ביאוולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לקוי תוכנית, מבולבל לפרקים, דורש עריכה לשונית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הדף הראשון בביאוולף

ביאוולף (באנגלית עתיקה (אנגלו-סקסונית) Beowulf) הוא אחד האפוסים העתיקים ביותר בתרבות העמים האנגלו-סקסונים. האפוס נכתב במקור בסביבות שנת 1000 לספירה באנגלית עתיקה, ומקורו של הסיפור עצמו הוא מוקדם יותר.

באיוולף הוא סיפור עם שבו מסופר על גיבור רב עוצמה שהכה לבדו, הודות לכוחו הגופני, אומץ ליבו ונאמנותו, מפלצות מרושעות וחורשות רע. הפואמה מתרחשת באזור סקנדינביה על רקע מלחמה בין העמים הדנים לשוודים ולשבט הגותים. העלילה מיוחסת כולה לגיבור משבט הגותים, שלימים נהפך למלכם, בשם ביאוולף, שנלחם בשלושה יצורים מיתולוגיים. השירים מלאים באיפיונים מהמיתולוגיה הנורדית וכן בביטויים מהנצרות.

השירים אינם אסופת קרבות חסרת משמעות; הם נחשבים ליצירה נפלאה מהתקופה ההיא, השופכת אור על דרך חייהם של האנשים באותם ימים ועל הקרבות שלהם. במונחים היסטוריים, הדמויות בשירים הן פגאניות. אולם, חלק מן המאורעות מתרחשים בתקופה כמו תנ"כית. כך למשל, גרנדל ואימו של גרנדל ידועים כשארי בשרו של קין. יש חוקרים הסבורים כי היצירה היא מעין אליגוריה נוצרית, ולכן מרובים בה ההקשרים התנ"כיים.

היצירה תרמה רבות לספרות המודרנית והשפיעה מאוד על יוצרים כמו ג'ון רונלד רעואל טולקין, ששאב רעיונות רבים מיצירה זו ליצירתו שלו, שר הטבעות. היצירה גם נתנה השראה לסופר האמריקאי ג'ון גרדנר, שכתב את "גרנדל", המספר את סיפור ביאוולף מנקודת המבט של גרנדל.

האפוס תורגם לעברית בידי אריה סתיו בשנת 2008.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב הראשון: גרנדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאוולף מתחיל בסיפורו של המלך הארות'גאר, שבנה אולם משתאות ענק לעמו. באולם זה היו מבלים הלוחמים הדניים את זמנם בשירה ובחגיגות, עד אשר המפלצת גרנדל - המנודה מהחברה - מתקיפה את האולם והורגת רבים מהלוחמים בעת מנוחתם. בהיותם חסרי אונים כנגד המפלצת, הארות'גאר ולוחמיו נוטשים את המקום.

לוחם צעיר בשם ביאוולף שומע את דבר צרותיו של המלך הארות'גאר ובאישור מלכו אוסף את לוחמיו ולן באולם המשתאות. כאשר גרנדל מתקיף, ביאוולף נאבק מולו בידיים חשופות, פוצע אותו אנושות וכורת את ידו, וגרנדל נמלט לביתו בביצות.

הקרב השני: אימו של גרנדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה למחרת, בחגיגות על ניצחונו של ביאוולף על המפלצת, מגיעה אמו של המפלצת וקוטלת לוחם דני בזעמה. הארות'גאר וביאוולף עוקבים אחר המפלצת למאורה השוכנת בתחתיתו של אגם. ביאוולף צולל לתוך האגם ומותקף בידי אימו של גרנדל. כאשר זו אינה יכולה לפצעו דרך השריון שלו, היא גוררת אותו לתחתית האגם. במאורה התת-קרקעית - שבו מונחת גופתו של גרנדל ושאר גופות לוחמים שהשניים הרגו, ביאוולף ואימו של גרנדל מנהלים קרב אימתני. במהלך הקרב הוא עורף את ראשה באמצעות חרב קסמים שקיבל מידי הלוחם אונפרת' וזוכה לתגמול רב מהמלך הארות'גאר.

