ג'ף מילס
 | |
| לידה |
18 ביוני 1963 (בן 61) דטרויט, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם במה |
The Wizard |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1980 |
| מקום לימודים |
Mackenzie High School |
| סוגה |
טכנו, מינימל טכנו |
| כלי נגינה |
פטיפון |
| חברת תקליטים |
Axis |
|
www | |
  | |
ג'ף מילס (באנגלית: Jeff Mills; נולד ב-18 ביוני 1963) הידוע גם בשם "הקוסם", הוא די ג'יי, מפיק תקליטים ומלחין אמריקאי.[1][2] בסוף שנות ה-80 הקים מילס את קולקטיב הטכנו "Underground Resistance" יחד עם מפיקי הטכנו מדטרויט מייק בנקס ורוברט הוּד, אך עזב את ההרכב כדי להמשיך בקריירה של אמן סולו בתחילת שנות ה-90.[2] מילס הקים את הלייבל "Axis Records" שבסיסה בשיקגו ב-1992,[3] שאחראית להוצאה לאור של חלק גדול מעבודות הסולו שלו.
מילס זכה להכרה בינלאומית על עבודתו כדיג'יי וכמפיק. הוא השתתף בסרט "Man from Tomorrow", סרט תיעודי על מוזיקת טכנו שהפיק יחד עם הקולנוענית הצרפתייה ז'קלין קו.[4] הוא המשיך לעבוד בקולנוע, ויצר את ""Life to Death and Back, סרט שצילם באגף המצרי של מוזיאון הלובר, שם הייתה לו שהות אמן של ארבעה חודשים.[4] בשנת 2007 קיבל דרגת אביר במסדר האמנויות והספרות, ובשנת 2017, העניק נשיא המכון הערבי העולמי ושר התרבות הצרפתי לשעבר, ז'אק לאנג, למילס דרגת קצין במסדר על שירותיו לאמנויות.[5]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילס נולד בדטרויט, מישיגן בשנת 1963. החל את הקריירה שלו בתחילת שנות ה-80 תחת השם "הקוסם" ("the Wizard").[6] הוא שילב אלמנטים של טרנטבליזם כמו ביט ג'אגלינג וסקרצ'ינג בסטים שלו, שחלקם הוקלטו מראש. הייתה לו תוכנית רדיו לילית בתחנת הרדיו WDRQ ולאחר מכן ב-WJLB בדטריוט בה היה משמיע אמני טכנו מקומיים, כמו דריק מיי, קווין סונדרסון וחואן אטקינס.[2] כמו כן ניגן מילס באופן קבוע במספר מועדונים באזור דטרויט.
Underground Resistance
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילס הוא חבר מייסד של Underground Resistance, קולקטיב טכנו שהוא הקים עם נגן הבס לשעבר של להקת הפאנק של ג'ורג' קלינטון, פרלמנט, מייק בנקס ('Mad' Mike Banks).[1] הקבוצה אימצה רטוריקה מהפכנית והופיעה בציבור רק במסכות סקי ובחליפות קרב שחורות. מילס מעולם לא עזב "רשמית" את ההרכב, אבל התחיל להמשיך במיזמים משלו מחוץ לו.[2] רבות מההקלטות המוקדמות של Underground Resistance היו תוצר של ניסויים שונים של בנקס ומילס, הן סולו והן בשיתוף פעולה, לפני שמילס עזב את הקולקטיב ב-1991 וזכה להצלחה בינלאומית כאמן סולו ודי ג'יי. ההרכב ממשיך להיות עמוד התווך של סצנת המוזיקה של דטרויט.[2]
UR קשרו את האסתטיקה של הטכנו המוקדם של דטרויט לנסיבות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות המורכבות שבאו בעקבות המיתון הכלכלי במרכז העיר בזמן עידן רייגן, תוך הפקת מוזיקה חסרת פשרות שנועדה לקדם מודעות ולהביא לשינוי פוליטי. השירים של UR יצרו תחושה של חקר עצמי, ניסוי ויכולת לשנות את עצמך ואת הנסיבות. בנוסף, UR רצו ליצור הזדהות מעבר לקווים מסורתיים של גזע ואתניות. צורה נוספת של המרד של UR נוגעת לדחיית מסחור הטכנו. הדבר ניכר במסרים שנשרטו בתקליטים, במילים ובצלילים של UR המבטאים עצמאות כלכלית מחברות התקליטים הגדולות.[7]
