המלך ארתור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "קינג ארתור" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט הקולנוע משנת 2017, ראו קינג ארתור: אגדת החרב.
איור של המלך ארתור בכרוניקה מ-1307.

המלך ארתוראנגלית: King Arthur) הוא גיבור מספר אגדות אנגליות מימי הביניים. כמה היסטוריונים סוברים, שאגדות המלך ארתור מבוססות על דמות אמיתית של מלך או מצביא בעל שם דומה שפעל בבריטניה לאחר נסיגת הרומאים ממנה, בתחילת המאה ה-5 לספירה.

רקע תקופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה בשנת 540 לערך

האיים הבריטיים נשלטו על ידי האימפריה הרומית מתחילת המאה הראשונה לספירה ועד שנת 410. כאשר האימפריה הנחלשת משכה את לגיונותיה כדי להגן על איטליה, לאחר שרומא נבזזה ונשדדה על ידי הוויזיגותים, לא אפשר מצבה וההתקפות על גבולותיה לשלוח צבא חזרה לאיים הבריטיים. התאפשר לשבטים גרמאניים לפלוש לאיים. הסקסונים, היוטים והאנגלים התנחלו באזורי החוף המזרחיים, והתנגשו עם האוכלוסייה קלטית והבריטית-רומית שהוסיפה לשלוט במערב.

סיפור האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מספר גרסאות למיתוס של המלך ארתור. הגרסה הקנונית של המיתוס נכתבה במאה ה-15 (סוף ימי הביניים) על ידי סר תומאס מלורי שאיגד את הרומנסות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול לידי ספר המתאר את חייו מעלילות הוריו עד ליום מותו. גרסתו של מלורי היא כיום הנוסח הקנוני והמקובל של המיתוס.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור הוא בנם הממזר של אותר פנדרגון ואיגריין. אותר היה אחד האריסטוקרטים החזקים בבריטניה (אלביון) הבתר-רומאית, לכן בחר בו הקוסם מרלין כמלך שינסה לאחדה ואף נתן בידו את אקסקליבר - חרב המלכים. בעצת מרלין, חתם אותר על הסכם שלום עם יריבו העיקרי, צעד שהיה הכרחי בדרך לאיחוד בריטניה. במסיבת השלום, התאהב אותר באשתו של יריבו, איגריין. הוא לא הצליח להתגבר על יצרו והתחנן למרלין שיעזור לו לממש את תאוותו. מרלין, שראה בהתנהגות זו של אותר הוכחה לכך שאינו כשיר להיות מלך, החליט להיענות לבקשתו ולתלות את תקוותיו ביורשו, לכן התנה את עזרתו לאותר בכך שיקבל לידיו את בנו הבכור. אותר הסכים לעסקה ובאמצעות כישוף חדר לטירת טינטאג'ל, טירתו של יריבו ושכב עם איגריין לעיני מורגן הקטנה, בתה מבעלה החוקי.

ביום היוולדו נלקח ארתור על ידי מרלין ונמסר לאביר בשם הקטור, כדי שיגדל בבטחה ויזכה לחינוך נאות. אותר לא שרד זמן רב: מעשה בגידתו הביא לשבירת הסכם השלום ואנגליה נקלעה שוב לסכסוך דמים פנימי. אותר נהרג במהלך אחד הקרבות ומאחר שלא רצה לאבד את חרבו אקסקליבר לאציל אחר, נעץ אותה בחוזקה בסלע.

ע"פ גרסה נוספת אביו של ארתור היה האחרון בשושלתו של יוליוס קיסר. לאחר שנפלה האימפריה הרומית, הגיע אביו של ארתור לבריטניה ושחרר אותה. לאחר קרב עקוב מדם החליט האב לשים קץ למלחמות והשליך את חרבו, אשר לימים נקראה החרב אקסקליבר. לאחר שגדל ארתור מצא את החרב התקועה באבן, שחרר אותה ועמד בראש אבירי השולחן העגול.

החרב שבסלע וההכתרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נקראו האביר הקטור ושאר אבירי אנגליה בחג המולד ללונדון הקטור לקח איתו את בנו סר קיי ואת ארתור. בחג המולד נערך טורניר שסר קיי היה אמור להשתתף בו, אך סר קיי שכח את חרבו בבית. ארתור, שהיה נושא כליו, רכב חזרה על מנת להביא את החרב וכאשר הגיע מצא את הבית נעול, ארתור תהה מה יעשה ונזכר בחרב שבאבן. החרב שבאבן הייתה לפלא העיר כאשר הופיעה לפתע בכנסייה ועליה היה כתוב "מי שיחלץ חרב זו מן האבן הוא המלך האמיתי של אנגליה כולה". הרבה אבירים ניסו לחלץ את החרב אך כשלו. ארתור יצא לכיוון הכנסייה ומשך בחרב וחילצה בקלות ורכב בחזרה לסר קיי. הקטור ובנו לא הבחינו באמת המדהימה, אך המילים שכתובות על האבן היו אמת. בחג השבועות הוכתר ארתור למלך ולאביר ונשבע למלוך בצדק כל ימיו.