הקרב השלישי: הדרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאוולף חוזר לארץ מולדתו ובסופו של דבר זוכה לעלות על כס המלכות. חמישים שנה לאחר מכן, גונב עבד גביע מוזהב מתוך מאורת דרקון בדרום שוודיה. כאשר הדרקון רואה כי הגביע נגנב, הוא עוזב את המאורה בזעם וזורע הרס בממלכה. ביאוולף נלחם בדרקון והורג אותו, אך נפצע פצעי מוות, ומת זמן קצר לאחר מכן.

הרקע ההיסטורי של העמים והדמויות בביאוולף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של ביאוולף משתייכת לעם הגטים, אשר התיישבו באזור דרום שוודיה של ימינו, דרומה מאגמים וונרן (Vänern) וווטרן (Vättern).[1]

היגלק - מלך הגטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ביאוולף, מלך העם הגטי הינו היגלק (Hygelac). על פי עלילת הסיפור, ביאוולף הוא גיבור מלחמה תחת שלטונו. הוא משרת את בית המלך עד מות הירדרד (Heardred), בנו של היגלק, ולאחר מכן עולה למלכות. בסיום העלילה, כאשר נהרג ביאוולף בקרב עם הדרקון, נושא כליו ויגלף (Wiglaf) מתריע על הסכנה שמאיימת על עם הגטי אחרי מות מלכם. הוא מזכיר את מותו של המלך היגלק כאשר הוא נהרג על ידי ההטוורים (Hetware) והפרנקים (Franks) בארץ פריזיא (Frisia), ואיך שזה ישר פתח פתח לתקיפות על הגטים (ראה שורות 2915-16, וגם ב1202-1211, ו2355-57).

מלחמה זו בין היגלק והפריזים מופיעה בשלושה מקורות היסטורים נוספים: אחד של גרגוריוס מטור, ועוד שני מקורות אנונימיים.[2] על פי מקורות אלו, היגלק מלך הגטים יצא למסע שוד בארצי ההטוור בסביבות 515-530 לספירה. הוא הצליח לשדד את ההטוור, אך לפני שהספיק להמלט, תפס אותו צבאו של מלך הפרנקים תיאודריך הגדול, הרג אותו, והשיב את הרכוש לארצם.[3] על-פי מקורות אלו, ניתן לזהות כי אכן היה היגלק דמות היסטורית, ושהאזכורים למלחמה בה הוא נהרג בארץ פריזיה נגד ההטוור והפרנקים, אכן משקפים אירועים היסטורים שהתרחשו. 

ביאוולף[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ביאוולף קשה יותר לאתר במקורות היסטורים. שלא כמו היגלק, לא קיים איזכור לשם "ביאוולף" כמלך הגטים במקורות היסטוריים אחרים של התקופה.[4] לכשעצמו, אין זה מספיק כדי לשלול את האפשרות שאכן היה מלך גטי בשם ביאוולף. גם תיאור מעשיו האגדתיים לא בהכרח מעמידים את דמותו מחוץ להיסטוריה, מאחר וקיימות לא מעט דמויות היסטוריות שקיומן ההיסטורי מוכח, וקשורים בדמותן מעשים בעלי נופך אגדתי אשר לא נופל מאילו של ביאוולף. אולם, ישנם מספר אינדיקטורים המעידים על כך שכנראה היה ביאוולף דמות בדיונית בלבד:[5]  

