גליה גור זאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גליה גור זאב
אין תמונה חופשית
לידה 1954 (בת 65 בערך)
תל אביב, ישראל
שם לידה גליה גור זאב
תחום יצירה צילום אוצרות
http://www.galiagurzeev.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גליה גור זאב (נולדה ב-1954) היא צלמת, אוצרת ואמנית ישראלית. עבודותיה מתבססות על מרחבים הקרובים אליה באופן אישי, כגון משפחתה ובית הוריה. עבודותיה הוצגו, בין השאר, במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, ומוזיאון חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור זאב נולדה ב-1954 וגדלה בשכונת קריית שלום בתל אביב. בשנת 1962, בגיל 8, נסעה עם משפחתה לריו דה ז'ניירו לשליחות של שלוש שנים מטעם הסוכנות היהודית. בתום שירותה בצה"ל עבדה כגרפיקאית - עיצבה והפיקה תערוכות במוזיאונים ובמחלקת התערוכות בבית התפוצות.[1] בשנת 1984 עברה לירושלים והחלה את לימודיה במחלקה לצילום בבצלאל. בתום הלימודים הייתה שותפה בהקמת לימבוס - מקום לצילום. הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזאונים בארץ ובחו"ל. בשנת 2002 זכתה גור זאב בפרס ליאון קונסטנטינר לצילום ובשנת 2008 זכתה בפרס עידוד היצירה של משרד המדע התרבות והספורט.

גור זאב אצרה מגוון תערוכות ביניהן "בנו רותנברג, צולם ונרשם 1957-1947" (2007), "עדות מקומית" (2010, 2011), "קווי הגנה, מאז'ינו, בר-לב ומעבר" (2018).

מרצה לצילום בשנקר, הקוביה ובמכון שכטר למדעי היהדות.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף האנושי חוזר ומופיע ביצירתה. רבות מעבודותיה צולמו בסטודיו, ומציגות חלקי גוף קטועים על גבי רקע כהה ובהן מוצגים בני משפחתה. אחת התערוכות שהציגה בסדנאות האמנים, "סדר" עסקה בין היתר בתפקידו המרכזי של השולחן במשפחה, בטקסיותו, בהיותו מקום מפגש.[2] בהמשך החלה גור זאב לעשות שימוש בטכניקות צילום נוספות, כגון צילום נוף. בסדרת התצלומים "אחרי הכל" (2009), לדוגמה, הציגה תצלומים של דירת הוריה, המתרוקנת מחפצים לאחר מותם.[3]

בשנת 2014 פירסמה גור זאב את ספר האמנית Toda Vida[4] שמשמעות שמו בפורטוגזית היא כל החיים, או לחלופין, ההתכווננות להגיע למקום, בדרכים – כל הדרך עד הסוף. הספר מכיל סדרת צילומים של תעוד תהליך ההתרוקנות של בית הוריה, משולבים בו צילומים מתוך מגזין ברזילאי – כתבות ופרסומות – ושתולות בו שקופיות וצילומי משפחתה מהתקופה בה התגוררו בברזיל. הספר עוצב על ידי סטודיו ג2 כך שהחומרים כולם נטמעים במגזין והופכים לחלק ממנו והדמויות המופיעות אינן מזוהות.[1]

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 - "שולחן", גלריה הקיבוץ, תל אביב, אוצרת: טלי תמיר[5]
  • 2002 - תערוכת פרס לאון קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי, מוזיאון תל אביב, אוצרת: נילי גורן
  • 2002 - "סדר", סדנאות האמנים בתל אביב
  • 2004 - "הבריכה", תיאטרון תמונע, תל אביב, אוצרת: מרב שין בן אלון
  • 2008 - "בריכת שחיה", גלריה נחשון, אוצרת: יעל קיני
  • 2009 - "אחרי הכל", סדנאות האמנים בתל אביב, אוצרת: ורד גני
  • 2010 - "שולחן. סדר", מילטון ג'י וייל, 92y, ניו -יורק, אוצרת: שוש דגן
  • 2015 - "חשמלית ושמה תשוקה: מסע בירושלים, ג'רוזלם, אל -קודס", המוזיאון היהודי הוהנמס, אוסטריה
  • 2016 - "השוואת משתנים", גלריית ברבור, אוצרת: יעל מוריה (עם אורית סימן טוב)
  • 2017 - "אורישש", גלריית אינדי לצילום. אוצרת: אורלי שבי[6][7]

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 - פרס ז'ראר לוי לאמן צעיר, מוזיאון ישראל (עם קבוצת לימבוס)
  • 2002 - פרס לאון קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי, מוזיאון תל אביב
  • 2008 - פרס עידוד היצירה, משרד המדע התרבות והספורט
  • 2009 - מלגת השלמת פרויקט עיריית ת"א קרן רבינוביץ
  • 2012 - מפעל הפיס לתרבות ואמנות, תמיכה בהוצאה לאור של ספר אמן Toda Vida
  • 2013 - קרן רבינוביץ, תמיכה בהוצאה לאור של ספר אמן Toda Vida.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יובל סער, כל הדרך, עד הסוף, פורטפוליו, ‏5/1/2015
  2. ^ אלי ערמון אזולאי, כיתות של תקווה, הארץ, ‏10.2.2012
  3. ^ מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית, museum.imj.org.il
  4. ^ Galia Gur Zeev, Toda Vida, Sternthal Books, 2015, ISBN 9789655557725
  5. ^ טלי תמיר, גליה גור זאב – שולחן, ‏יוני 1997
  6. ^ גליה גור זאב | אורישש|אתר=גלריה אינדי Indie Gallery|תאריך=
  7. ^ גילי סיטון, מעבר לגעגועים ושברון הלב, ערב רב, ‏18.1.2017