ברוציו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוציו
Brocciu
מאכלים
סוג גבינה צרפתייה, גבינה תעשייתית, גבינת חווה, גבינת מי גבינה, גבינת כבשים, גבינה חלבית עריכת הנתון בוויקינתונים
אזור מוצא קורסיקה עילית, קורסיקה הדרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים מי גבינה עריכת הנתון בוויקינתונים
גבינות
ייצור כולל 410 טונה (נכון ל־2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
תו תקן כינוי מקור מבוקר, כינוי מקור מוגן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברוציוקורסיקאית: Brocciu) היא גבינה קורסיקנית המיוצרת משילוב של חלב ומי גבינה, המקנה לה חלק מהמאפיינים של גבינת מי גבינה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא מיוצרת מחלב כבשים. גבינה זו בולטת כתחליף לריקוטה האיטלקי העשירה בלקטוז, על אף שברוציו מכילה פחות לקטוז.[1]

הגבינה מיוצרת על האי קורסיקה בלבד, ברוציו נחשבת למזון המייצג ביותר של האי. כמו ריקוטה, זוהי גבינה לבנה צעירה ומשודכת לעיתים קרובות ליינות לבנים קורסיקניים. היא מתוארת כ"גבינה המפורסמת ביותר" בקורסיקה.[2]

המילה brocciu קשורה למילה הצרפתית brousse ופירושה גבינה טרייה העשויה מחלב עיזים או כבשים.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוציו מיוצרת ממי גבינה וחלב. ראשית, מי גבינה מחומים לטמפרטורה נמוכה של כ-38 מעלות צלזיוס ולאחר מכן מוסיפים את חלב הכבשים ומחממים עוד ל-93 מעלות צלזיוס. לאחר החימום, מרוקנים את הגבינה לסלסילות.

הגבינה מוכנה לצריכה למעשה מיידית, אם כי היא עשויה להבשיל גם למשך מספר שבועות (בקורסיקנית: brocciu passu or brocciu vechju). זמן ההבשלה האידיאלי עבור ברוציו הוא 48 שעות עד חודש.[3]

במטבח הקורסיקאי הגבינה משמשת להכנת אינספור מנות, ממנות ראשונות ועד לקינוחים.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוציו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Delicious Corsica: Sampling the best of Corsican cuisine". National Geographic. 8 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2019. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Gavin, P. (1997). French Vegetarian Cooking. M. Evans. p. 74. ISBN 978-1-59077-269-0. נבדק ב-2021-04-19.
  3. ^ "Brocciu Cheese-France: French Cheese Guide".
  4. ^ Schapira 1994, p. 14.