מיתולוגיה גרמאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תור או דונאר, אל הרעם, הוא אחד מהדמויות החשובות במיתולוגיה הגרמאנית

מיתולוגיה גרמאנית הוא מושג כולל לכל המיתוסים המקושרים לפאגניזם הגרמאני, הכולל בתוכו את המיתולוגיה הנורדית, המיתולוגיה האנגלו-סקסית, וגרסאות אחרות של המיתולוגיה של השבטים הגרמאניים. בסופו של דבר, המיתולוגיה הגרמאנית נבעה מהמיתולוגיה ההודו-אירופית, הידועה גם בכינויה "מיתולוגיה הודו-גרמאנית".

הגרמאנים האמינו במספר רב של אלים, שמשכנם נקבע על–ידיהם במקומות מקודשים כמו חורשות מקודשות, מעינות, אבנים ועצים. מקדשים פרימיטיביים שבהם פסילי עץ או מתכת התקיימו גם כן, בעיקר בתקופות מאוחרות יותר. האלים כובדו בחגיגות פולחן בתקופות מסוימות בשנה או אחרי ניצחונות גדולים. בחגיגות הוקרבו בעלי חיים ולעיתים, לפי טקיטוס, גם בני–אדם.

האלים העיקריים של הגרמאנים היו אלי הואניר ניורד (Njördr), פרייר (Freyr) ופריה (Freyja); לצידם היו האייסיר—מקבץ אלי הצפון—שכלל בראש ובראשונה את אודין, ת'ור וטיר (Tiwaz) שכונה גם Ziu ו-Tyr.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיתולוגיה גרמאנית בוויקישיתוף
Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.