  • שבר באליטרציה השושלתית: בקרב האצולה של בתי המלוכה הסקנדינבים בתקופה זו נהוג היה לתת למלכים שמות המתחילים באותה אות. לדוגמה, בקרב הדנים נהוג היה להשתמש באות ה': האלפדין (Healfdene), היורוגר (Heorogar), הרותגר(Hrothgar), הלגה (Halga), היורוווירד (Heoroweard), הרתריק(Hrethric), הרותמונד (Hrothmund) והרותולף (Hrothulfl); בקרב השוודיםהיתה נהוגה האות א': אונגנתיוו (Ongentheow), אונלה (Onela), אותרה(Ohthere), אינמנד (Eanmund) ואידגילס (Eadgils). בקרב השושלת הגטית, נהוג היה לתת שמות באות ״ה״ (הרתל (Hrethel), הרבילד(Herebeald), היתכין (Haethcyn), היגלק (Hygelac) והירדרד(Heardred)). ביאוולף, אשר מתחיל באות ב', שובר את הרצף השמי של מלכי הגטים ומכאן נראה שלא השתייך לשושלת זו.[6] 
  • לא קיים ממד מציאותי לדמותו של ביאוולף. כל מעשיו מתאפיינים בהירואיות דמיונית ומעשי גבורה בלתי-אפשריים, המהווים סממן נוסף המעיד על היתכנות לא סבירה של דמותו ההיסטורית. הוא מתואר אך ורק באופן מוגזם ודרמתי, ובדרך כלל ללא נסיבות או תולדות ״היסטוריות״ של מלחמות או פלישות, כפי שניתן לזהות אצל מלכים אחרים בסיפור. דוגמא לכך ניתן לזהות בתיאור דמותו של ביאוולף במלחמה העקובה מדם בה נהרג היגליק. אף על פי שביאוולף הוא אחד מן הניצולים היחידים במלחמה הקטלנית, מתוארת דמותו באור מיתי: ״ביאוולף נמלט בכוחו, שחה חזק, אחז בידיו שריונם של שלושים לוחמים...״ (2359-63). ואכן, דמות הרואית אשר אין לה כל תיאור שגרתי וארצי מעוררת חשד בקיומה כדמות היסטורית מוחשית.[7] 
  • על פי הסיפור בפואמה, תמך ביאוולף באידגילס, בנו של מלך השוודי אותרה, במרד נגד דודו אונלה אשר השתלט על המלכות (2390-95). על פי מקורות סקנדינבים היסטורים, אכן מרד אידגילס בדודו ולקח ממנו את המלוכה בעזרת תמיכה חיצונית. אך לא היתה זו תמיכה מהגטים (עמו של ביאוולף), אלא מעם הדנים.[8] אי דיוק זה בעלילת הפואמה, הינו סממן נוסף המצביע על הסבירות שביאוולף הינו דמות פיקטיבית אשר הושתלה לתוך האירועים ההיסטוריים.  

בשעות חייו האחרונות, מתאר ביאוולף את תולדות מלכותו על הגטים, אשר נמשכה כחמישים שנה ובמהלכה לא העיז אף אדם להלחם נגדו (2732-37). שתי בעיות העולות מהתרברבות זה: 

  • על אף דלות המקורות ההיסטוריים על תולדות הגטים, זה מרחיק לכת שמלך כה חזק היה יכול למלוך חמישים שנה בלי להופיע בשום מקור חוץ מהיצירה על שמו.[9]  
  • לא סביר שאחרי שלטון כה מוצלח וחזק, ויגלף מתאר מצב הממלכה מיד אחרי מותו של ביאוולף כחלש ביותר ועל סף חורבן (2911-2914).[10] 

השוודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונגנתיוו (Ongentheow)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונגנתיוו מתואר כמלך שוודי שהרג את אחיו הגדול של היגלק, היתכין (Haethcyn).אונגנתיוו אינו מופיע במקורות הסקנדינביים,[11] אך הוא כן מוזכר בפואמה האנגלית העתיקה ווידסית (Widsith).[12][13] אין הסכמה ברורה לגבי קיום דמותו ההיסטורית, אך הופעתו ביצירה קדומה זו תומכת בדעה שהוא אכן היה מלך של שוודיה במאה השישית.[14]

