גרייט בריטיין (אונייה)

א/ק "גרייט בריטיין"
SS Great Britain

"גרייט בריטיין" במבדוק יבש בבריסטול, 2005
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית נוסעים מונעת בקיטור
צי	Great Western Steamship Company
חברת ספנות	"גרייט וסטרן"
אוניות בסדרה	Mizzen mast of SS Great Britain, Victory Green, Stanley, Falkland Islands
ציוני דרך עיקריים
מספנה	ויליאם פטרסון
תחילת הבנייה	יולי 1839
הושקה	19 ביולי 1843
תקופת הפעילות	26 ביולי 1845 – 1884 (כ־38 שנים)
גורלה	הטבעה במכוון בשנת 1937. כיום אוניית מוזיאון בנמל בריסטול
מיקום	51°26′57″N 2°36′30″W
עיטורים	The Portimão Museum Prize for Welcoming, Inclusion and Belonging World Ship Trust Maritime Heritage Award
נתונים כלליים
תפוסה	ברוטו 3,270 טון
אורך	98 מ'
רוחב	15.4 מ'
שוקע	4.9 מ'
מהירות	10 עד 11 קשר (18 עד 20 קמ"ש)
גודל הצוות	130 איש
מספר נוסעים	360 נוסעים, לימים 730 נוסעים ו-1,200 טון מטען.
מספר תרנים	במקור 6 תרנים, 5 עם מפרשים אורכיים והאחרון עם מפרשים רוחביים מ-1853: 3 תרנים עם מפרשים רוחביים
הנעה	מפרשים ומנוע. 2 מנועי קיטור כפולי-צילינדרים (קוטר צילינדר 220 ס"מ, אורך המהלך 1.8 מ'), הספק 500 כוחות סוס (370 קילוואט), מהירות סיבוב 18 סל"ד.
צורת הנעה	מדחף יחיד

"גרייט בריטיין" (באנגלית: Great Britain - "בריטניה הגדולה") היא אוניית נוסעים מן המאה ה-19, מתקדמת לזמנה, המשמשת כיום אוניית מוזיאון. האונייה תוכננה על ידי איזמברד קינגדום ברונל עבור חברת הספנות הבריטית "גְּרֵייט וֶסְטֶרְן", ונועדה להוביל נוסעים בקו הטרנס־אטלנטי בין בריסטול לניו יורק. אוניות ברזל ואוניות מדחף נבנו אומנם לפניה, אך "גרייט בריטיין" היא האונייה האוקיינית הגדולה הראשונה ששילבה את שני המאפיינים הללו יחד. האונייה מחזיקה גם בתואר אוניית הקיטור הראשונה העשויה ברזל שחצתה את האוקיינוס האטלנטי.

בעת השקתה, ב-1843, נחשבה "גרייט בריטיין" לאונייה הגדולה ביותר בעולם. ברם, בשל התמשכות תקופת בנייתה ועלותה הגבוהה נקלעו בעליה לקשיים פיננסיים, והם נאלצו לפרוש מן העסק ב-1846 לאחר שהאונייה עלתה על שרטון כתוצאה מטעות בניווט.

האונייה נמכרה על ידי מחלציה ותוקנה, ועסקה בהובלת נוסעים (מרביתם מהגרים) אל אוסטרליה. ב-1881 הוסבה לאוניית מפרשים ושלוש שנים אחר כך הוצאה מן השירות והובאה אל איי פוקלנד, שם שימשה מחסן צף, אוניית הסגר רפואי וגוות פחם עד הטבעתה במכוון ב-1937.

ב-1970 נמשתה "גרייט בריטיין", הובאה אל המבדוק היבש בבריסטול בו נבנתה, ושוחזרה למצבה המקורי. כיום היא נמנית עם אוניות הצי ההיסטורי הלאומי של בריטניה. האונייה ניצבת במבדוק יבש בנמל בריסטול ומשמשת אוניית מוזיאון הפתוחה למבקרים.

עבודת התכנון

לאחר הצלחתה של ספינת הנוסעים הראשונה שלה, "גרייט וסטרן", החליטה חברת הספנות "גרייט וסטרן", לבנות אונייה נוספת בשם "סיטי אוף ניו יורק". צוות התכנון של "גרייט וסטרן", שכלל את איזמברד ברונל, תומאס גאפי, ויליאם פטרסון וכריסטופר קלקסטון נשכר שוב כדי לתכנן את האונייה החדשה. אולם בניגוד לקודמתה, במהלך בניית "גרייט בריטיין", תפס ברונל, אשר המוניטין שלו היה בשיאו בשלב זה, את הובלת הפרויקט לידיו - מהלך שהוביל להשלכות מרחיקות לכת עבור החברה. בניית האונייה התבצעה במבדוק יבש אשר הותאם במיוחד בנמל בריסטול שבאנגליה.