ביסוס הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור נמשח בטקס דרואידי עתיק בידי מרלין. בטקס זה נקשר אונו של המלך בפריון האדמה.

על ארתור היה להילחם קרבות רבים על מנת לבסס את ממלכתו. באחת מהמלחמות בעת שטייל במסדרונות הארמון של האציל קמילארד שמע נגינה על נבל ששבתה את ליבו. ארתור הלך בעקבות המנגינה ופגש את בתו של האציל, גווינביר, ארתור התאהב בנגנית המוכשרת היפה והעצובה. כאשר הגיע זמנו של ארתור לשאת אישה בחר בגווינביר. מרילין ניסה להניא אותו מכך בטענה שהשידוך הזה ימיט עליו אסון, אך ארתור התעקש. אביה של גווינביר היה מאושר ונתן לארתור לא רק את בתו אלא גם 100 אבירים לשרתו ואת השולחן העגול והגדול. אל האבירים האלו הצטרף האביר לנסלוט, אשר מובא בעקבות התגלות שחווה מרילין, המורה לו ללכת לבית באחד הכפרים וליטול משם את האציל החי שם שהוא הראוי ביותר לשרת את ארתור. מרילין הולך אל הבית, אשר הוא ביתו של לנסלוט ומשפחתו ולוקח ממנו את לנסלוט, מבלי לדעת שכוונת ההתגלות הייתה שיקח את בנו התינוק, גלהאד.

לחתונתם של גווינביר וארתור מופיעות שלוש נשים. מרילין אומר לארתור שהנשים האלה הן אחיותיו והאמצעית בעלת השיער השחור היא מורגן, אשר רוקמת בלבה תוכניות נקמה כלפי ארתור בגין חטאי אביו כלפי משפחתה. על אף אזהרותיו של מרילין ועל אף אהבתו לגווינביר, הוא נמשך למורגן ושוכב איתה. כשמרלין שומע על כך הוא אומר לו שמורגן הרה ממנו והבן שיוולד להם, מורדרד עתיד להסב לו צער רב.

השולחן העגול היה יוזמה של ארתור להקמת חוג אבירים שהתחייבו לשרת את ארתור ולהילחם למען הצדק ולהיות אדיבים. האבירים התכנסו סביב שולחן עגול (שבו אין ראש וכולם שווים) וגדול באולם הראשי. אבירים רבים וטובים ישבו סביב השולחן העגול, אך האביר שהיה האהוב ביותר על ארתור היה לנסלוט איש האגם שאיש לא הצליח לגבור עליו בדו-קרב.

החיפוש אחר הגביע הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהסיפורים הידועים על עלילותיהם של אבירי המלך ארתור היה החיפוש אחר הגביע הקדוש. לפי הפרשנות הנוצרית המסורתית זהו הגביע שממנו שתה ישו בסעודה האחרונה ועל פי האגדה הגביע הובא לאנגליה בידי יוסף הרמתי. אחוות השולחן העגול התרופפה כאשר יצאו אבירים לחפש אחר הגביע ורבים מהם מתו במהלך החיפוש. בסופו של דבר מצא גלהאד (לפי גרסאות אחרות: פרסיבל) את הגביע והשקה בו את ארתור על מנת לחדש את אונו.

נפילתו של ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מאת N. C. Wyeth המתאר את דו-הקרב בין ארתור למורדרד

לפי הגרסה המקובלת של המיתוס, גווינביר וארתור היו מתוסכלים מכשלונם להעמיד יורש למלך, ובעוד שארתור ישב בטירתו וביצע בעיקר עבודה מנהלתית חשובה אך אפורה להבטחת הסדר והשלום בממלכתו, האביר לנסלוט, שאף התמנה לאבירה של גווינביר, ביצע מעשי גבורה מרהיבים שכבשו את לבה של גווינביר. בסופו של דבר השניים לא יכלו לעמוד בפני תשוקתם ומימשו אותה בהסתר ביער. לפי גרסה אחרת הדבר קרה כאשר ארתור יצא למסע צלב ממושך. ארתור גילה את מעשה הבגידה ומרוב כעס נעץ את אקסקליבר באדמה וגירש את לנסלוט מממלכתו. ארתור שקע בדיכאון והארץ קמלה איתו.

