ברייהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברייהר
Bryher
צילום של ברייהר ב-1923 על ידי מאן ריי
צילום של ברייהר ב-1923 על ידי מאן ריי
לידה 2 בספטמבר 1894
מארגט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1983 (בגיל 88)
ווה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Annie Winnifred Ellerman עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Visa for Avalon עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הילדה דוליטל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברייהר (באנגלית: Bryher; ‏2 בספטמבר 1894 - 28 בינואר 1983) הוא שם העט של הסופרת, המשוררת והעורכת האנגליה אנני ויניפרד אלרמן.

היא הייתה דמות מרכזית בחוג הבינלאומי בפריז בשנות העשרים של המאה העשרים, וניצלה את הונה כדי לעזור לסופרים רבים שנתקלו בקשיים כלכליים. יחד עם אהובתה הילדה דוליטל (HD) והסופר הסקוטי קנת מקפרסון, היא השיקה את מגזין הקולנוע Close Up, שהציג את עבודתו של סרגיי אייזנשטיין לצופים הבריטים. מביתה בשווייץ היא עזרה בפינוי יהודים מגרמניה הנאצית, ולאחר מכן הפכה לסופרת היסטורית פופולרית.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייהר נולדה במרגייט. אביה היה בעל האונייה ואיש הכספים ג'ון אלרמן, שהתגורר עם אמה חנה גלובר, אך לא התחתן איתה עד 1908.

ברייהר טיילה באירופה בילדותה וגם במצרים. בגיל ארבע עשרה היא נרשמה לפנימייה אנגלית מסורתית ובערך בזמן הזה אמה ואביה התחתנו. באחד ממסעותיה, אלרמן נסעה לאיי סילי מול החוף הדרום-מערבי של בריטניה ואימצה לעצמה את השם העט העתידי שלה מהאי האהוב עליה, ברייהר.

במהלך שנות העשרים של המאה העשרים, בריהר הייתה דמות לא שגרתית בפריז. בין מעגל החברים שלה היו ארנסט המינגוויי, ג'יימס ג'ויס, גרטרוד סטיין, סילביה ביץ' וברניס אבוט. [1] עושרה איפשר לה לתת תמיכה כספית לסופרים מתקשים, כולל ג'ויס ואדית סיטוול. היא גם עזרה במימון לחנות הספרים של סילביה ביץ' שייקספיר אנד קומפני ומיזמי הוצאה לאור מסוימים, והקימה חברת סרטים פול גרופ. היא גם עזרה לספק כספים לרכישת דירה בפריז עבור האמנית והסופרת הדאדא הברונית אלזה פון פרייטאג-לורינגהובן.[2]

זוגיות והמשך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייהר ידעה מגיל צעיר שהיא לסבית.[3] בשנת 1918 היא התחילה מערכת יחסים עם המשוררת האמריקאית הילדה דוליטל (מוכרת יותר בראשי התיבות שלה, HD). הקשר היה פתוח ולשתיהן היו שותפים אחרים. ב-1921 היא קיימה נישואי נוחות עם הסופר האמריקאי רוברט מקאלמון, ממנו התגרשה ב-1927. [4]

באותה שנה היא נישאה לקנת' מקפרסון, סופר שחלק את העניין שלה בקולנוע ושהיה באותו זמן המאהב של HD. בבורייר, שווייץ, המשקיף על אגם ז'נבה, בני הזוג בנו מבנה בסגנון באוהאוס ששימש כבית ואולפן קולנוע. הם אימצו רשמית את בתה הצעירה של HD, פרדיטה. בשנת 1928, HD נכנסה להריון עם ילדו של מקפרסון, אך בחרה לסיים את ההריון. ברייהר התגרשה ממקפירסון ב-1947; היא ודוליטל כבר לא חיו יחד אחרי 1946, אבל המשיכו את מערכת היחסים שלהן עד מותה של דוליטל ב-1961.

יצירת סרטים וביקורת קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייהר, HD ומקפרסון ייסדו את מגזין הקולנוע Close Up, ואת קבוצת הפול. רק סרט אחד של POOL, Borderline (1930), בכיכובם של HD ופול רובסון, שרד בשלמותו. במשותף עם הנובלות הגבוליות, הסרט עוסק במצבים נפשיים קיצוניים וביחס שלהם למציאות פני השטח. [5] בריהר עצמה מגלמת בסרט פונדקאית. [6]

החיבור העיוני הבולט ביותר של בריהר הוא "בעיות הקולנוע של רוסיה הסובייטית" (1929). בקלוז אפ היא השוותה את הקולנוע ההוליוודי לקולנוע הסובייטי, בטענה שמערכת האולפנים "הנמיכה את הסטנדרטים" של הקולנוע. [7] כתביה גם עזרו להביא את סרגיי אייזנשטיין לידיעת הציבור הבריטי.

