גודש ורידי האגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גודש וורידי האגן
Fibroid Pelvic Congestion
שרירן פיברואידי גדול מאוד (9ס"מ) של הרחם אשר גורם לתסמונת גודש האגן כפי שנראה באולטרסאונד
שם בלועזית Pelvic Congestion Syndrome

תסמונת גודש ורידי האגן (באנגליתPelvic congestion syndrome) היא מחלה כרונית רפואית הנמצאת בקרב נשים, והיא נגרמת על ידי דליות בבטן התחתונה (ורידי שחלה מורחבים). המצב גורם לכאב כרוני (אנ'), לעיתים קרובות מופגן ככאב קבוע עמוס ומתמיד, אשר יכול להחמיר בעת עמידה.[1] מדובר במצב רפואי קשה לאבחון בגלל חוסר המודעות לגבי תסמונת זו אצל הרופאים או בגלל שהסימפטומים לא מופיעים בצורה ברורה.[2][3][4]

מצב זה עלול להתרחש כתוצאה של הריון או מסיבות לא ברורות.[5] הנוכחות של אסטרוגן בגוף גורמת להתרחבות כלי הדם, דבר אשר עלול לגרום להצטברות של דם בורידים באזור האגן.[6] אסטרוגן עלול להחליש את קירות הווריד, דבר המוביל לשינויים הגורמים לדליות.[5] לעד 15% מהנשים יש תסמונת זו, אך לא לכולן מופיעים סימפטומים.[6]

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים עם מצב זה חשות תחושת כאב מתמידה באגן, שעלולה להיות כבדה וכואבת, אך במקרים מסוימים אפילו יותר חריפה. הכאב נהיה יותר גרוע לקראת סוף היום ואחרי תקופות ארוכות של עמידה, אך הן אמורות להרגיש הקלה לאחר שכיבה או שינה. הכאב עלול להחמיר במהלך או לאחר קיום יחסי מין, אחרי פעילות גופנית מסוימת כמו רכיבה על אופניים או על סוסים, ויכול להיות יותר גרוע לפני תחילת המחזור.[5][6][3]

לנשים עם גודש ורידי האגן יש רחם גדול יותר ורירית רחם עבה יותר מהרגיל. 56% מהנשים מפגינות שינויים ציסטיים לשחלות,[7]ונשים רבות מדווחות על סימפטומים אחרים, כגון כאבי מחזור, כאבי גב, הפרשות מהנרתיק(אנ'), נפיחות בטן, שינויים במצבי רוח או דיכאון, ועייפות.[5][6]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרירן פיברואידי גדול מאוד (9ס"מ) של הרחם אשר גורם לתסמונת גודש האגן כפי שנראה באולטרסאונד

האבחון יכול להתבצע באמצעות אולטרסאונד או בדיקות לפרוסקופיה. המצב גם יכול להיות מאובחן על ידי וינוגרם (אנ'), סקירת CT, או MRI. אולטרסאונד הוא כלי האבחון הנפוץ ביותר. מחקר שנערך לאחרונה על ידי יחידת מחקר לורידי האגן, הציע שסריקת טרנסוגינל אולטרסאונד דופלקס (באנגליתTransvaginal Duplex Ultrasound) היא "תקן זהב" בבדיקת ריפלוקס ורידי אגן - שהוא הגורם העיקרי לגודש ורידי האגן.[8][9] באותה קבוצת מחקר הראו כי גודל הורידים - כפי שמוצג על ידי ונוגרפיה והוא משמש גם כקריטריון לאבחון ב-CT ו-MRI - אינו רלוונטי, ורק סריקת טרנסוגינל אולטרסאונד דופלקס מראה את הריפלוקס הורידי שגורם לבעיה.[10][11]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשרויות טיפול מוקדמות כוללות תרופות נגד כאבים באמצעות תרופות נוגדי דלקת שאינם סטרואידים,[6] דיכוי תפקוד השחלות,[7] וטיפולים אלטרנטיביים כגון דיקור סיני ופיזיותרפיה[5].

יש גם אפשרות לניתוח על ידי עצירת זרם הדם לאותם דליות באמצעות טכניקות ניתוח זעיר-פולשנית (אנ') בתהליך הנקרא אמבוליזציה (אנ'), התהליך דורש שהיה של לילה בביה"ח והוא נעשה תחת הרדמה מקומית.[4][5] עד 80% מהמטופלות הסובלות ממחלה זו מצליחות להשיג הקלה באמצעות שיטה זו, דבר הנמדד לפי מידת הפחתת הכאב המורגש.[4]

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andrews, R.T. 2013 Abrams' Angiography: Interventional Radiology: Third Edition
  • Benacerraf, Beryl R. -  [2014] ClinicalKey Ebook Gynecologic ultrasound: a problem-based approach

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.