לפי גרסה אחרת, תככיהם של אחייני ארתור סר אגרביין וסר מורדרד הרשע הביאו את קץ שלטונו של ארתור בכך שגילו או המציאו את סיפור אהבתם האסורה של גווינביר ולנסלוט, והביאו את ארתור ולנסלוט למלחמה ביניהם, מלחמה שנהרגו בה רבים מאבירי השולחן העגול. קיים גם נוסח "רחב" לגרסה הזו, לפיו מלכתחילה ארתור בוחר להעלים עין מבגידתם של גווינביר ולנסלוט אולם אז מורדרד מתגרה בו וטוען שאילו היה מדובר בפשוטי העם, הרי שדינם היה מיתה וגווינביר ולנסלוט ניצלים מגורל זה רק משום מעמדם, מה שמנוגד לחוקה שארתור עצמו הכתיב, הקובעת משפט שווה לאצילים ולפשוטי העם. בלית ברירה ארתור מורה על הוצאתה להורג של גווינביר, אולם מאפשר ללנסלוט, שמצליח להימלט, להציל אותה, ומורדרד טוען לתחבולה מצד ארתור ומשתמש בכך כעילה לצאת נגדו למלחמה.

לפי גרסה נוספת אשת לנסלוט, איליין מאסטולאט (שנקראת גם "איליין הלבנה") שנותרה בביתם בכפר, שם נודע לה על הבגידה, התאבדה, כשהיא מניחה לגופתה להסחף בנהר בתוך סירה, כשבידה פרח השושן ובידה האחרת מכתב פרידה, וכך היא צפה אל ארמונו בקמלוט. הסירה הגיעה עד לארמון של ארתור ואבירי השולחן העגול וכך נודע דבר הבגידה.

את מצב נפל זה ניצלו מורגן ובנה מורדרד על מנת לכבוש את השלטון. מורדרד ניסה למלוך בעצמו במקום ארתור ואף להתחתן עם גווינביר, אך ארתור התלכד עם מעט האבירים שנשארו ויצא לקרב האחרון שבו נהרגו מרבית האבירים (בחלק מהגרסאות, בשלב זה, שבים לנסלוט וחלק מתומכיו ללחום לצד ארתור). ארתור בעצמו נפצע קשה כאשר מורדרד דקר אותו בחנית, אך ארתור הספיק לשפד את מורדרד ואת שריונו הקסום על ידי החרב אקסקליבר.

הפרחים הפסיקו לפרוח והארץ כולה התכסתה בחורף תמידי, עד לחזרתו של גלהאד, בנו של לנסלוט, שמשיבה את האביב.

ארתור הגוסס הגיע לכנסייה קטנה שהייתה על חוף הים והשליך את חרבו למים. בנוסף האגדה מספרת ששלוש מלכות הובילו את ארתור על פני המים מאבלון אל גן העדן וכי פצעיו עשוים להרפא. מקום הכנסייה משויך לגלסטונברי. המילים שהיו אמורות להיחרט על מצבתו הן - "פה נח ארתור, המלך שהיה והמלך שיהיה" (באנגלית: "Here lies Arthur. The once and future king"). כאשר תזדקק אנגליה לארתור יחזור המלך להנהיג שנית.

דמויות מפתח באגדות המלך ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת המלוכה:

  • המלך ארתור: מלך אנגליה האגדי ושליטה של קמלוט.
  • מרלין (בגרסאות מוקדמות נקרא גם מירדין): דרואיד רב עוצמה וכהנו של הדרקון. הוא יועצם של המלכים ושומר סוד עוצמת הדרקון.
  • אותר פנדרגון: אביו של המלך ארתור, נאף עם איגריין בעזרת מרלין.
  • איגריין: אמם של ארתור ומורגן.
  • מורגן לה פיי: אחותו למחצה של ארתור, מכשפה מרושעת ורבת עוצמה.
  • גווינביר: אשתו של ארתור. ניהלה רומן עם לנסלוט דו לאק.
  • מורדרד: בנם הממזר של ארתור ומורגן. מנסה לקחת מארתור את השלטון.

אבירי השולחן העגול:

גרסאות האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונות למצוא את ההשראה ההיסטורית למלך ארתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות על המלך ארתור קיימות עוד מהמאה ה-6 לספירה. יש חוקרים הסבורים שדמותו של המלך ארתור מבוססת על מלך אנגלי מקומי שמלך בקורנוול או מצביא אנגלי שבעת שלטונו הייתה תקופת פריחה לבריטניה ושמו היה דומה ל"ארתור".

אחרים הציעו שהמקור למלך ארתור הוא מצביא רומאי בשם לוקיוס ארטוריוס קסטוס שחי במאה ה-2 ובמהלך חייו יש הקבלות רבות לאגדה על המלך ארתור.

