בעיר ללא גבולות

בעיר ללא גבולות
En la ciudad sin límites
בימוי	אנטוניו הרננדס
הופק בידי	חוסה נויה
תסריט	אנריקה בראסו; אנטוניו הרננדס
עריכה	פטרישיה אניס; חבייר לאפאיל
שחקנים ראשיים	לאונרדו סברגליה; פרננדו פרנאן גומס
מוזיקה	ויקטור רייס
צילום	אונץ' מנדיה
מדינה	ארגנטינה, ספרד
חברת הפקה	Patagonik Film Group, Zebra Producciones, Icónica
חברה מפיצה	אולפני וולט דיסני
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2002
משך הקרנה	118 דק'
שפת הסרט	ספרדית
סוגה	סרט מותחן, סרט דרמה
תקציב	3,000,000 אירו
פרסים	פרס גויה לתסריט ולשחקנית משנה
	דף הסרט ב־IMDb

בעיר ללא גבולות (בספרדית: En la ciudad sin límites) הוא סרט קולנוע ספרדי - ארגנטינאי שיצא לאור ב-2002, בבימויו של אנטוניו הרננדס. הסרט, שהוא דרמת-מתח פסיכולוגית,^[1] עוסק ביחסים שבתוך משפחה ספרדית על רקע מחלתו הקשה של אב המשפחה וסודות מן העבר. הסרט זכה בשני פרסי גויה ב-2003: לתסריט ולשחקנית המשנה, ג'רלדין צ'פלין.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס, האב במשפחה ספרדית מבוססת, מאושפז בבית חולים בפריז לצורך טיפול במחלתו שאובחנה כסרטן מתקדם. אשתו, שלושת בניו ומשפחותיהם משתכנים במלון בפריז כדי לסעוד את האב. האב, המגלה סימנים של בלבול, מנסה להתקשר למספר טלפון שאיננו קיים ואף מנסה להימלט מבית החולים. למרות מאמציהם לדאוג לטיפול באב, נראה כי האם ושני בניו המבוגרים, הסבורים כי תופעת הבלבול היא שיטיון הנובע ממצבו הרפואי, השלימו עם מותו הקרב וכבר מתחילים לתכנן את מכירת החברה המשפחתית. רק בנו הצעיר, ויקטור, שהגיע מארגנטינה יחד עם חברתו הארגנטינאית, לאחר היעדרות ממושכת מספרד, מנסה באמת להתקרב אליו ומנסה להבין מה מציק לאביו, מדוע הוא מתנהג כנרדף ומדוע הוא מנסה להתחמק מכל בני משפחתו ופוחד מהם.

במקביל, מלווה הסרט את היחסים שבין האחים ונשותיהם. מתברר כי לוויקטור היה רומן סודי עם כרמן, אשת אחיו האמצעי. האח הבכור, לואיס, שמגיע לפריז עם גרושתו וילדיהם, מופתע כשבת זוגו הנוכחית מגיעה למלון בפריז ומתפתחת מריבה בין שתי הנשים.

ויקטור מתחיל לחקור אחר הסימנים שמשאיר אביו: מספר טלפון ישן, אדם בשם רנסל (Rancel) ומשפטים תמוהים של אביו המזהירים את רנסל האלמוני מפני עלייה לרכבת שתביא את מותו. אמו מכחישה את קיום כל הפרטים הללו ומייחסת את התנהגות האב למצבו הרפואי המתדרדר, אך בעת שוויקטור מגיע בפעם אחת לביקור בבית החולים, הוא רואה בסתר את אמו כשהיא גוערת בכעס באביו החולה ומנופפת מולו בספר שהאב קורא (שם הספר הוא "בעיר ללא גבולות"). ויקטור עוזר לאב להימלט מבית החולים והם מגיעים לדירה פריזאית ישנה ומתברר כי לאב יש מפתח לדירה. מנהל משק הבית בבניין מספר לוויקטור כי כבר 40 שנה הדירה עומדת ריקה ובעליה מסרבים למכור אותה. האב מתמוטט ברחוב וויקטור נאלץ להחזירו לבית החולים, שם מתכוננים לנתחו - ניתוח שהרופאים סבורים כי הוא הכרחי אך מסוכן.

ויקטור מגלה כי רנסל האלמוני היה שותפו של אביו למחתרת הקומוניסטית, שפעלה בתקופת שלטונו של פרנקו בספרד. רנסל הוסגר לשלטונות וייתכן כי מת בכלא. ויקטור מנהל מרוץ נגד הזמן כדי להספיק ולתת לאביו את מבוקשו לפני הניתוח שממנו אולי לא יתעורר ומגלה בסוף כי הסוד שחשף מורכב הרבה יותר.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונרדו סברגליה - ויקטור
פרננדו פרנאן גומס - מקס (האב)
ג'רלדין צ'פלין - מארי (האם)
אנה פרננדס - כרמן (אשת אלברטו)
אדריאנה אוזורס - פילאר (גרושת לואיס)
לטיציה ברדיצ'ה - איילין (חברתו של ויקטור)
רוברטו אלוורס - לואיס
אלכס קסנובאס - אלברטו

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הביקורות לסרט היו חיוביות. בחלק מהן זכה צוות השחקנים לשבח על משחקו וחלק מהביקורות הדגישו את איטיותו של הסרט שלעיתים פוגעת בו. המבקר הבריטי אלי קטרל (Ali Catterall) משבח את הסרט ומציין במיוחד את המשחק ואת המוזיקה.^[2] אורי קליין רואה את הסרט, בראש ובראשונה, כמותחן פוליטי המנסה לבחון את המעבר מהמאבק המסורתי בין השמאל והימין הפוליטיים למאבק בין המינים, אולם הוא סבור שהבמאי נכשל בעיקר עקב התסריט, הלקוי לדעתו, שממקם את העלילה במפגש המשפחתי שנדון בקולנוע כבר במקרים רבים וגולש לעלילה הידועה מראש. וסלי מוריס, מבקר הסרטים של הבוסטון גלוב, סבור שהדגש בסרט הוא היחס השונה של הדורות במשפחה לנושאים שהם טאבו וכי מה שמטריד את ויקטור אינו תוכן הסודות המשפחתיים אלא השמירה והשומרים עליהם.^[3]

בסיום הסרט מקדיש הבמאי את הסרט לאביו. הרננדס טען כי הסרט הושפע מהתהליך אותו עבר בעצמו בעת שאביו התמודד עם מחלת הסרטן ממנה נפטר וכי דמותו של ויקטור היא אידיאליזציה של דמות עצמו.^[2]