גמא במשולש דרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
γ במשולש דרומי
Triangulum Australe constellation map.svg
Cercle rouge 100%.svg
מיקומו של γ במשולש דרומי בקבוצת משולש דרומי
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים משולש דרומי
שמות נוספים HD 135382
סוג כוכב הסדרה הראשית לבן-כחלחל
בהירות 2.89[1]
סיווג ספקטרלי A1 V[1]
עלייה ישרה 15ʰ 18ᵐ 54.58ˢ
נטייה ‏46.36″ ‏40′ ‏68°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 0.86-
מרחק 184 שנות אור
56.41 פארסק[1]
רדיוס 5.86[2] רדיוסי שמש
מסה 3.2[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 190 מהשמש
טמפרטורה 9,400[2] K
מהירות סיבוב 199 קילומטר לשנייה
גיל 260[4] מיליון שנים
מהירות רדיאלית 199[3] קילומטר בשנייה

γ במשולש דרומי הוא הכוכב השלישי בבהירותו בקבוצת הכוכבים משולש דרומי עם בהירות מדרגה 2.89, שנמצא במרחק של כ-184 שנות אור ממערכת השמש. הוא מהווה את הקודקוד הדרום-מערבי באסטריזם בעל צורת המשולש שעל שמו נקראת הקבוצה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

γ במשולש דרומי הוא כוכב הסדרה הראשית לבן-כחלחל מסוג ספקטרלי A1 V, מסתו מוערכת ביותר מ-3 מסות שמש ורדיוסו מעט פחות מ-6 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו היא כ-9,400 קלווין והוא קורן בעוצמה גדולה פי 190 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך הטמפרטורה גבוהה בהרבה מזו של השמש כך שחלק משמעותי מקרינתו היא בתחום העל-סגול ובצרופה, הארתו הכוללת היא בעוצמה של פי 250 מזו של השמש.[3] ספקטרום הקרינה של γ במשולש דרומי הוא חריג ומצביע על שכיחות לא רגילה של היסוד הנדיר אירופיום[5] וכן של סטרונציום ושל כרום.[6] ככל הנראה הסיבה לשכיחות החריגה היא שדות מגנטיים חזקים שנוצרים כתוצאה של סיבובו של הכוכב על צירו במהירות גבוהה של לפחות 200 קילומטר בשנייה. השדה המגנטי משפיע בצורה שונה על חומרים שונים ויוצר ריכוזים גבוהים שלהם על פני הכוכב. בעבר דווח שבהירותו של הכוכב משתנה מעט והוא סווג כחשוד כמשתנה,[7] אך מדידות עדכניות יותר לא מצאו שינוי שעולה על מאית דרגת בהירות.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 SIMBAD: γ Trianguli Australis
  2. ^ 2.0 2.1 J. H. Rhee, I. Song, B. Zuckerman & M. McElwain: Characterization of Dusty Debris Disks: The IRAS and Hipparcos Catalogs, The Astrophysical Journal, Vol. 660, Iss. 2, p. 1561 (2007)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 J. Zorec & F. Royer: Rotational velocities of A-type stars. IV. Evolution of rotational velocities, Astronomy & Astrophysics, Vol. 537, id. A120 (2012)
  4. ^ G. H. Rieke, K. Y. L. Su, J. A. Stansberry, D. Trilling, G. Bryden, J. Muzerolle, B. White, N. Gorlova, E. T. Young, C. A. Beichman, K. R. Stapelfeldt & D. C. Hines: Decay of Planetary Debris Disks, The Astrophysical Journal, Vol. 620, Iss. 2, p. 1015 (2005)
  5. ^ W. Buscombe: Line strengths for southern OB stars-I, Spectrograms with high dispersion, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 144, p. 16 (1969)
  6. ^ Yu. V. Glagolevskij: Magnetic-field dependence of chemical anomalies in CP stars, Astrophysical Bulletin, Vol. 62, Iss. 3, p. 244 (2007)
  7. ^ General Catalogue of Variable Stars: γ Trianguli Australis
  8. ^ S. J. Adelman: Research Note Hipparcos photometry: The least variable stars, Astronomy & Astrophysics, vol. 367, p. 297 (2001)