השילוש הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השילוש הקדוש, איקונין של אנדריי רובלוב
השילוש הקדוש - האב, הבן ורוח הקודש הם כולם "האלוהים", אך אינם חופפים או זהים זה לזה

השילוש הקדוש הוא מושג המתייחס על פי מרבית הדוקטרינות הנוצריות למהותו של האלוהים. האמונה באלוהים כשילוש היא עקרון בסיסי בכנסיות האורתודוקסיות האוריינטליות, בכנסייה האורתודוקסית, בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות. על פי דוקטרינה זו, אף שקיים רק אלוהים אחד, יש לו שלוש פנים - האב, האל הבן ישו (גם בן האלוהים) ורוח הקודש, על-פי הכתוב בברית החדשה בספר מתי (פרק 28 פס' 19): "ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים וטבלתם אותם לשם האב והבן ורוח הקודש" (תרגום דליטש). המאמינים בדוקטרינה זו טוענים כי רעיון זה מופיע בבירור במספר מקומות בברית החדשה, בייחוד ברישומי ההטבלה של ישו (לוקאס 3:21-22, ראו להלן). עקרונות אלה אושררו ונוסחו על ידי הכנסייה במאה ה-3 והמאה ה-4 בתגובה לרעיונות כפירה.

כתבי הקודש והמסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעותה המילולית של המלה הלטינית Trinitas היא "איחוד של שלושה". ביטוי זה איננו מופיע אפילו באחד מתוך 27 ספרים שונים של הברית החדשה ולמעשה, נראה שלא היה קיים כלל עד שטבע אותו טרטוליאן בתחילת המאה ה-3. למרות שטריטוליאן טבע אותו, סירב טריטוליאן להאמין ברעיון השילוש ובעקבות כך בחרה הכנסייה שלא להעניק לו את התואר "אב הכנסייה". המאמינים בשילוש הקדוש מסכימים כי הניסוחים והביטויים המודרניים הם פיתוחים מאוחרים יחסית, אך הם עדיין מאמינים כי דוקטרינה זו מופיעה באופן שיטתי לאורך התנ"ך ובמקורותיה האחרים של הכנסייה הנוצרית. על-פי הנצרות, ניתן לראות זאת בפרק י"ח בבראשית, כששלושה זרים נראים אל אברהם כשהוא יושב בפתח האוהל.

Cquote2.svg

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ.

Cquote3.svg
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתהכנסייה הקתולית
נצרות רוסית פרבוסלביתנצרות אורתודוקסית
נצרות יוונית-אורתודוקסיתנצרות פרוטסטנטית
נצרות אוריינטליתהכנסייה האנגליקנית
הכנסייה האתיופית האורתודוקסיתהכנסייה הגאורגית האורתודוקסיתנצרות קופטיתהכנסייה האפוסטולית הארמניתנצרות מזרחית קתולית
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמוןכפרהחסדגאולהאנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצוניים

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהיהדות משיחיתמשפט קאנוני

נוצרים רבים מוטבלים "בשם האב, הבן ורוח הקודש" (מתי 28:19). נוצרים אחרים מוטבלים "בשם ישו" (מעשי השליחים 2:38). כך, לרוב, מתחילים החיים הנוצריים, וההבנה הנוצרית את הגאולה: בהצהרה הנוגעת לשילוש הקדוש. בהטבלת ישו, מופיע השילוש:

Cquote2.svg

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ.

Cquote3.svg

למאמינים בעיקרון השילוש, שלוש הישויות של השילוש התגלו בבת אחת, בהקשר של ההטבלה. "זאת האמונה של טבילתנו", הצהירה המועצה הראשונה של קונסטנטינופול, "זה מלמד אותנו להאמין בשם האב, הבן ורוח הקודש. לפי אמונה זו ישנה אלוהות אחת, כוח, וקיום האב, הבן ורוח הקודש".

האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האל האב (נצרות)

אלוהים הוא ישות אחת. התנ"ך היהודי מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישתו, ונאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו, 4), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, 6). כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלים רבים או כזה אשר המתאר את אלוהים בא לכדי צורה ממשית שאינה הישות המופשטת של אלוהים, אינו חלק מהאמונה המוצגת בברית הישנה - התנ"ך. אותו עקרון נמצא גם בברית החדשה - "... אין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְתִּי אֶחָד". המאמינים מוזהרים כי האלים האחרים מהם אינם אלים כלל, אלא תחליפים שאינם שווים לאלוהים המקורי.

אם כן, על פי הראיה של מאמיני השילוש, שגויה התפיסה הרווחת שרואה את האב ואת ישו כשתי ישויות נפרדות. ההכרזה המרכזית והמכרעת של האמונה הנוצרית היא שישנו מושיע אחד, אלוהים, וגאולה אחת - בישו הנוצרי, אליה יש גישה רק בזכות רוח הקודש. האלוהים הבודד הזה קיים בשלוש ישויות שונות. לאלוהים יש רק טבע אלוהי אחד, ורצון אחד, ולו תמצית אחת בלבד. שלוש הישויות האלוהיות שוות ונצחיות. שלוש הישויות של אלוהים מצויות בהרמוניה מושלמת ומתפקדות בשיתוף פעולה.

עם זאת, מאמינים הנוצרים הקתולים שהמילה "אחד" איננה שוות משמעות למילה "יחיד", שהרי לפי הלשון העברית "אחד" ניתן לפיצול, בעוד "יחיד" איננו ניתן לפיצול. כמו כן מסתמכים הנוצרים על פסוקים ותיאורים שונים בתנ"ך בהם מתואר אלוהים ברבים או במורכבות. אחת הדוגמאות הכי בולטות היא:

Cquote2.svg

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

Cquote3.svg
– בראשית א' כו

ישנם פעמים כי התנך מביא את המילה אחד כיחיד, כפי שמובא בדברי הימים כט, א. ויאמר דוד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אלוקים נער ורך ופירוש המילה "אחד" כאן הוא בהכרח לבדו.

תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
האלוהות

השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש
קרדו · פסוקית "ומהבן" · אריאניות
הסבליאניות · המקדוניות

כריסטולוגיה

לוגוס · אינקרנציה
דיופיזיטיות · מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות
דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם
הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייה

האדם והאל

החטא הקדמון · כפרה · פלגיאניזם
חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה
פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש
הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציה

תאולוגים חשובים

טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס
אתנסיוס · בזיליוס הגדול · גרגוריוס מנזיאנזוס
הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס
יוחנן כריסוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני
ברנאר מקלרבו · תומאס אקווינס · אנסלם
לותר · צווינגלי · קלווין · וסלי

השילוש הקדוש בקבוצות הטרודוקסיות בנצרות הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות הקתולית ישנן גישות שונות לשילוש הקדוש ולסימטריה האפשרית בין שלושת מרכיביו. שלוש התנועות ההטרודוקסיות העיקריות הן האריאניות, מונופיזיטיזם ונסטוריאניזם. שלושתן הוכרזו על ידי הכנסייה הקתולית כמינות.

התנועות המונארכיאניסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונארכיאניזם הייתה תפיסה תאולוגית שקינאה למונותיאיזם בנצרות והדגישה את אחדותו של האל. מתוך המונארכיאניזם צמחו שתי תנועות שונות מאוד, האדופציאניסטים והמודליסטים. תנועת האדופציאניסטים טענה כי ניתן לראות בישוע אל רק במובן שכוח או השפעה של האלוהים נחו על אישיותו האנושית, כלומר אימוץ של ישוע על ידי האלוהים ומכאן נגזר שמה של התנועה. התנועה המודליסטית, אשר עיקר פעילותה במאה השלישית, דבקה באדיקות בתפיסה המונותאיסטית וראתה באל ובאב דמות אחת. המודליסטים שללו את התמידיות של שלוש הישויות שבשילוש וטענו כי ההבדלים באלוהות היו ארעיים בלבד. התנועה המודליסטית ראתה את ההבדלים בתוך השילוש כצורות הבעה של האלוהות ולא כפרסונות נפרדות והכירה רק בישות אלוהית אחת אשר פועלת בזה אחר זה כיוצרת, כגואלת וכמקדשת. לפי התפיסה המודליסטית מופיע האל האב בעולם הזה כבן ולכן טענו מתנגדיהם כי פירוש הדבר שאלוהים האב סבל ומת (ומכאן נגזר שמם במערב, Patripassians). נציגיה הבולטים של התנועה המודליסטית היו Praxeas, Noetus ו-Sabellius (מכאן נגזר שמם במזרח, Sabellians). התנועה המודליסטית לא הצליחה מעולם להשיג הגמוניה בעולם הנוצרי ובקונסיל ניקאה ספגה מכה ניצחת.

