גז טבעי דחוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גז טבעי דחוס (בראשי תיבות גט"ד; באנגלית: CNG: Compressed Natural Gas), הוא גז טבעי שעיקרו מתאן. הגז מאוחסן ומופץ במכלים קשיחים בלחץ של 200–248 בר (2900–3600 PSI), בדרך כלל בצורת גליל או כדור.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגז הטבעי הדחוס נפוץ בעולם לתחבורה והנעת מכוניות. כ-11 מיליון מכוניות בעולם מונעות בגז טבעי כאשר איראן ופקיסטן הן המדינות המובילות בשימוש למטרה זאת.

גז טבעי דחוס מספק חלופה חסכונית, גמישה ויעילה לחיבור "מחוץ לצינור" קווי החלוקה המסורתיים של מערכות אספקת הגז הטבעי.

גז מצינור גז טבעי נדחס כדי 200–250 בר ואז נטען על מכלית גז או מכל קטן לשם שינוע בדרכים. בנקודת הפריקה (נקודת ההפחתה או ההנחתה) הלחץ של הגז הדחוס מורד ללחצים מתאימים ללקוחות (תעשייה או תחבורה).

גז טבעי דחוס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הגז הטבעי הדחוס אינו בשימוש בישראל. בחברת "סופרגז" מעריכים את פוטנציאל שוק ה-CNG בישראל ב-0.4-0.5 BCM בשלב הראשון (בטרם יושלם הרישות בישראל בצנרת) - וזה ירד בעתיד ל-0.2 BCM, שיסופקו בעיקר ללקוחות שלא יחוברו לצינור.‏[1]

בדצמבר 2011 אושר אתר למילוי גז טבעי דחוס וקביעת צנרת גז באזור התעשייה אלון תבור.‏[2]

השימוש בגז טבעי דחוס בישראל, שהוא הוא חלופה נקייה יחסית לדלקים אחרים כמו בנזין, מזוט וסולר יכול לשמש פתרון אנרגטי לשימושים הבאים:

  • הנעת כלי רכב. תקן ישראלי לשימוש בגז דחוס בתחבורה פורסם בישראל בשנת 2012.‏[3]
  • הנעת מפעלי תעשייה הממוקמים הרחק מקווי ההולכה והחלוקה של רשת הגז בישראל ואשר קיים ספק או קושי בפוטנציאל החיבור שלהם לרשת הגז הטבעי. שימוש בגז דחוס, כאשר תקינתו תוסדר בישראל, תאפשר לתעשייה ליהנות מעלויות אנרגיה זולות יותר, בהשוואה לדלקים בהם עושים שימוש כיום. עיקר ההסדרה הנדרשת, לשם כך, לשימוש בישראל היא בתחום התקינה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]