בקי שארפ (סרט)

בקי שארפ
Becky Sharp
מבוסס על	יריד ההבלים מאת ויליאם מייקפיס תאקרי; המחזה בקי שארפ מאת לנגדון מיטשל
בימוי	רובן ממוליאן, לוואל שרמן
הופק בידי	קנת מקגואן (אנ'); רובן ממוליאן; רוברט אדמונד ג'ונס (אנ');
תסריט	פרנסיס אדוארד פרגואה
עריכה	ארצ'י מרשק
שחקנים ראשיים	מרים הופקינס; אלן מאובריי (אנ'); פרנסס די; סדריק הרדוויק
מוזיקה	רוי ווב
צילום	ריי רנאהאן
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Pioneer Pictures
חברה מפיצה	RKO Radio Pictures
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	13 ביוני 1935
משך הקרנה	85 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט משנת 1935. אם התכוונתם לסרט משנת 2020, ראו בקי (סרט, 2020).

"בקי שארפ" – הסרט המלא

בקי שארפ (באנגלית: Becky Sharp) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1935 בבימויו של רובן ממוליאן ובכיכובה של מרים הופקינס. עוד השתתפו בסרט פרנסס די, סדריק הרדוויק, בילי בורק, אליסון סקיפוורת', נייג'ל ברוס, ואלן מאובריי.

הסרט מבוסס על מחזה באותו שם מאת לנגדון מיטשל, והמחזה עצמו מבוסס על הרומן "יריד ההבלים" מאת ויליאם מייקפיס תאקרי. המחזה התפרסם בסוף שנות התשעים של המאה התשע עשרה בכיכובה של השחקנית מיני מאדרן פיסק (אנ'). את התסריט כתב פרנסיס אדוארד פראגו. הסרט סימן ציון דרך בתולדות הקולנוע בהיותו הסרט הראשון שצולם בטכניקת הטכניקולור בשלושה פסים, ובעקבותיו צולמו מספר גדל והולך של סרטים בצבע בבריטניה ובארצות הברית.

הסרט מגולל את סיפורה של נערה מהמעמד הנמוך המפלסת את דרכה אל תוך משפחה ממעמד גבוה יותר, ותוך כדי כך היא הורסת את חייה וחיי הסובבים אותה.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקי שארפ (מרים הופקינס) אשה אנגלייה צעירה ושאפתנית מצליחה לשרוד בשנים שאחרי תבוסתו של נפוליאון בונפרטה בקרב ווטרלו.

במאמציה להתקדם בחיים היא מצליחה להתחבר למספר ג'נטלמנים כמו המרקיז סטיין (סדריק הרדוויק), ג'וזף סדלי (נייג'ל ברוס), רודון קרולי (אלן מאובריי) וג'ורג' אוסבורן (ג'. פ. האנטלי הבן).

היא עולה לפסגת החברה הבריטית. אולם בחוגים החברתיים בהם היא מסתובבת הוא פוגעת בגבירות כמו ליידי בראקרס (בילי בורק). שארפ מושפלת כשהיא צריכה לשיר לפרנסתה בבתי מרזח, אבל תמיד מצליחה להתאושש.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים הופקינס - בקי שארפ
פרנסס די - אמיליה סדלי
סדריק הרדוויק - המרקיז מסטיין
בילי בורק - ליידי בראקרס
אליסון סקיפוורת' - מיס קרולי
נייג'ל ברוס - ג'וזף סדלי
אלן מאובריי - רודון קרולי
ג'. פ. הנטלי - ג'ורג' אוסבורן
ויליאם סטאק - פיט קרולי
ג'ורג' האסל - סר פיט קרולי
ויליאם פברשם - הדוכס מוולינגטון
צ'ארלס ריצ'מן - ג'נרל טופטו
דוריס לויד - הדוכסית מריצ'מונד
קולין טפלי - קפטן ויליאם דובין
לאונדר מודי - טרקווין
צ'ארלס קולמן - באולס