המעבר לגוף מברזל

שני מפגשים אקראיים עתידים היו להשפיע באופן מעמיק על תכנונה של "גרייט בריטיין". בסתיו 1838 אוניית הנוסעים ומשא "ריינבאו" (הקשת בענן - Rainbow) מתכנונו של מתכנן הספינות הסקוטי ג'ון ליירד, שהייתה הספינה בעלת גוף הברזל הגדולה ביותר אשר הייתה בשרות עד אז, עגנה בנמל בריסטול. ברונל שלח את עמיתיו, קלקסטון ופאטרסון, לערוך את מסע החזרה על הספינה לנמל אנטוורפן על מנת להעריך את תכונותיו ויכולותיו של הברזל כחומר בנייה. השניים חזרו כשהם משוכנעים ביתרונותיו של החומר החדש, וברונל זנח את תוכניותיו לבנות את הספינה האחות של המערבית הגדולה כספינת עץ ושכנע את מנהלי החברה לבנותה כספינה בעלת גוף ברזל.

מתכנני "גרייט בריטיין" זיהו מספר יתרונות של השימוש בברזל על פני גוף העץ המסורתי. ראשית, מחירו של העץ כחומר בנייה החל להתייקר משמעותית בבריטניה, בעוד שמחיר הברזל הלך והוזל. גוף ברזל היה חסין בפני מפגעים להם היה חשוף גוף העץ, דוגמת ריקבון יבש, וכן היה קל יותר, אולם יתרונו העיקרי של גוף הברזל היה חוזקו המבני, שהיה עדיף משמעותית מזה של עמיתו עשוי העץ. ספינות שגופן היה עשוי עץ הוגבלו מבחינה מעשית לאורך של 300 רגל (92 מ') - מעבר לאורך זה לא היה מסוגל גוף העץ לעמוד בפני כוחות ההתקמרות והתקערות הנגרמים על ידי גלי הים החולפים תחתיו. בגלל חוזקו המוגבר, רגיש גוף הברזל פחות לכוחות ההתקמרות וההתקערות, ולכן אפשר בנייה של כלי שיט גדולים בהרבה.

מתכנני הספינה בראשות ברונל היו בהתחלה זהירים באימוץ גוף הברזל, אך עם כל טיוטה נוספת גדלה הספינה עד שבתצורה החמישית והסופית הגיע הספינה המוצעת לכדי הדחק של 3,400 טונות - 1,000 טונות יותר מהספינות הגדולות ביותר של התקופה.

הנעה באמצעות מדחף

המפגש השני התרחש באביב 1840, עם הגעתה לנמל בריסטול של "ארכימדס" - ספינת הקיטור המונעת במדחף הראשונה בעולם. פיתוחה של ה"ארכימדס" הושלם רק מספר חודשים קודם לכן על ידי חברת ספינות הקיטור של פרנסיס פטיט סמית'. ברונל, אשר שקד על שיטות לשיפור ביצועיהם של גלגלי המשוטות אשר הניעו את "גרייט בריטיין", התעניין מיד בטכנולוגיה החדשה ושכנע את סמית' להשאיל לו את הארכימדס ולבחון אותה ביסודיות. לאורך מספר חודשים בחנו השניים מספר מדחפים בתצורות שונות על "ארכימדס" על מנת למצוא את התצורה היעילה ביותר, אשר התבררה לבסוף כמדחף ארבעה להבי חדש אשר עוצב על ידי סמית'.

לאחר שהשתכנע ביתרונותיה של הנעה מבוססת מדחף, כתב ברונל למנהלי חברת ספינות הקיטור המערבית הגדולה על מנת לשכנעם לבצע תכנון מחדש של הספינה - זניחתה והסרתה של מערכת ההנעה מבוססת גלגלי המשוטות סביבה תוכננה בריטניה הגדולה בתחילה, ואשר כבר הורכבה בחלקה בגוף הספינה ההולך ונבנה, והחלפתה במנוע חדש, אותו היה על ברונל וצוות המתכננים שלו לתכנן מהיסוד, אשר יתאים להנעה באמצעות מדחף.