אונלה (Onela) ואידגילס (Eadgils)[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עלילת ביאוולף, אידגילס מורד נגד דודו אונלה, מלך השוודים. ביאוולף מעניק לו תמיכה צבאית והודות לכך איגליס מצליח להרוג את אונלה ועולה לשלטון (2612-16 וגם 2379-97). רקע מפורט למאבק בין אידגילס לאונלה: למלך אונגנתיוו (Ongentheow) שני בנים, אונלה ואותרה(Ohthere). לאותרה, אשר יורש את המלוכה לאחר מות אונגניוו אביו, שני בנים, אידגילס ואינמונד. בנים אלו עתידים למלוך אחריו, אך בפועל לאחר מותו של אותרה, תופס אונלה אחיו את המלכות. בניו המתוסכלים של אותרה מורדים נגד דודם אונלה בנסיון לעלות למלוכה, אך נכשלים ונאלצים לברוח מפניו אל הגטים. אונלה לא נשאר חייב, ושולח את חייליו לרדוף אחריהם. החיילים לא מצליחים להרוג את הבנים אך הורגים את הירדרד (Heardred) מלך הגטים, אשר מעניק להם חסות. אידגילס מצליח להמלט, ולאחר זמן מה נוקם באונלה. ביאוולף (שמזה כבר הפך למלך הגטים) עוזר לאידגילס במאבקו נגד דודו אונלה, עד שלבסוף מצליח אידגילס להרוג את אונלה ומולך על שוודיה (2612-16 וגם 2379-97). חלקים מסיפור זה אפשר לאמת של ידי המגילות הנורסיות העתיקות הינגלינגטל (Ynglingtal), פואמה על שושלות סקנדינביות שמתוארכת לסוף המאה התשיעית, והינגלינגאסגא (YnglingaSaga), יצירה מאוחרת יותר אשר מתעדת את שושלת מלכי שוודיה.[15] השמות של אותרה, אונלהואידגילס מופיעים במגילות אלו, ואף ישנו תיאור של מלחמה בין אידגילס ואונלה, הנערכת על האגם הקפוא וונרן (Vanern), שבה אידגילס מנצח את דודו.[16] בנוסף, חוקרים שוודים הצליחו לאתר את מקום קבורתם באופסלה הישנה (Gamla Uppsala), ועל פי בדיקות ארכיאולוגיות קבעו גם את תאריך קבורתם: אידגילס נקבר סביב 575, אותרה סביב 525, ואונגנתיוו סביב 510.[17]

הדנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת ביאוולף נפתחת עם הדנים. הם מסופרים כעם מרשים ורב-תהילה, ומאה השורות הראשונות של היצירה מוקדשות לתולדות השתלשלות המלכים הדנים, הצלחתם וגבורתם במלחמות. המספר סוקר ארבעה דורות של מלכים - סקילד (Skyld), ביאוא (Beowa) או ביאוולף (ביאוולף שונה מגיבור הספר), הלפדן (Healfdene) והרותגר (Hrothgar).

צרות בבית המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרותגר, הרותולף (Hrothulf) והרתריק (Hrethric): הסיפור מתחיל תחת מלכותו של הותגר. מן ההתחלה, עוד טרם מוזכרת המפלצת גרנדל (Grendel), ישנו רמז לאסון שעתיד לפקוד את בית המלך בסופו של דבר: ״עוד לא הגיע העת שבה שנאתו החדה של חרב חתנו יקום נגד הרותגר." בהמשך השירה ישנם עוד כמה רמזים לסכנת בגידת משפחתית בבית המלך, אולם המאיים הופך להיות הרותולף, אחיינו של הרותגר, שחשוד על לקיחת המלוכה מבניו של הרותגר, הרתריק והרותמונד (Hrothmund) (ראה שורות 1017-19, 1163-65, 1180-83).

ווידסית מביא תמיכה לסיפור זה. הרותגר והרותולף מוזכרים ביחד, ומתוארים כמלכים במשכן הרוט (Heorot).[18][19] בהמשך, ווידסית אף מרמז גם כן על השבר שעתיד להתרחש ביניהם: ״לזמן רב הרותגר והרותולף, דוד ואחיין, הצליחו לשמור על השלום.״[20] עולה מזה שלבסוף השלום ביניהם אכן מופר כאשר ניסה הרותולף לשים את עצמו כיורש לדודו במקום בניו.[21]