המינות האריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האריאניזם קרויה על שם אריוס, אשר נולד בסוף המאה השלישית. אריוס היה לובי במוצאו, גדל באנטיוכיה והפך ברבות הימים לכומר באלכסנדריה. אריוס החזיק באמונה, אשר את ניצניה ניתן למצוא עוד בראשית במאה השלישית, כי בנו של האלוהים אינו נצחי וכי האל האב יצר אותו מהאין לפני כל הדורות ככלי לשם בריאת העולם. ישו, על-פי תפיסתו של אריוס, אינו אלוהים מטבעו אלא ברוא האל ולפיכך ניתן לשינוי, למרות שבצורה שונה מכל שאר היצורים. אליבא דאריוס קיימת בתוך השילוש הירארכיה, כאשר מבין שלוש הישויות רק האב חסר ראשית וסיבה ואילו שתי הישויות האחרות נחותות מן האב, באו לעולם אחריו כתוצאה מבחירתו החופשית והן כפופות לו (Subordination). אריוס סבר כי כבודו של ישוע הואצל עליו על ידי אביו בשל צדיקותו החזויה מראש. גישתו של אריוס סחפה אחריה תומכים רבים, אשר לאו דווקא קיבלו את מלוא דעותיו של אריוס על השילוש. יש חוקרים הרואים בתנועה זו השפעה של פילוסופיות פגאניות ואילו אחרים רואים בה מאמץ של חלק מבני התקופה למנוע הפחתה באלוהותו המוחלטת של האל האב.

אריוס אומנם גונה על ידי הבישוף של אלכסנדריה, אלכסנדר, אולם גישתו המשיכה לסחוף אחריה אוהדים רבים ולעורר מחלוקות עד שהקיסר קונסטנטין כינס אספה כנסייתית בניקאה בשנת 325 כדי ליישב את הוויכוח התאולוגי. מתנגדי אריוס בהנהגתו הרוחנית של אתאנאסיוס, דיאקון של אלכסנדר בישוף אלכסנדריה, שתפסו את שלוש הישויות בשילוש כבו-זמניות וכזהות במהותם, יצאו וידם על העליונה. ניסוח ההצהרה של ניקאה עוצב על ידי מתנגדיו של אריוס והאריאנים הוכרזו ככופרים. האריאניזם לא חוסל בקונסיל של ניקאה ואף הצליח לגבור על מתנגדיו והפך למשך זמן מה לתפיסה המקובלת של השילוש. ניצחונה המוחלט של דוגמת השילוש האורתודוקסית הושג בקונסיל של קונסטנטינופול בשנת 381 אולם האריאניזם מצא לו תומכים חדשים בקרב השבטים הגרמניים ורק לאחר התנצרותם של הפרנקים בשנת 496 החל נעלם בהדרגה.

המינות המונופיזיטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינות הנסטוריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוש קדוש בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון השילוש הקדוש אינו ייחודי לנצרות. הוא מופיע אצל העלאווים. במצרים הפרעונית היו מספר שילושים קדושים בהם אתון נפרטיטי פרעה ושילושים אחרים המשתנים מתקופה לתקופה[1]. בהודו קיים השילוש ווישנו, שיווה וברהמה. אצל הבבלים היו אנו, אנליל ואאה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השילוש הקדוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]