חמצת (אצידוזיס)
 | |
| תחום |
אנדוקרינולוגיה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D000138 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
E87.2 |
| ICD-11 |
5C73 |
  | |
חַמֶּצֶת (באנגלית: Acidosis) היא המצב שבו יש יותר מדי חומצה או מעט מדי אלקלי בדם, ופירוש הדבר הוא ירידה בערך ה-PH של הדם ועלייה המימן H +.[1] ערך ה-PH בדם הוא בדרך כלל סביב 7.4 (7.35 - 7.45) (מעט בסיסי). אם זה פוחת, הוא עובר לכיוון חומציות. מבחינים בין חמצת מטבולית כתוצאה מהפרעה מטבולית, כגון סוכרת, לבין חמצת נשימתית (רספירטיבית).
על פי רעיון פופולרי, החמצת של הגוף היא מחלה עממית שסיבוכיה הם מחלות עממיות אחרות של זמננו. אף על פי שהדיאטה הבסיסית מומלצת על ידי רופאים רבים, אין תוצאות מדידה שתומכות ברעיון זה. יתרה מכך, לו דמו של מישהו היה חומצי כפי שהתיאוריה טוענת, הוא יזדקק להתערבות מהירה מצילת חיים.
סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חמצת נשימתית: היא תוצאה של נשיפה לא מספקת של פחמן דו-חמצני
- חמצת מטבולית: תשישות של מערכת הבופר של הדם. הדבר נגרם על ידי סוכרת מטופלת בצורה גרועה או מאי ספיקת כליות כרונית. אז ה-PH של הדם יורד, ולעיתים קרובות מתפתח מצב מסכן חיים.
- גליקוליזה אנאירובית (למשל במקרה של חוסר חמצן בדם) או הצטברות של גופי קטון (עקב חוסר באינסולין) גורמת להצטברות של מוצרים מטבוליים בעלי השפעה כימית חומצית, כגון גופי חומצה לקטית או קטון ברקמות. הלם, תרדמת סוכרתית, דום לב או מחסור בדם לחלקים בגוף (איסכמיה) עלולים להתרחש. זה יכול להיגרם גם ממאמץ אנאירובי חזק של השרירים.
איבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לזהות חמצת על ידי ניתוח גזים בדם. על פי הלחץ החלקי של ביקרבונטים ופחמן דו-חמצני, ניתן להבחין בחמצת נשימתית ומטבולית. בחמצת נשימתית הלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני גבוה ואילו בחמצת מטבולית ריכוז הביקרבונט נמוך.
באבחון של חמצת מטבולית נעשה שימוש גם בחישוב פער בפער אניונים בסרום (serum anion gap), במהלכו מופחתים ריכוזי האניונים המוגדרים (כלוריד וביקרבונט) מריכוזי הקטיונים (נתרן ואשלגן) הנמדדים בשגרה בנסיוב.[2]
- (Cl− + HCO−3 ) - (Na+ + K+) = serum anion gap
בפרקטיקה הקלינית, נתרן משמש לעיתים קרובות רק:[2]
- serum anion gap = Na+ - (Cl− + HCO−3)
אף על פי שהמטענים החיוביים (אניון) והשליליים (קטיון) בדם מאזנים זה את זה, מכיוון שכמות כל המולקולות הטעונות בדם לא נמדדת באופן שגרתי, והקטונים שולטים בין היונים הנמדדים, החישוב מביא להפרש חיובי, שהוא פרופורציונלי לכמות אניונים לא מדודה. הערך התקין של פער האניונים הוא בערך 10 mmol / L, אם לוקחים בחשבון רק נתרן, כלוריד וביקרבונט.[2] במקרה של פער אניון מוגבר, יש עודף אניון בגוף, למשל חומצה לקטית, או במקרה של סוכרת בשליטה גרועה, גופי קטון, או אולי אניון כלשהו שנלקח מבחוץ כהרעלה (תרופה, אלכוהול), אבל אי ספיקת כליות מובילה גם לפער אניונים מוגבר, הפרשה מופחתת של חומצות וביקרבונט עקב ספיגה חוזרת מופחתת.
על פי הרעיון הפופולרי לגבי החמצת, מאז שהתזונה האנושית חרגה מהפרופורציות הטבעיות, מאזן החומצה-בסיס בגוף עבר לכיוון החומצי. זה הגורם למחלות הפופולריות של היום, כמו השמנת יתר חולנית, סוכרת, סרטן או מחלות פטרייתיות. עם זאת, ניתן להחזיר את האיזון הזה על ידי התאמת התזונה בהתאם. באופן כללי, מומלץ יותר מזון מהצומח ופחות מזון מהחי, אך הרשימות המדויקות אינן תואמות. ברשימות מסוימות, פירות רבים, כולל לימונים, הם בסיסיים, ולמים מזוקקים מיוחסת גם אפקט בסיסי.
אם כי דיאטת אלקליין מומלצת על ידי רופאים רבים, אין תוצאות מדידה תומכות ברעיון שהחמצת היא מחלה נפוצה. אין לזהות חמצת על ידי ניתוח השתן, אלא על ידי ניתוח הדם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חמצת בפירוט (בגרמנית)
- Netdoktor: ה-PH (בגרמנית)
- Störungen des Säure-Basen-Haushalts: Rationale Diagnostik und ékonomische Therapie. דטש ארצטבל 2005; 102: 1896–1899 (שבוע 26)
מאמרים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חמצת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Seifter JL. (2014). "Integration of acid-base and electrolyte disorders". N Engl J Med. (באנגלית). 371 (19): 1821-31. doi:10.1056/NEJMra1215672. PMID 25372090.
- ^ 1 2 3 Kraut JA, Nagami GT. (2013). "The serum anion gap in the evaluation of acid-base disorders: what are its limitations and can its effectiveness be improved?". Clin J Am Soc Nephrol. (באנגלית). 8 (11): 2018-24. doi:10.2215/CJN.04040413. PMID 23833313.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.