו-מיניים, לבנים והם בעלי עטיף פשוט, כותרתי, דמוי משפך ואורכו 8 עד 15 מ"מ. העטיף הפשוט עשוי דור אחד של 5 עלים, דמוי עלי כותרת, שמאוחים לצינור צר וארוך וירקרק שבתחתיתו תבליט המדמה גביע, ובחלקו העליון אוגן רחב של 5 אונות לבנות בקוטר 6 עד 8 מ"מ. חלקו התחתון של צינור העטיף, שמעורה בשחלה, עוטף את הזרע, ובקצהו העליון בלוטות דביקותן[6][7].

השחלה עילית ומורכבת מעלה שחלה יחיד, היוצר מגורה אחת שבה ביצית אחת ועמוד שחלה אחד ארוך ועדין, אורכו כאורך האבקנים או יותר ובראשו צלקת דמוית כיפה.

האבקנים בולטים מאוד, מספרם 2 או 3, וערוכים לסירוגין בין עלי העטיף. הזירים מפורדים, ואינם מחוברים לעטיף הפרח או לשחלה, ואורכם אינו שווה זה לזה בדרך כלל. המאבקים בעלי 2 לשכות, שמשחררות אבקה, דרך סדקי אורך כלפי מרכז הפרח. בבסיס האבקנים נמצא צופן טבעתי.

הפרי גליל ומוארך, מעט מצולע (חרוץ מעט לאורכו) ואורכו 8 עד 9 מ"מ. סביב חלקו העליון מצויות בלוטות יושבות (שאינן נישאות על עוקצים) הבולטות לעין ודביקות מאוד. דביקות זו היא שהעניקה לסוג את שמו בעברית ובלטינית, שפירושו 'פרי עם דבק'. תכונה זו מסייעת בהפצת הזרעים, כאשר הפירות נדבקים לגופם של בעלי חיים הנושאים אותם למרחקים.

הפרי של בלוטנית אפריקנית הוא מסוג אנטוקרופ (anthocarp), פרי ייחודי, שנוצר כאשר עטיף הפרח (perianth) או חלקים אחרים של הפרח משתיירים סביב השחלה וממשיכים להתפתח יחד איתה ליצירת פרי. במילים אחרות, באנטוקרפ לא רק השחלה משתתפת ביצירת מבנה הפרי, אלא גם חלקים נוספים של הפרח שמעניקים לו לעיתים צורה ייחודית או תכונות נוספות המעניקות לצמח יתרון אקולוגי בתהליך ההפצה. תופעה זו ייחודית למשפחת הלילניים (Nyctaginaceae) ולכמה משפחות קרובות.

הזרע הוא אגוזית שאינה נפתחת המכילה מעט אנדוספרם. העובר ישר, או כפוף ובעל שני פסיגים דמויי עלים קטנים.

בית גידול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוטנית אפריקנית גדלה באזורי מעיינות, ואדיות, נאות מדבר וצל עצים במדבר החם, אך לא במדבר קיצוני, וגם בצידי דרכים וגנים וליד מקווי מים באזורים אחרים. מין זה מצוי בנאת עין גדי, פזור צפונה לאורך ים המלח והבקעה עד לבקעת כנרות ונדיר מאוד וכתמי בערבה, בנגב ואף מופיע באוכלוסיות מקוטעות במישור החוף[4][2]. מין זה אותר וצולם בקריית שמונה ביום 8/11/2022. תפוצתו העולמית משתרעת בספרד ובישראל ונמשכת מחצי האי ערב הסעודית ועד הודו ולאזורים הטרופיים היבשים של אפריקה.

בלוטנית אפריקנית היא אחת המטפסים הנפוצים במעיינות של מים מתוקים (סביבת עין גדי, אך לא רק) בבקעת ים המלח יחד עם דמיה לבידה מחומש לולייני, אחי-חרגל אפריקני וסהרון משולשל. היא מתלווה אל חברת זוגן-השיח בגבעות של חלוקי אבן צור המתחממים בקלות באזור מרכז הנגב.

בלוטנית אפריקנית משמשת כצמח נוי של אור מלא, רגיש לקרה, עמיד ביובש ובמליחות. ומעדיף קרקעות מנוקזים. הריבוי באמצעות זרעים באביב.

