ג'רג' לרינץ

ג'רג' לרינץ
Lőrinc György

לוח לזכרו של ג'רג' לרינץ שמוצב על מעונו (דאז) ברחוב טאטרה 20 בבודפשט
לידה	17 במרץ 1917 אוראדיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	21 ביולי 1996 (בגיל 79) בודפשט, הונגריה
שם לידה	Lőwy György
בן או בת זוג	Zsuzsa L. Merényi
צאצאים	Katalin Lőrinc

ג'רג' לרינץ (במקור לוי, בהונגרית: Lőrinc György; נאג'ווארד, 17 במרץ 1917 – בודפשט, 21 ביולי 1996) היה רקדן יהודי-הונגרי, אמן מאסטר בבלט, כוריאוגרף, מנהל בלט.

קורות חיים וקריירה

כוריאוגרף, רקדן

ג'רג' לוי נולד במשפחה יהודית כילד רביעי של החייט אנדור לוי. מגיל שבע רקד במועדוני הבידור של נאג'ווארד ועל במות מזדמנות. בגיל חמש עשרה עבר לבודפשט, שם היה תלמידם של אולגה סנטפאל (במקור סטריקר) ושל בעלה מריוס רבינובסקי, והיה חבר בלהקת המחול של "אמני התנועה סנטפאל". מ-1933 עד 1942, הופיע באופן קבוע בהצלחה עם כוריאוגרפיות סולו משלו, בעיקר בערבים עצמאיים בעיר הולדתו, בבודפשט ובפריז. ב-1936 למד בבית הספר של קורט יוס בדארטינגטון הול , באנגליה, ב-1937 היה חבר באחת "הלהקות היורשות" של הבלט סרגיי דיאגילב, הקבוצה בראשות ואסילי דה באזיל בלונדון שכונה בדרך כלל "קולונל ואסילי דה באזיל" והיה אמרגן בלט רוסי. לאחר ניתוח ברך ב-1941, הוא כבר לא יצר את הריקודים עבור עצמו, אלא עבור קבוצת סנטפאל, הוא היה גם הכוריאוגרף של קטעי הריקוד האגדיים של "גברת קארניו" (פארסת שירה, שהוא המחזה הידוע השלישי של מיהאי ויטז צ'וקונאי) בבימויו של טמאש מאיור (1942). מאיור תיאר את ההצגה כ

"ההופעה הטובה ביותר בחיינו, ההצלחה הגדולה ביותר, ואחד מסודותיה היה שג'ורי לרינץ כתב וערך עבורה איזו פנטומימה נפלאה".

לרינץ גם לימד ריקוד בבית הספר סנטפאל.

ב-12 במאי 1942 הוא נשא לאישה את אווה ראדו, רקדנית יהודייה, חברה בקבוצת סנטפאל. כיהודי, הוא נלקח למחנות שירות העבודה מ-1942 עד 1944 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) נשלח עם הארמייה השנייה של הצבא ההונגרי לחזית המזרחית כעובד כפייה. הוא נפל בשבי הרוסי ב-1944 בברית המועצות עד 1948 (לא עזר לו שהיה בעצם עובד כפייה יהודי). לאחר חזרתו הוביל בשנים 1948–1949 את להקת הבלט של התיאטרון הלאומי של סגד ; הכוריאוגרפיה של המנדרין המופלא (1949) שהוצגה שם והייתה העיבוד הראשון בהונגריה ליצירתו של המלחין בלה בארטוק שנשאר נאמן לתסריט המקורי של מלכיאור לנדייל. (הוא רקד את הקווליאר הזקן בעצמו - הכוונה לאיש חברה שמתנהג בנימוסין טובים ומתלבש בצורה אופנתית - וזו הייתה הופעתו האחרונה על הבמה.)

מורה לבלט

לאחר פירוק להקת סגד על ידי השלטון החדש הקומוניסטי (1949), הוא פנה לפדגוגיית המחול.; על בסיס רעיונותיו, הוקם ב-1950 "המכון הממלכתי לבלט" (כיום שמו: האוניברסיטה ההונגרית למחול) והוא מונה למנהל הראשון שלו עד 1961 (החליפה אותו הדוויג הידאש). הוא שילב את פרנץ נאדאשי בניהול המכון, תוך שימוש במורשת הפדגוגית של בית הספר נאדאשי, בשילוב מורשת זו עם שיטת ואגאנובה הסובייטית. בין תלמידיו היו רקדני בלט וכוריאוגרפים מהבולטים ביותר בהונגריה.

