בעיר ללא גבולות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בעיר ללא גבולות
En la ciudad sin límites
בימוי אנטוניו הרננדס
הופק בידי חוסה נויה
תסריט אנריקה בראסו
אנטוניו הרננדס
עריכה פטרישיה אניס
חבייר לאפאיל
שחקנים ראשיים לאונרדו סברליה
פרננדו פרנאן גומס
מוזיקה ויקטור רייס
צילום אונץ' מנדיה
מדינה ארגנטינה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2002
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט ספרדית
סוגה סרט מותחן, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס גויה לתסריט ולשחקנית משנה
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בעיר ללא גבולותספרדית: En la ciudad sin límites) הוא סרט קולנוע ספרדי - ארגנטינאי שיצא לאור ב-2002, בבימויו של אנטוניו הרננדס. הסרט, שהוא דרמת-מתח פסיכולוגית,[1] עוסק ביחסים שבתוך משפחה ספרדית על רקע מחלתו הקשה של אב המשפחה וסודות מן העבר. הסרט זכה בשני פרסי גויה ב-2003: לתסריט ולשחקנית המשנה, ג'רלדין צ'פלין.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס, האב במשפחה ספרדית מבוססת, מאושפז בבית חולים בפריז לצורך טיפול במחלתו שאובחנה כסרטן מתקדם. אשתו, שלושת בניו ומשפחותיהם משתכנים במלון בפריז כדי לסעוד את האב. האב, המגלה סימנים של בלבול, מנסה להתקשר למספר טלפון שאיננו קיים ואף מנסה להימלט מבית החולים. למרות מאמציהם לדאוג לטיפול באב, נראה כי האם ושני בניו המבוגרים, הסבורים כי תופעת הבלבול היא שיטיון הנובע ממצבו הרפואי, השלימו עם מותו הקרב וכבר מתחילים לתכנן את מכירת החברה המשפחתית. רק בנו הצעיר, ויקטור, שהגיע מארגנטינה יחד עם חברתו הארגנטינאית, לאחר היעדרות ממושכת מספרד, מנסה באמת להתקרב אליו ומנסה להבין מה מציק לאביו, מדוע הוא מתנהג כנרדף ומדוע הוא מנסה להתחמק מכל בני משפחתו ופוחד מהם.

במקביל, מלווה הסרט את היחסים שבין האחים ונשותיהם. מתברר כי לוויקטור היה רומן סודי עם כרמן, אשת אחיו האמצעי. האח הבכור, לואיס, שמגיע לפריז עם גרושתו וילדיהם, מופתע כשבת זוגו הנוכחית מגיעה למלון בפריז ומתפתחת מריבה בין שתי הנשים.

ויקטור מתחיל לחקור אחר הסימנים שמשאיר אביו: מספר טלפון ישן, אדם בשם רנסל (Rancel) ומשפטים תמוהים של אביו המזהירים את רנסל האלמוני מפני עלייה לרכבת שתביא את מותו. אמו מכחישה את קיום כל הפרטים הללו ומייחסת את התנהגות האב למצבו הרפואי המתדרדר, אך בעת שוויקטור מגיע בפעם אחת לביקור בבית החולים, הוא רואה בסתר את אמו כשהיא גוערת בכעס באביו החולה ומנופפת מולו בספר שהאב קורא (שם הספר הוא "בעיר ללא גבולות"). ויקטור עוזר לאב להימלט מבית החולים והם מגיעים לדירה פריזאית ישנה ומתברר כי לאב יש מפתח לדירה. מנהל משק הבית בבניין מספר לוויקטור כי כבר 40 שנה הדירה עומדת ריקה ובעליה מסרבים למכור אותה. האב מתמוטט ברחוב וויקטור נאלץ להחזירו לבית החולים, שם מתכוננים לנתחו - ניתוח שהרופאים סבורים כי הוא הכרחי אך מסוכן.

ויקטור מגלה כי רנסל האלמוני היה שותפו של אביו למחתרת הקומוניסטית, שפעלה בתקופת שלטונו של פרנקו בספרד. רנסל הוסגר לשלטונות וייתכן כי מת בכלא. ויקטור מנהל מרוץ נגד הזמן כדי להספיק ולתת לאביו את מבוקשו לפני הניתוח שממנו אולי לא יתעורר ומגלה בסוף כי הסוד שחשף מורכב הרבה יותר.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הביקורות לסרט היו חיוביות. בחלק מהן זכה צוות השחקנים לשבח על משחקו וחלק מהביקורות הדגישו את איטיותו של הסרט שלעיתים פוגעת בו. המבקר הבריטי אלי קטרל (Ali Catterall) משבח את הסרט ומציין במיוחד את המשחק ואת המוזיקה.[2] אורי קליין רואה את הסרט, בראש ובראשונה, כמותחן פוליטי המנסה לבחון את המעבר מהמאבק המסורתי בין השמאל והימין הפוליטיים למאבק בין המינים, אולם הוא סבור שהבמאי נכשל בעיקר עקב התסריט, הלקוי לדעתו, שממקם את העלילה במפגש המשפחתי שנדון בקולנוע כבר במקרים רבים וגולש לעלילה הידועה מראש. וסלי מוריס, מבקר הסרטים של בוסטון גלוב, סבור שהדגש בסרט הוא היחס השונה של הדורות במשפחה לנושאים שהם טאבו וכי מה שמטריד את ויקטור אינו תוכן הסודות המשפחתיים אלא השמירה והשומרים עליהם.[3]

בסיום הסרט מקדיש הבמאי את הסרט לאביו. הרננדס טען כי הסרט הושפע מהתהליך אותו עבר בעצמו בעת שאביו התמודד עם מחלת הסרטן ממנה נפטר וכי דמותו של ויקטור היא אידיאליזציה של דמות עצמו.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רביעי בחמש - עיר ללא גבולות, סינמטק הרצליה
  2. ^ 2.0 2.1 Ali Catterall, The City Of No Limits (En La Ciudad Sin Límites) (2004), אתר BBC, ‏ 18 באוגוסט 2004
  3. ^ Wesley Morris, Strong performances make 'City' worth a visit, בוסטון גלוב, 23 בינואר 2004