ברונל פירט את יתרונות ההנעה באמצעות מדחף על פני הנעה באמצעות גלגלי משוטות כדלקמן:

• המנועים המשמשים את מערכת ההנעה באמצעות מדחף קלים יותר ולכן משפרים את צריכת הדלק.
• במערכת הנעה באמצעות מדחף ניתן למקם את המנועים בסיפון עמוק יותר בבטן הספינה בהשוואה להנעה באמצעות גלגלי משוטות, מה שמנמיך את מרכז הכובד של הספינה ומשפר את יציבותה בים.
• המנועים קטנים יותר, מה שמאפשר נשיאת מטען רב יותר.
• הסרת בתי המשוטות מצידי הספינה יקטינו את הגרר שלה, ויאפשרו לה לתמרן ביתר קלות בגופי מים צרים.
• עומק שקיעתם של גלגלי המשוטות במים משתנה בהתאם לכמות המטען אותו נושאת הספינה ותנועת הגלים, בעוד המדחף שקוע במים כל הזמן ולכן שומר על יעילותו.
• המנועים המשמשים להנעה באמצעות מדחף זולים יותר.

טיעוניו של ברונול שכנעו את הנהלת החברה, ובדצמבר 1840 הוחלט לאמץ את הטכנולוגיה החדשה עבור "גרייט בריטיין". החלטה זו הוכחה שוב כהחלטה יקרה, הן מבחינה כספית והן מבחינת תאריך השלמתה של הספינה, אשר נדחה בתשעה חודשים נוספים.

תיאור הספינה

שרטוט של גוף האונייה והסידור הפנימי

בעת השקתה ב-1845 הייתה "גרייט בריטיין" כלי שיט מהפכני - הספינה הראשונה ששילבה בין גוף שכולו ברזל והנעה באמצעות מדחף, באורך כולל של 98 מ' ובהדחק של 3,400 טון, ארוכה ב-30 מ' ובעלת הדחק הגדול ב-1,000 מכל ספינה אחרת שנבנתה לפניה. רוחב הסיפון הראשי עמד על 15.39 מ' וגובה הגוף, מקצה השדרית ועד לסיפון העליון, 9.91 מ'. היו לספינה ארבעה סיפונים, כולל הסיפון העליון, צוותה כלל 120 מלחים, והיא תוכננה לשאת 360 נוסעים יחד עם 1,200 טונות של מטען ו-1,200 טונות נוספים של פחם, ששימש כדלק.

בספרות

בספרו של סטפן בקסטר, "טבעת", שרדה "גרייט בריטיין" את תהפוכות ההיסטוריה, והיא מוצבת על גבי ספינת הדורות הצפונית הגדולה לאורך מסעה בחלל.

מקורות

• American Chain Association (2005): Standard Handbook of Chains: Chains for Power Transmission and Material Handling, Second Edition (Dekker Mechanical Engineering), CRC Press, p. 10, מסת"ב 978-1574446470.
• Ball, Adrian and Wright, Diana (1981): SS Great Britain, David & Charles, London, מסת"ב 0-7153-8096-6.
• Claxton, Capt. R. N. (1845): History and Description of the Steamship Great Britain, J. Smith Homans, New York.
• Dumpleton, Bernard and Miller, Muriel (2002): Brunel's Three Ships, Intellect Books, page 64, מסת"ב 978-1841508009.
• Fletcher, R. A. (1910): Steamships: The Story Of Their Development To The Present Day, Sidgwick & Jackson Ltd., London, pp. 225-227.
• Fox, Stephen (2003): Transatlantic: Samuel Cunard, Isambard Brunel, and the Great Atlantic Steamships, HarperCollins, מסת"ב 978-0060195953.
• Gibbs, Charles Robert Vernon (1957). Passenger Liners of the Western Ocean: A Record of Atlantic Steam and Motor Passenger Vessels from 1838 to the Present Day. John De Graff. pp. 41–45.
• Maginnis, Arthur J. (1900): The Atlantic Ferry: Its Ships, Men and Working, Whittaker and Co., London and New York.
• Reid, Alexander (ed.) (1862): The Cabinet, or a Repository of Facts, Figures and Fancies relating to the Voyage of the "Great Britain" SS Melbourne: J. Reid, 1862 (a modified reprint of a periodical compiled and printed on board during the voyage).

לקריאה נוספת

• Ewan Corlett (1975). The Iron Ship: The Story of Brunel's SS Great Britain. London: Conway Maritime. ISBN 0-85177-531-4. revised 1990, Conway Maritime Press

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרייט בריטיין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גרייט בריטיין
• אתר האינטרנט הרשמי של גרייט בריטיין (באנגלית)
• גרייט בריטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)