עוד מקור למלכים הדנים נמצא בכתביו של סקסו גרמטיקוס, היסטוריון דני מן המאה ה-12.[22] ישנו דמיון רב בין הסיפורים של סקסו גרמטיכוס ועלילת ביאוולף.[23] סקסו גרמטיכוס מספר על דמות בשם״רולף״ (=הרותולף) שהורג את ״רוריק״ (=הרתריק), ושודד את עירו. מכאן עולה כי סיפור השושלת הדנית בביאוולף מעוגן יחסית בהיסטוריה: נראה כי הרותגר המלך ובנו הרתריק אכן היו דמויות היסטוריות אמיתיות. הרמזים בביאוולף לשבר משפחתי שיפקוד את בית המלוכה הדני מוצא גם הוא בטוי בעובדות היסטוריות מוצקות: על פי סקסו גרמטיכוס, הרותולף, אחיינו של המלך הרותגר, הרג את הרתריק ועלה תחתיו לשלטון.[24]

ביאוולף בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 יצא הסרט "הלוחם ה-13", אשר היה מבוסס על ספרו של מייקל קרייטון "Eaters of the Dead" (בעברית: אוכלי המתים). הסרט, אשר עוקב אחר שליח ערבי המצטרף לחבורת לוחמים ויקינגים במטרה להלחם בשבט פראי בארץ מולדתם, מנסה לשוות לסיפור מימד מציאותי יותר. אימו של גרנדל היא לא יותר מכוהנת השבט, והדרקון הוא פרשי השבט המצוידים בלפידים בעת שהם מתקיפים באישון לילה כדי לנטוע מורא באויביהם. באותה שנה ובהצלחה מועטה יותר, יצא סרט נוסף העוסק באפוס, בשם Beowulf. הסרט שימר את המוטיבים הפנטסטים של האפוס המקורי, בשילוב מוטיבים מתחום המדע הבדיוני.

בשנת 2005 יצא הסרט Beowulf & Grendel בכיכובם של ג'ררד באטלר וסטלאן סקארסגארד ובבימויו של סטורלה גונרסון.

בנובמבר 2007 יצא הסרט Beowulf בבימויו של רוברט זמקיס. הסרט הופק בשימוש בטכנולוגיית לכידת תנועה, כדי ליצור סרט הנפשה בגרפיקת תלת ממד, כאשר הדמויות בנויות לפי מתאר שחקניהן. בסרט מככבים ריי ווינסטון בתפקיד ביאוולף, אנתוני הופקינס בתפקיד המלך הארות'גאר, רובין רייט פן בתפקיד המלכה וולתיאו, ג'ון מלקוביץ' בתפקיד אונפרת' ואנג'לינה ג'ולי כאימו של גרנדל. בסרט זה העלילה שונה מעלילת האפוס המקורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert W Chambers, Beowulf: An Introduction to the Study of the Poem with a Discussion of the Stories of Offa and Fin, Cambridge Unviersity, 1959, עמ' 2
  2. ^ Chambers 3
  3. ^ Chambers 2-3
  4. ^ Chambers 10
  5. ^ Chambers 11
  6. ^ Chambers 10-11
  7. ^ Chambers 11-12
  8. ^ Chambers 8
  9. ^ Chambers 12
  10. ^ Chambers 13
  11. ^ Chambers 5
  12. ^ ראה ווידסית 1:31.
  13. ^ Alfred Anscombe, The Historical Side of the Old English Poem Widsith, Transactions of the Royal Historical Society, עמ' 132
  14. ^ Chambers 1,4
  15. ^ Chambers 5
  16. ^ Chambers 5-6
  17. ^ Frederick Klaeber, Review: Beowulf: An Introduction the the Study of the Poem with a discussion of the Stories of Offa and Finn by R.W. Chambers, The Modern Language Review, עמ' 483
  18. ^ Wisdith 1:46
  19. ^ Anscombe 128
  20. ^ Wisdith II:45-46
  21. ^ Chambers 26
  22. ^ Kemp Malone, Grendel and Grep, PMLA, עמ' 1
  23. ^ Malone 5
  24. ^ Chambers 26-27