מלחמת העולם השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר משנת 1933 בקלוז אפ שכותרתו "מה תעשה במלחמה?", כתבה בריהר על מצבם של היהודים בגרמניה הנאצית, וקראה לקוראים לפעול. החל מאותה שנה הפך ביתה בשווייץ ל"תחנת קליטה" לפליטים; היא עזרה ליותר מ-100 אנשים להימלט מרדיפת הנאצים לפני שהחלה לחשוש לביטחונה וחזרה לבריטניה. [8] חוויה זו השפיעה על רומן הפנטזיה המדעי שלה משנת 1965 Visa for Avalon, על קבוצת אנשים המנסה לברוח ממדינה ללא שם למקום שנקרא Avalon ערב המהפכה. [9]

מ-1940 עד 1946 היא חיה בלונדון עם HD ופיקחה על כתב העת הספרותי "חיים ומכתבים היום". מאוחר יותר היא כתבה זיכרונות משנים אלה בשם "ימי מאדים", וכן רומן, Beowulf (1948), המתרחש במהלך הבליץ.

החל משנת 1952, היא כתבה סדרה של רומנים היסטוריים. רובם מתרחשים בבריטניה בתקופות שונות; החומה הרומית (1954) ומטבע קרתגו (1963) ממוקמים באימפריה הרומית ; Ruan (1960) מתרחש בבריטניה שלאחר ארתור. הארבעה עשר באוקטובר (1952) מתמקד בנער צעיר, וולף, שנקלע לקרב הייסטינגס. [10] הנער של הנגן (1953) מספר על ג'יימס סנדס, חניך צעיר בתיאטרון האליזבתני.[11] רואן מתאר את הרפתקאותיו של טירון דרואידי המשתוקק להימלט מגבולות הסביבה והחינוך שלו כדי להפוך לרב חובל. [12] רוזמרי סאטקליף, שהעריצה את עבודתה של בריהר, הדפיסה מחדש את "נער הנגן" בסדרה שלה, "ספריית הודר וסטוטון לרומנים היסטוריים גדולים".[11]

הרומנים ההיסטוריים שלה, שזכו לשבחים בתקופתה שלה, אזלו מהדפוס. מאז שנת 2000 פורסמו מחדש ויזה לאבלון, הרומנים הסמי-אוטוביוגרפיים המוקדמים שלה Development and Two Selfes, ספר הזיכרונות שלה The Heart to Artemis והרומן ההיסטורי שלה The Player's Boy.

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שִׁירָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Region of Lutany (1914)
  • Arrow Music (1922)

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Development (1920)
  • Two Selves (1923)
  • West (1925)
  • Civilians (1927)
  • Manchester (serialised, 1935–1936)
  • Beowulf (1948)
  • The Fourteenth of October (1952)
  • The Player's Boy (1953)
  • Roman Wall (1954)
  • Gate to the Sea (1958)
  • Ruan (1960)
  • The Coin of Carthage (1963)
  • Visa for Avalon (1965)
  • This January Tale (1966)
  • The Colors of Vaud (1969)

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Amy Lowell: A Critical Appreciation (1918)
  • A Picture Geography for Little Children: Part One – Asia (1925)
  • Film Problems of Soviet Russia (1929)
  • The Light-hearted Student: I German (1930 – grammar text)
  • The Heart to Artemis: a Writer's Memoirs (1963)
  • The Days of Mars: a Memoir, 1940–1946 (1972)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • H.D. (Hilda Doolittle), Bryher, and Susan Stanford Friedman (Editor). Analyzing Freud: The Letters of H.D., Bryher, and Their Circle. New Directions Publishing Corporation, 2002. ISBN 0-8112-1499-0.
  • E. D. Lloyd-Kimbrel. “Come Again? The Contexts of Bryher’s Visa for Avalon.” Topic: The Washington and Jefferson College Review (#56: Utopias and Dystopias, 2010), 49–66.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Van Vechten, Carl. "Extravagant Crowd". אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2010. נבדק ב-23 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Winifred Bryher, Author, 88". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1983-02-01. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-01-31.
  3. ^ Benstock, Shari (1986). Women of the Left Bank: Paris, 1900–1940. Texas: University of Texas Press. pp. 312. ISBN 0-292-79040-6.
  4. ^ Matt & Andrej Koymasky - Famous GLTB - Bryher, web.archive.org, ‏2006-08-24
  5. ^ "H.D. – Art History Online Reference and Guide". נבדק ב-23 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Latimer, Tirza True (2005). Women Together / Women Apart: Portraits of Lesbian Paris. New Brunswick, NJ: Rutgers University Press. pp. 36. ISBN 0-8135-3595-6.
  7. ^ Williams, Deane (8 בדצמבר 1997). "Screening Coldicutt: Introduction". Screening the Past (2). אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2006. נבדק ב-1 בנובמבר 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Bryher (21 בדצמבר 2000). Bryher: Two Novels: Development And Two Selves. Univ of Wisconsin Press. p. 15. ISBN 978-0-299-16773-8. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ McCabe, Susan. "Introduction," xiii–xviii. Bryher (2004). Visa for Avalon. Ashfield, Mass.: Paris Press. ISBN 1-930464-07-X.
  10. ^ Myron J. Smith, War story guide: an annotated bibliography of military fiction. Scarecrow Press, 1980. מסת"ב 978-0810812819 (p. 32).
  11. ^ 1 2 "Review: The Player's Boy" by Bryher". British Book News, Issue 338, October 1968 (p. 792).
  12. ^ "Bryher | British author". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-01-31.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברייהר&oldid=37617414"