חד-תאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חד-תאיים (באנגלית: Unicellular organism) הוא כינוי לאורגניזמים העשויים מתא יחיד (בניגוד לרב-תאיים, העשויים משני תאים או יותר המתפקדים יחדיו), כשמינים חד-תאיים נחשבים לצורות החיים העתיקות ביותר וידועים מלפני 3.8 מיליארד שנים. יצורים אלה יכולים להיות פרוקריוטים, ארכאונים או איקריוטים. קבוצות אלה הן פוליפילטיות או פרפילטיות ואינם קרובות בצורותיהם, אם כי החלו מאב בעל אותו מאפיין. בין הקבוצות החד-תאיות העיקריות ישנם: חיידקים, ארכאונים, פרוטוזואים ומספר קטן של אצות, בעלי חיים ירודים ופטריות.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא בודד המהווה את כל היצור ומבצע את כל פעולות החיים - אינו תלוי בתאים אחרים. אין לו התמחות ולכן יעילותו נמוכה. הוא מתקיים אך ורק בסביבה מימית. חילוף החומרים נעשה דרך קרום התא. מתרבה על ידי חלוקת התא לשניים. קצב ריבוי מהיר.

אורגניזמים שכל גופם הוא תא יחיד, להבדיל מן האורגניזמים הרב-תאיים שמספר התאים בגופם רב מאוד. לפיכך החד-תאיים זעירים ביותר, ורק הגדולים ביותר מביניהם (כמה מינים של אמבה) נראים לעין הלא-מצוידת. מכאן השימוש בכינוי מיקרו-אורגניזמים עבור החד-תאיים, עם זאת ישנם גם מיקרו-אורגניזמים רב תאיים כגון רוב דובוני מים והנמטודות.

קיומם של יצורים חד-תאיים נתגלה עם ראשית השימוש במיקרוסקופ במאה ה-17; ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק, חלוץ המיקרוסקופיה, תיאר רבים מהם. אך איש לא עמד על חשיבותם של היצורים הזעירים הללו ליצורים גדולים מהם, וביניהם האדם, לפני שהציג לואי פסטר את "ההשערה החיידקית" שלו, בשנות ה-60 של המאה ה-19. פסטר היה הראשון שעמד על התפקיד המרכזי שממלאים חד-תאיים במחלות אדם ובהמה, ובתהליכים ביולוגים וביוכימיים אחרים, כמו פירוק (ריקבון) ותסיסה.

הגדול בחד-תאיים הוא המין Valonia ventricosa שלו קוטר באורך 4 סנטימטר.