ג'ון האולנד
.png) | |
| תמונת דיוקן מ-1922 | |
| לידה |
3 בפברואר 1873 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
20 ביוני 1926 (בגיל 53) |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת ייל, אקדמיית פיליפ אקסטר, הקולג' לרפואה ויל קורנל |
| תפקידים |
רופא ילדים, מחנך |
| הנצחה | פרס ג'ון האולנד |
  | |
ג'ון האולנד (3 בפברואר 1873 – 20 ביוני 1926) היה רופא ילדים אמריקאי. במשך רוב הקריירה שלו הוא עבד בבית החולים ג'ונס הופקינס, שם הקים את מחלקת הילדים הראשונה שפועלת ללא הפסקה בארצות הברית. פרס ג'ון האולנד, הפרס הנחשב ביותר שניתן על ידי האגודה האמריקאית לרפואת ילדים, נקרא על שמו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האולנד נולד בניו יורק, ארצות הברית, ב-3 בפברואר 1873. המשפחה שלו במקור מניו אינגלנד. הוא צאצא של ג'ון האולנד (1592–1673), שהיה מנוסעי האוניה מייפלאואר וממיסדי מושבת פלימות'.[1]
האולנד למד באקדמיית פיליפס אקסטר, שם היה תלמיד וספורטאי מצטיין. לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה התחיל האולנד ללמוד באוניברסיטת ייל, שם היה חותר, שיחק טניס והיה חבר באגודה הסודית גולגולת ועצמות.[1] הוא קיבל את התואר הראשון באמנויות מאוניברסיטת ייל ב-1894 ועבר ללמוד רפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, הוא סיים את לימודיו ב-1897. הוא קיבל תואר נוסף ברפואה מאוניברסיטת קורנל ב-1899.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האולנד התמחה בבית החולים הפרסביטריאני בניו יורק בשנים 1899–1900. הוא גם עבד בבית החולים ניו יורק פאונדלינג, שם הושפע מרופא הילדים לותר אמט הולט. לאחר מכן שהה שנתיים בלימודים באירופה, בווינה ובברלין, ועם שובו לניו יורק הצטרף למרפאת ילדים, במהלך תקופה זו גם לימד בבית החולים הפרסביטריאני. בשנת 1910, הוא עבר למיזורי, שם מונה ליושב ראש המחלקה לרפואת ילדים באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. כהונתו שם הייתה קצרה, ובשנת 1911 הוא עבר לבולטימור כדי לעמוד בראש בית הארי ליין לילדים נכים בבית החולים ג'ונס הופקינס. הוא נשאר יושב הראש במחלקה לרפואת ילדים בג'ונס הופקינס עד מותו ב-1926.[1]
בג'ונס הופקינס, האולנד הקים את מחלקת הילדים הראשונה בארצות הברית שפועלת ללא הפסקה,[1] ואת המחלקה האקדמית המלאה הראשונה לרפואת ילדים בעולם. במחלקה שלו כל חברי הסגל עבדו במשרה מלאה והיו צריכים להקדיש לפחות מחצית מזמנם למחקר. האולנד פרסם מחקרים על רככת, טטניות ושלשולים. הוא וויליאם מקים מריוט הוכיחו שחמצת שוקרית במחלות עם שלשול נגרמת מהפרשת ביקרבונט בצואה, ולא מרעלן, ובמחקר עם אדוארדס א' פארק הם הראו שטטניה נגרמת על ידי בססת והיפוקלצמיה.[1]
מוות ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]האולנד מת בשנת 1926 משחמת.[1] בשנת 1951, האגודה האמריקאית לרפואת ילדים יצרה את פרס ג'ון האולנד, שהוא הפרס הנחשב ביותר שניתן על ידי האגודה "על שירות מכובד לרפואת ילדים".[1]
