גרנדל
 | |
| איור של גרנדל מאת ג'וסף רטקליף סקלטון מ-1908 סיפורים של ביאוולף. גרנדל מתואר כ"נורא מאוד להסתכל עליו". | |
| תפקיד | אנטגוניסט באפוס ביאוולף |
|---|---|
| תרבות | האנגלו-סקסונים |
| אם | אימו של גרנדל (אנג') |
גרנדל הוא דמות באפוס האנגלו-סקסוני ביאוולף (700–1000 לספירה). הוא אחד משלושת האנטגוניסטים של האפוס (יחד עם אימו (אנג') והדרקון (אנג')). גרנדל מפחיד את כולם בהאורוט (אנג') מלבד ביאוולף, שהורג גם אותו וגם את אימו.
תיאורו ומוצאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]האפוס מכנה את גרנדל גם "יוטון" ו"ת'ירס", סוגים של יצורים מהמיתולוגיה הגרמאנית הרחבה יותר. בה בעת הוא מתואר גם כצאצא של קין המקראי ו"יצור של חושך, גולה מאושר מקולל מהאל"[1], כלומר נטוע גם במיתולוגיה הנוצרית. מהאפוס ניתן לראות שהוא הומנואיד, כלומר יצור בעל צורה אנושית, למרות שהוא אינו מתואר בבירור באפוס ולכן נותר נושא לוויכוח אקדמי. דמותו של גרנדל ותפקידו בסיפורו של ביאוולף היו נתונים למספר רב של פרשנויות מחדש ודמיונות מחדש.
סיפורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרנדל הוא דמות באפוס ביאוולף, שנשמר בנוול קודקס (אנג').[2] גרנדל, המקולל כצאצאו של קין המקראי, יחד עם אלפים ויוטונים אחרים, לא יכול לשאת את קולות השירה המגיעים מדי לילה מאולם המד (אנג') המפואר הנקרא האורוט שבנה המלך הרותגר (אנג'). הוא תוקף את האורוט מדי לילה במשך שתים עשרה שנים, והורג את יושביו עד שהם נאלצים לבסוף לנטוש אותו. כדי להוסיף לתיאורו המפלצתי, המשורר מפרט כיצד גרנדל אוכל את הגברים שהוא הורג, "כעת כשהוא יכול לקוות לאכול את שלו".[1]
ביאוולף שומע על ההתקפות הללו ועוזב את ארץ הולדתו, גאטיה (אנג'), כדי להרוג את גרנדל. הוא מתקבל בחום על ידי המלך הרותגר, שעורך לכבודו משתה. לאחר מכן ביאוולף ולוחמיו שוכבים לישון באולם כדי להמתין למתקפה הבלתי נמנעת.
גרנדל מסתובב מחוץ לבניין לזמן מה, מרגל אחרי הלוחמים שבתוכו. לאחר מכן הוא מבצע התקפה פתאומית. הלוחם הראשון שמצא גרנדל עדיין ישן, והוא תופס את האיש וזולל אותו. גרנדל תופס לוחם שני, אך מזועזע כאשר הלוחם תוקף בחזרה בכוח מפחיד. בעוד גרנדל מנסה להתרחק, המספר מגלה שביאוולף הוא אותו לוחם שני. ביאוולף לא משתמש בנשק ולא בשריון בקרב הזה. הוא גם לא מסתמך על חבריו ואין לו צורך בהם. הוא סומך על כך שהאל נתן לו כוח להביס את גרנדל, שהוא מאמין שהוא יריב האל.[3] ביאוולף תולש את זרועו של גרנדל, ופוצע את היצור אנושות.
גרנדל בורח אך מת במאורתו הביצתית. שם, ביאוולף מנהל מאוחר יותר קרב עז עם אימו של גרנדל, אותה הוא מנצח כשבידו חרב שמצא במאורה. אחרי מותה, ביאוולף מוצא את גופתו של גרנדל ועורף את ראשו, אותו הוא שומר כשלל מלחמה. לאחר מכן חוזר ביאוולף אל פני השטח ואל אנשיו ב"שעה התשיעית".[4] הוא חוזר להאורוט, שם הרותגר מרעיף עליו מתנות.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Gwyn Jones, Kings, Beasts and Heroes, Oxford University: Oxford University Press, 1972, עמ' 12, ISBN 0-19-215181-9
- ↑ Seamus Heaney, Beowulf, 9th ed., New York: Norton, 2012, עמ' 41-108, ISBN 978-0-393-91249-4
- ↑ Lewis E. Nicholson, An Anthology of Beowulf Criticism, University of Notre Dame: University of Notre Dame Press, 1963, עמ' 236
- ↑ Jack George, Beowulf: A Student Edition, Clarendon Press, 1994, עמ' 123, ISBN 9780198710431
- ↑ Benjamin Slade, "Beowulf", heorot.dk, Stanzas 1651-1793, 02/07/2023
בקרת זהויות  |
|
|---|