גיום טירל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קברו של גיום טירל ושל שתי נשותיו, מתוך ספרם של הברון ז'רום פישון וז'ורז' ויקר מ-1892

גיום טירל המכונה "טאייווָן" (לפי סוג של ציפור ים), (בצרפתית:Guillaume Tirel, dit Taillevent,‏, 1310 פונט-אודמר - 1395 סן-ז'רמן-אן-לה היה טבח צרפתי, יליד נורמנדי, ששרת בחצר מלכי צרפת מבית ולואה ובימי מלחמת מאה השנים.

נולד בסביבות שנת 1310 בפונט-אודמר, בנורמנדיה עילית. בילדותו היה נער מטבח (enfant de cuisine) של ז'אן ד'אֶוורֶה (Jeanne d'Évreux) (דודנית של המלך שארל הרביעי ואשתו השלישית והאחרונה בין השנים 1325 - 1328), אחרי 1326 טבח ראשי queux של פיליפ דה ולואה, דוכס של נורמנדי, ואחר כך גם מלך צרפת, משנת 1346 טבח ראשי ו"סמל" sergent d'armes של המלך שארל החמישי, עוד בזמן שהלה החזיק בתואר "דופן של ויאנואה", קצין המטבח premier écuyer de cuisine של המלך.

שמו מוזכר ב"אוצר הצ'רטרים" Trésor des chartes במסמך המאשר כי בשנת 1362 הדוכס של נורמנדי העניק לגיום טירל, המכונה טאייון, טבחו, הסכום בשווי של מאה פרנקים של זהב כגמול לשרותיו הטובים והמנעימים, על מנת שיוכל לרכוש בית בפריז ולהיות קרוב יותר לחצר הדוכס. בשנת 1381 עבר לשרותו של המלך שארל השישי כקצין מטבח ראשי. קיבל מהמלך תואר אצולה ובשנת 1392 הוענקה לו המשרה של הממונה על אספקת מטבח המלך - maistre des garnisons de cuisine du Roi (בתרגום מילולי, משהו כמו "אומן יחידות האספקה של המלך").

בדרך כלל נוהגים ליחס לגיום טירל את "לה ויאנדיה" או "ספר הבשרים של טאייוון" (Le Viandier de Taillevent), הנחשב ספר המתכונים הראשון בצרפת, שנכתב לפי הזמנת המלך שארל החמישי, כלומר לפני 1380. למעשה קיימת גרסה ישנה יותר של הספר שנכתבה ככל הנראה עוד בסביבות שנת 1300, לפני הולדתו של טירל, והוא השתמש בה. הספר אינו מתייחס לדברי בשר בלבד אלא לכל סוגי המאכלים. הוא השפיע על ספרי הבישול שפורסמו אחריו ומהווה מקור חשוב ומפורט להיסטוריונים בנוגע למטבח הנורמנדי בימי הביניים. בימי המלך פיליפ השישי מעריכים שלטירל הייתה השפעה לא מבוטלת בהעדפתם של יינות דרום צרפת ו בורגונדיה בחצר מלכי צרפת.

גיום טירל נפטר בשנת 1395 בסן-ז'רמן-אן-לה וקברו נמצא במוזיאון של היישוב.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המשורר פרנסואה ויון הנציח את דמותו של אמן המטבח בשתי שורות ב"צוואתו".

Guil|Si allé veoir en Taillevent Au chapitre de fricassure

  • מסעדה גסטרונומית יוקרתית בפריז ועוד מסעדות ועסקי קייטרינג ברחבי צרפת ובלגיה נושאות או נשאו את שמו - "טאייוון".

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mary Hyman, Philip Hyman: Taillevent. W: Solomon H. Katz (red.): Encyclopedia of Food and Culture. T. 3. Thomson-Gale, 2003, s. 386.

(מרי היימן, פיליפ היימן - הערך טאייוון - ב"אנציקלופדית המזון והתרבות" בעריכת סולומון כץ, הוצאת תומסון-גייל, 2003 ע' 386)

  • Bruno Laurioux, Le règne de Taillevent : livres et pratiques culinaires à la fin du Moyen âge, Paris, Publications de la Sorbonne, 1997 ISBN 2-85944-319-3

(ברונו לוריוּ - מלכותו של טאייון: ספרים ושיטות קולינריות בשלהי ימי הביניים , הוצאת סורבון 1997.

    • Johnson, Hugh, Vintage: The Story of Wine Simon and Schuster 1989

(היו ג'ונסון - וינטג' - תולדות היין, הוצאת סיימון אנד שוסטר, 1989 ע' 127

  • Viandier of Taillevent: An Edition of All Extant Manuscripts, University of Ottawa Press 1988 ISBN 0-7766-0174-1

(ספר הבשרים של טאייואן - הוצאה של כל כתבי היד שנשמרו, הוצאת אוניברסיטת אוטאווה, 1988)

  • Jérôme Pichon, Sylvie Martinet, Le viandier de Guillaume Tirel dit Taillevent, Genève, Slatkine Reprints 1967

(ז'רום פישון, סילבי מרטינה - ספר הבשרים של גיום טירל, המכונה טאייוון, ז'נבה - הדפסות מחדש הוצאת סלטקין), 1967

  • Jean-François Revel ,Jean-Jacques Pauvert Un Festin en paroles. Histoire littéraire de la sensibilité gastronomique, de l’Antiquité à nos jours, Paris,  ; Suger, 1985

(ז'אן-פרנסואה רבל, ז'אן-ז'אק פובר - משתה במלים. היסטוריה ספרותית של הרגישות הגסטרונומית, מימי קדם ועד ימינו, הוצאת סיז'ה, 1985.

(ברברה ל. פרט - ספרות גסטרונומית וקולינרית, הוצאת סקרקראו, מטוצ'ן, ניו ג'רזי, 1979)

  • Larousse Gastronomique, Clarkson Potters Publishers, New York, 2001, pp. 1184-1185.