פט ניקסון - אז פט ריאן, לעתיד אשתו של ריצ'רד ניקסון ובין השנים 1969 ו-1974 הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית, שיחקה כניצבת בסרט, והיא מופיעה בסצנה של נשף הריקודים.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון היי ויטני וקורנליוס ואנדרבילט ויטני ייסדו את חברת "Pioneer Pictures" כדי להפיק סרטים בצבע. הם חתמו על חוזה להפצת הסרטים עם חברת RKO. אחרי הפקת הסרטים "לה קוקראצ'ה", "בקי שארפ" ו-"Dancing Pirate", הם ייסדו יחד עם דייוויד או. סלזניק את חברת "Selznick International Pictures". שניים מסרטי החברה, "כוכב נולד" ו-"ו"אין דבר קדוש" (שניהם מ-1937) הופקו על ידי סלזניק והופצו על ידי חברת יונייטד ארטיסטס במקום RKO.

לוול שרמן, שהיה הבמאי המקורי של הסרט, חלה בעת שעבד על הסרט "Night Life of the Gods" לפני שהחלו צילומי "בקי שארפ", אבל הוא המשיך לעבוד על הפרויקט. ארבעה שבועות אחרי תחילת ההפקה הוא נפטר מדלקת ריאות.^[1]

אחרי מותו של שרמן, הובא רובן ממוליאן להמשיך בבימוי הסרט. ממוליאן לא רצה להשתמש כלל בצילומים של שרמן, והחליט לצלם את כל הסרט מחדש.^[2]

"בקי שארפ" היה הסרט באורך מלא הראשון שצולם בטכניקולור בשלושה פסים.^[3]

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרהם גרין כתב בהתלהבות במגזין "The Spectator": "הצבע הוא הכל כאן" ותיאר את השימוש שלו בסרט כ"ניצחון". למרות זאת גרין התלונן שהטכניקולור "עושה שמות בפנים של הנשים", והוא ביקר את הופקינס על "משחק הססני", ולדעתו שיא הסרט בבאת' היה "אבסורדי" ו"טיפשי". עם כל זאת התרשמותו הכללית הייתה שהסרט הוא "תענוג לעיניים".^[4]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכייה

פסטיבל הסרטים של ונציה - סרט בצבע הטוב ביותר לרובן ממוליאן ב-1935

מועמדויות

פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי למרים הופקינס; 1935
פסטיבל הסרטים של ונציה: גביע מוסוליני לרובן ממוליאן; 1935

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בקי שארפ בוויקישיתוף

"בקי שארפ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"בקי שארפ", באתר נטפליקס
"בקי שארפ", באתר AllMovie (באנגלית)
"בקי שארפ", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"בקי שארפ", באתר אידיבי
"בקי שארפ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
להורדת הסרט "בקי שארפ" מארכיון האינטרנט
הסרט "בקי שארפ" באתר Film Reference

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Lowell Sherman's Last". Variety. 1 בינואר 1935. p. 2. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Becky Sharp: Detail View". American Film Institute. אורכב מ-המקור ב-2015-09-22. נבדק ב-22 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
^ Technicolor's earlier processes did not include a blue register, just green and red.
^ Greene, Graham (19 ביולי 1935). "Becky Sharp/Public Hero No. 1/Barcarole". The Spectator. {{cite journal}}: (עזרה) (reprinted in: John Russel, Taylor, ed. (1980). The Pleasure Dome. p. 8. ISBN 0192812866.)

[1] "Lowell Sherman's Last". Variety. 1 בינואר 1935. p. 2. {{cite news}}: (עזרה)

[AFI-2] "Becky Sharp: Detail View". American Film Institute. אורכב מ-המקור ב-2015-09-22. נבדק ב-22 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)

[3] Technicolor's earlier processes did not include a blue register, just green and red.

[4] Greene, Graham (19 ביולי 1935). "Becky Sharp/Public Hero No. 1/Barcarole". The Spectator. {{cite journal}}: (עזרה) (reprinted in: John Russel, Taylor, ed. (1980). The Pleasure Dome. p. 8. ISBN 0192812866.)

[1]

[2]

[3]

[4]