ג'ויס מנסור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ויס מנסור
Joyce Mansour
אין תמונה חופשית
לידה 25 ביולי 1928
אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 1986 (בגיל 58)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Adès עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג סמיר מנסור (19491986; נישואים שניים)
מדינה מצרים, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קהיר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית
זרם ספרותי סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ויס מנסוראנגלית: Joyce Mansour‏; 25 ביולי 192827 באוגוסט 1986), הייתה משוררת וסופרת מצרייה-צרפתייה שנולדה באנגליה.[1][2] נחשבת לאחת המשוררות הסוריאליסטיות הידועות ביותר בעולם.[2] היא חיברה 16 ספרי שירה, וכן מספר קטעי פרוזה ותיאטרון.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנסור נולדה בשנת 1928 בעיר באודן שבאנגליה, להורים יהודיים-מצריים.[1][2] היא התגוררה בצ'שייר למשך חודש לפני שמשפחתה עברה דירה לקהיר, בירת מצרים.[2]

בצעירותה, הצטיינה כאצנית וכקופצת לגובה והתחרתה בתחרויות סוסים. היא גם התחרה בתחרויות סוסים.[1]

מנסור למדה באוניברסיטת קהיר.

מנסור החלה לגלות את הסוריאליזם הפריזאי בעודה מתגורר בקהיר. היא עברה לפריז בשנת 1953, בגיל 20.[2]

אוסף השירים הראשון של מנסור יצא לאור בפריז בשנת 1953, על ידי פייר סגרס.

היא מתה מסרטן בפריז בשנת 1986.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנסור נישאה בראשונה בשנת 1947, אך בעלה נפטר שישה חודשים לאחר נישואיהם. בשנת 1949, היא נישאה בשנית עם סמיר מנסור.[1]

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cris ‏(1953)
  • Les Éditions ‏(1955)
  • Rapaces ‏(1960)
  • Carré blanc ‏(1966)
  • Les Damnations ‏(1967)
  • Phallus et momies ‏(1969)
  • Astres et désastres (‏1969)
  • Anvil Flowers ‏(1970)
  • Prédelle Alechinsky à la ligne ‏(1973)
  • Pandemonium ‏(1976)
  • Faire signe au machiniste ‏(1977)
  • Sens interdits ‏(1979)
  • Le Grand Jamais ‏(1981)
  • Jasmin d'hiver ‏(1982)
  • Flammes immobiles ‏(1985)
  • Trous noirs ‏(1986)

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Les Gisants satisfaits ‏ (1958)
  • Jules César ‏(1966)
  • Le Bleu des fonds ‏(1968)
  • Ça ‏(1970)
  • Histoires nocives ‏(1973)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 mlynxqualey, Sunday Classics: Erotic Surrealist Poet Joyce Mansour, ArabLit & ArabLit Quarterly, ‏2020-08-09 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Joyce Mansour, www.goodreads.com