חיי גילדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר חיי גילדס (Life of Gildas) שנכתב במאה ה-12 על ידי קרדוק מלנקרפן (Caradoc of Llancarfan) כולל אלמנטים רבים של מה שיופיע מאוחר יותר באגדות על ארתור אם כי לא נוקב בשמו של ארתור ומתארך את שנת לידתו ל-500 לערך, שנה שבה ארתור לפי גרסאות אחרות נלחם בסקסונים.

לנבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור בחרוזים מהמאה ה-12 על חצר המלך ארתור.

החרב באבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור מימי הביניים שהועלה על הכתב על ידי הסופר האנגלי טרנס האנבורי-ווייט.

"מות ארתור" מאת סר תומאס מלורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מות ארתור" מאת סר תומאס מלורי הוא בעצם האוסף הקנוני של אגדות המלך ארתור שעברו מפה לאוזן ואיגודן במסגרת סיפור אחד עם התחלה וסוף. האוסף תורגם לעברית על ידי דבורה עומר.

"סר גאווין והאביר הירוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירה פואטית שנכתבה בידי משורר אנגלי אנונימי בשלהי המאה ה-14, סמוך לשנת 1375 נפתחת בארוחת ערב, שמתקיימת בשולחנו של המלך ארתור ואביריו.

עיבודים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו אינספור עיבודים לאגדת המלך ארתור. על הבולטים ביניהם נמנים הספר "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור" מאת מארק טוויין, המחזמר "קמלוט", הספר "ערפילי אבאלון" מאת מריון זימר בראדלי, הסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש" מאת חבורת מונטי פייתון ועיבודו המחזמר "ספאמלוט" המציג את סיפור המלך ארתור דרך פרודיה על מחזות הזמר של לונדון וברודוויי, ועוד ספרים, סדרות טלוויזיה, סרטים ועיבודים נוספים.

הנתיב הארתוריאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתיב הארתוריאני הוא הכינוי המקובל למסלול עלייה לרגל[1] שעובר בעיקר במערב אנגליה בין מקום לידתו המשוער של המלך ארתור למקום קבורתו הרשמי.

תרגומים לעברית ויידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ספר השמד הטבלה העגולה של המלך ארטוש", פתיח התרגום. אלמוני, איטליה 1279.

התרגום העברי המוקדם ביותר של הסיפורת הארתורית, והיחיד שהופק בימי הביניים, הוא "ספר השמד הטבלה העגולה של המלך ארטוש" מ-1279 שנכתב כנראה באיטליה ועובד מגרסה איטלקית של מחזור הוולגטה הצרפתי. רכיב מוסרני יהודי מקורי שהוסף הוא תליית חורבנם של ארתור וחצרו בניאוף של לנסלוט וגווינביר. מן החיבור שרדו כעשרה עמודים הנמצאים בספריית הוותיקן, שנמצאו ופורסמו על ידי אברהם ברלינר ב-1885. "ספר השמד" מזכיר את "הפרש הנעלה לנצולוט דללק", "הדוכוס מטיטאמל" ואשתו הדוכסית איזרנא (איגריין), "מרלין שהוא יודע בחכמת השדים", המלך ארטוש והמלכה זנברא (גווינביר; דומה לתרגום האיטלקי של שמה) ואת בתה הרביעית של איזרנא ש"לא רצתה לינשא לאיש אבל למדה חכמת השדים והיא הייתה מורגנא". כמו כן נזכרים "מורדריט הרשע" ו"מלחמת חיפוש התמחוי" (הגביע הקדוש) אליה יצאו "פרשי הטבלה".[2]

בעוד ש"ספר השמד" לא נפוץ, במאה ה-15 יצא ביידיש רומן בשם "איין שיין מעשה פון קיניג ארטיש הוף" (מעשה יפה מחצר המלך ארתור). זה היה עיבוד ותרגום של הוויגלואה (גר') הגרמני. "קיניג ארטיש" היה חיבור פופולרי מאוד ונותר בדפוס עד סוף המאה ה-18.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Arthurian Centre
  2. ^ Curt Leviant, King Artus: A Hebrew Arthurian Romance of 1279, הוצאת אוניברסיטת סירקוז, 2003; Die hebräische Version der Sage von Arthur und Lanzelot aus dem Jahre 1279, בתוך Archiv für das Studium der neueren Sprachen und Literaturen, 1909. תעתיק מלא לאות מרובעת: אברהם ברלינר, מלך ארטוש, בתוך: Magazin für die Wissenschaft des Judenthums, כרך 12, 1885. עמ' 1–11 בנספח.
  3. ^ Jerold C. Frakes, Early Yiddish Epic, הוצ' אוניברסיטת סירקוז, 2014. עמ' 180–181. ראה גרסה מ-1699 כאן.