גשר סן דייגו-קורונדו
 | |
| מבט על הגשר בשעות הערב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר  |
| שימוש | כלי רכב |
| כתובת |
סן דייגו, קורונדו |
| מיקום | מפרץ סן דייגו |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1969 |
| תאריך פתיחה רשמי |
3 באוגוסט 1969 |
| מבנה | גשר תלוי |
| חומרי בנייה |
בטון דרוך |
| עלות | 47.6 מיליון דולר |
| אדריכל | רוברט מושר |
| מידות | |
| אורך | 1,970 מטר |
| גובה | 61 מטר |
| מידע טכני | |
| מפתחים |
32 |
| קואורדינטות | 32°41′19″N 117°09′15″W / 32.688509°N 117.154083°W |
|
(למפת סן דייגו רגילה)   גשר סן דייגו-קורונדו | |
  | |
גשר סן דייגו-קורונדו (באנגלית: San Diego–Coronado Bridge), הידוע גם בשם גשר קורונדו, הוא גשר בטון דרוך/פלדה, החוצה את מפרץ סן דייגו בארצות הברית, ומקשר בין סן דייגו לקורונדו. הגשר נחשב לחלק מכביש מס' 75.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגשר באורך 3,407 מטר עולה מקורונדו בדרגה 4.67 אחוז לפני שהוא מתעקל ב-80 מעלות לכיוון סן דייגו. הגובה המקסימלי שלו מגיע ל-61 מטר, ומאפשר לספינות הצי האמריקאי, המשרתות מחוץ לבסיס הצי בסן דייגו, לעבור מתחתיו. הגשר אינו יוצר דרך ישרה לקורונדו, אלא יש בו עקומה. הדבר נעשה במכוון על מנת לאפשר לכל ספינות הצי לעבור מתחתיו וכדי לא להיות תלול מידי לעלייה וירידה של מכוניות.
בניית הגשר החלה בפברואר 1967, והגשר נפתח לתנועה ב-3 באוגוסט 1969, בזמן חגיגות ה-200 לעיר סן דייגו. בתחילה האגרה עליו הייתה 60 סנט לכל כיוון. לאחר מספר שנים האגרה שונתה לדולר אחד בכיוון קורונדו בלבד. בשנת 2002 הגשר הפך להיות גשר האגרה האחרון שהפסיק לגבות אגרה, למרות התנגדות תושבי קורונדו בטענה שכמות תנועת הרכבים באי תעלה.
הגשר מכיל 5 נתיבים: שניים מזרחה, שניים מערבה, ונתיב אמצעי בעל מחסום הניתן לשינוי, שיכול ליצור נתיב שלישי לכל כיוון בהתאם לכמות התנועה. הצד המזרחי של הגשר מסתיים ישירות בצומת T עם כביש בין-מדינתי 5, דרומית למרכז העיר סן דייגו. הוא מסומן כחלק מכביש 75. הגשר תוכנן אך ורק לתנועת כלי רכב ממונעים; אין מדרכות או שבילי אופניים. החל משנת 2008, לרוכבי האופניים ניתנת הזדמנות פעם בשנה לחצות את הגשר ביום הכיף "דווש את הגשר".
הגשר הוא הגשר השלישי הכי קטלני, בהקשר של התאבדויות, בארצות הברית. רק גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו וגשר אורורה בסיאטל קטלניים יותר. בין 1972 לשנת 2000, אירעו בו יותר מ-200 מקרי התאבדות. על הגשר הוצבו שלטים רבים המפצירים במתאבדים פוטנציאלים להתקשר לקו החם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|