מנהל בלט

בין 1961 לבין 1977, הוא היה מנהל להקת הבלט של בית האופרה. בנוסף לטיפוח מסורות, הוא הדגיש את הצגתן של כוריאוגרפיות ההונגריות והזרות המודרניות.

"הוא הרחיב את אופק הסגנונות והז'אנרים היצירתיים. לזכותו ייאמר שאחרי הבכורה בלונדון ב-1960, הוצג במהירה הבכורה בבודפשט (1971) של אחת מיצירות היסוד של סר פרדריק אשטון, הקלסיציסט הגדול של הבלט הלאומי האנגלי, "הבת השמורה בצורה גרועה" (La fille mal gardée)".

עוד נכתב עליו:

"בתקופתו, אנסמבל הבלט של בית האופרה הגיע עד לנקודת השיא של תקופת הזוהר המרהיבה שלו. ... להקת הבלט בעיקר בסגנון שלה התפתחה בהדרגה ללהקה קלאסית, ניאו-קלאסית ומודרנית עם רפרטואר רחב ומודרני. התוצאות האלה נשזרות אלה באלה תחת הנהגתו של הקונספטואליסט ג'רג' לרינץ".

אשתו, מאסטר הבלט ז'וז'ה מרניi, הציגה את שיטת הבלט וגנובה בהונגריה.

אחת מבנותיו, קטלין לרינץ, היא גם רקדנית, כוריאוגרפית ומורה לריקוד.

הנצחה

• לזכרו, האוניברסיטה ההונגרית למחול ייסדה את פרס ג'רג' לרינץ, שמוענק למורים למחול.
• כמו כן שמו מונצח במינוי שנתי להצגות ה"תיאטרון המחול הלאומי".

הכוריאוגרפיות שלו

• מספרי סולו ליצירות מאת: אדוורד גריג, גיאורג פרידריך הנדל, אלכסנדר סקריאבין, כריסטוף ויליבלד גלוק, בלה ברטוק (שנות ה-30)
• מודסט פטרוביץ' מוסורגסקי : לפני אלוהים (1935)
• קריקט והנמלה (1942)
• בלה בארטוק : המנדרין המופלא (1949)
• רז'ה שוגאר : Ácis and Galatea (פץ' 1960)
• קלוד דביסי : אחר הצהריים של פאון (פץ' 1960, טלוויזיה 1962)
• דיולה דויד : בשיחי הסוף ( התיאטרון הלאומי סגד, 1961)
• לודוויג ואן בטהובן : יצורי פרומתאוס (המכון הממלכתי לבלט - בית האופרה, מופע בחינות, 1972)

תוספות ריקוד שלו להצגות תיאטרון

• מיהאי ויטז צ'וקונאי: האלמנה קרניון ושני הסלבורדים (1942, התיאטרון העירוני, בבימויו של טמאש מאיור)
• מולייר: Intruders (1942, תיאטרון עירוני, בבימויו של טמאש מאיור. המצגת הוחמצה. )
• ויליאם שייקספיר: חלום ליל קיץ (1948, התיאטרון הלאומי, בבימויו של טמאש מאיור)

ספריו

• לקראת אמנות הבלט... (בודפשט, 1961)
• Methodik des klassischen Tanzes (עורך, ברלין, מהדורה ראשונה: 1964)
• הבלט של בודפשט. אנסמבל הבלט של בית האופרה של בודפשט (יחד עם גזה קרטווייש בודפשט, 1971)
• המתודולוגיה של ה-pas de deux הקלאסי; מחבר שותף; הוצאת ספרי לימוד, בודפשט, 1985

לקריאה נוספת

• Bolvári-Takács Gábor: Lőrinc György életműve. Képek, dokumentumok; szerk., előszó Bolvári-Takács Gábor; Magyar Táncművészeti Egyetem, Bp., 2017 (A magyar táncművészet nagyjai)
• F. Molnár Márta: Maurice Béjart rendezői táncszínházának hatása a magyar táncművészetre és kulturális életreDoktori tézis. 2012.
• Kutszegi Csaba: Volt egyszer egy magyar balett. Színház, 2011. szeptember
• Lőrinc László: Ég és föld között. Lőrinc György első harminc éve (1917-1948). Orkesztika alapítvány, Budapest, 2005.
• Lőrinc László: Tavaszünnep karácsonykor. Heti Világgazdaság, 2017. május 11.
• Pór Anna: Új csillag Arrabona egén. Színház, 1979. december
• Lőrinc György életműve Magyar Táncművészeti Egyetem

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'רג' לרינץ בוויקישיתוף