טקסונומיה ושמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלוטנית אפריקנית

הסוג בלוטנית נכלל בעבר בסוג בורהביה (שמה הקודם בּוּרָבִיָּה). שמה של בלוטנית אפריקנית היה בעבר בורביה עופרתית והיא נחשבה כצמח, שצומח בנקל ובשפע בכל מיני קרקעות, ועל כן משמשת כצמח נוי לכיסוי גדרות ומבנים[8].

הבוטנאים הישראלים משייכים את בלוטנית אפריקנית לסוג בלוטנית (Commicarpus), אבל, לעת עתה ישנה עדיין אי-הסכמה, ואחרים ממשכים לכלול אותה ומינים נוספים בסוג בּוּרְהַבְיָה (Boerhavia). בין כך ובין כך, בלוטנית אפריקנית נמנית עם משפחת הלילניים שמונה כ-32 סוגים ו-446 מינים וכוללת עשבים, שיחים מטפסים ועצים וביניהם שני צמחי נוי: בּוּגֶנְוִילֵאָה שמוצאה ברזיל ולילנית רב-גונית (מלכת הליל) שמוצאה מאמריקה הטרופית ופרחיה הצבעוניים נפתחים לעת ערב.

מיני בר ממשפחת הלילניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, הסוג בּוּרְהַבְיָה מיוצג על ידי המין בּוּרְהַבְיָה זוֹחֶלֶת (Boerhavia repens), הנחשב לנדיר מאוד ונמצא בסכנת הכחדה. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים הטרופיים של אפריקה ואסיה עד האוקיינוס השקט, ובישראל הוא מצוי בעמק בית שאן, בבקעת הירדן, במדבר יהודה ובאזור ים המלח[9][10].

עם זאת, על פי אתר Kew, המין Boerhavia diffusa (המכונה גם "בּוּרְהַבְיָה זוחלת") נפוץ באזורים טרופיים וכולל גם את אמריקה. ייתכן כי קיימת בלבול בין שני המינים, Boerhavia repens ו-Boerhavia diffusa, בשל הדמיון ביניהם. חשוב להבחין בין המינים כדי להבין את תפוצתם המדויקת ואת מצבם האקולוגי.[11].

בישראל, מלבד בלוטנית אפריקנית, גדלים שלושה מיני בלוטנית נוספים שפריחתם ורודה:

  1. בַּלּוּטָנִית הַדּוּרִים (Commicarpus helenae Meikle) – בן-שיח מטפס או בן-שיח שגדל מדרום ים המלח ועד אילת: במדבר יהודה, בבקעת ים המלח, בנגב, בהרי אילת ובערבה. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים המדבריים והצחיחים של אפריקה, אסיה, חצי האי ערב, ופקיסטן ועד הודו. בלוטנית הדורים הוא צמח תרמופילי של נאות המדבר האוהב מים זמינים חום והיעדר קרה בחורף.
  2. בלוטנית מפורצת (Commicarpus sinuatus Meikle) – צמח מטפס או שיח שפרחיו ורודים ושגדל בישראל (בערבה בדרום הנגב), בירדן (אדום), בחצי האי סיני, בערב הסעודית, בתימן, באתיופיה ובסומליה.
  3. בלוטנית דביקה (Commicarpus grandiflorus Standl.) – עשב רב-שנתי נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל והיא גדלה בחלקו העליון היבש של נחל דוד ובחצי האי סיני, ערב הסעודית, תימן, אפריקה והודו.

תמונות להמחשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלוטנית אפריקנית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ommicarpus plumbagineus (Cav.) Standl., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 בלוטנית אפריקנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏2022
  3. ^ דרור מלמד, לילניים, באתר צמח השדה
  4. ^ 1 2 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 32
  5. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 111
  6. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 118
  7. ^ מיכאל זהרי, מגדיר לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 108
  8. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך 21, ספרית פועלים, חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט, עמ' 802-803
  9. ^ Boerhavia repens L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  10. ^ בורהביה זוחלת, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  11. ^ Boerhavia diffusa L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet