גלנגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קרצ׳אי (גלנגל נחות, Alpinia officinarum)
פקעת גלנגל בהכנה לבישול

גָלַנְגַל הוא קנה-שורש מעובה של אחד מארבעה מינים שונים ממשפחת הזנגבילאים. יש לו שימושים קולינריים ורפואיים, ומקור מיניו השונים באינדונזיה וסין. משמש במטבחים שונים מדרום-מזרח אסיה: תאילנד ולאוס (למשל במרקים המפורסמים טום יאם וטום קה גאי), וייטנאם, אינדונזיה, הפיליפינים, מלזיה, מיאנמר ועוד. הגלנגל קשור ביולוגית לזנגביל ודומה לו במראה, אך טעמם של השניים נבדל דיו כדי לתת טעמים שונים לתבשילים. בישראל ניתן להשיג גלנגל בצורתו המיובשת: חתוך לרצועות או כתוש לאבקה, כפרוסות קפואות ובצורה חצי טרייה כמוחמץ במי מלח.

המילה גלנגל מתייחסת לקנה-השורש של ארבעה מיני צמחים ממשפחת הזנגבילאים:

  • גלנגל גדול (שם מדעי: Alpinia galanga)
  • גלנגל נחות (Alpinia officinarum)
  • ג'ינג'ר חול (מכונה באינדונזית kencur; שם מדעי: Kaempferia galanga)
  • קרצ׳אי (מכונה באנגלית fingerroot; שם מדעי: Boesenbergia rotunda)

יש מדינות שבהן מבחינים בין המינים גלנגל גדול וגלנגל נחות, ואילו במדינות אחרות מתייחסים אל השניים כאל אחד.

בשימוש הקולינרי, הגלנגל עדין יותר בחריפותו מזו של ג'ינג'ר, ומוסיף עומק ושכבות טעם שונות מאלו המאפיינות את הג'ינג'ר.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון קני השורש של מיני הגלנגל נמצאים בשימוש במטבחי דרום מזרח אסיה השונים במגוון צורות - כתושים לעיסה במשחות קארי, חתוכים לטבעות לתיבול מרקים, קצוצים גס לתבשילים וכו'.

בימי הביניים גלנגל נחות היה בשימוש נרחב גם באירופה לתיבול מאכלים ואף משקאות אלכוהוליים וחומץ. בעוד השימוש בו במערב אירופה דעך משמעותית במהלך השנים גלנגל נחות עדיין משמש לתיבול וודקות מזרח אירופאיות מסוימות.

במזרח התיכון גלנגל נחות מכונה "חולינג'אן" ומשמש לעיתים לחליטות צמחים.

Foodlogo.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.