עבודת סולו ולייבלים עצמאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילס עזב את UR ב-1991 כדי להמשיך במיזמים שלו. הוא עבר מדטרויט, תחילה לניו יורק, בהמשך לברלין בה היה רזידנט דיג'יי במועדון Tresor (אנ'),[8] ולאחר מכן לשיקגו. שם בשנת 1992, יחד עם חברו יליד דטרויט, רוברט הוד (אנ'), הקים את חברת התקליטים Axis.[9]
מילס הוציא לאור את "Blue Potential" ב-2006, אלבום של הופעה חיה שלו מנגן עם התזמורת הפילהרמונית של מונפלייה על 70 נגניה ב-2005.[10] האלבום היה רמיקס לפרשנות קלאסית, בעקבות אקטים מוזיקליים כמו רדיוהד.[10] ב-2013 הוא הוציא את "Where Light Ends", אלבום בהשראת האסטרונאוט היפני מאמורו מוהרי והמסע הראשון שלו לחלל.[4] בשנת 2018, מילס הקליט את המיני-אלבום "Tomorrow Comes The Harvest" עם מתופף האפרו-ג'אז האגדי טוני אלן.
קולנוע, פסקול וסרט תיעודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילס ניגן סט בינואר 2015 במרכז הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו, קליפורניה.[11] הסט בוצע עם ארבעה פטיפונים כדי ליצור פסקול סינמיקס לסרט "Woman in the Moon", סרטו האילם משנת 1929 של פריץ לאנג במהלך הקרנת הסרט במרכז.[11] מילס יצר בעבר עבודה המדגישה את הקריירה של לאנג, כולל בשנת 2000 הלחנה, ביצוע והוצאה לאור של פסקול לסרט האילם של לאנג מ-1927 מטרופוליס.[11]
מילס היה מעורב בקולנוע בעזרתה של היוצרת הצרפתייה ז'קלין קו.[12][13] הוא עזר לקו להפיק את הסרט "Man from Tomorrow", סרט תיעודי על מוזיקת טכנו שהציג את מילס.[14] הוא המשיך בתעשיית הקולנוע עם יציאתו לאקרנים של הסרט העצמאי "Life to Death and Back" שצילם באגף המצרי של מוזיאון הלובר בצרפת, שבו הייתה לו שהות אמן של ארבעה חודשים.[15]
סגנון מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסטים שלו כדיג'יי מילס משתמש בדרך כלל בשלוש פטיפונים, במכונת תופים רולנד TR-909, ומנגן עד שבעים תקליטים בשעה אחת.[16] ה-DVD של מילס Exhibitionist, משנת 2004, מציג אותו מנגן מיקס לייב על שלושה פטיפונים באולפן.[17] ב-2011, מילס עבר להשתמש בשלושה או ארבעה נגני CD ברוב הופעותיו במועדונים, במקום בפטיפונים הרגילים של טכניקס.[18] המגזין מיקסמג תיאר את מילס כ"מאסטר" של ה-909.[19]
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1992, Waveform Transmission Vol.1 (Tresor)[20]
- 1994, Waveform Transmission Vol. 3 (Tresor)
- 1996, Live at the Liquid Room, Tokyo (Sony/React)
- 1997, The Other Day (Sony/React/Labels)
- 1997, Purpose Maker Compilation (React/Labels/NEWS/Neuton/Energy/Watts)
- 1998, From the 21st (Sony)
- 2000, Lifelike (Sony/Labels/NEWS)
- 2000, Art of Connecting (Next Era/Hardware)
- 2000, Metropolis (Tresor)
- 2001, Time Machine (Tomorrow)
- 2001, Every Dog Has Its Day CD (Sony/Labels/NEWS)
- 2002, Actual (Axis)
- 2002, At First Sight (Sony/React/NEWS/Energy/Intergroove)
- 2003, Medium (Axis)
- 2004, Exhibitionist (Axis/React/NEWS/Sonar)
- 2005, Three Ages (MK2)
- 2005, Contact Special (Cisco/Soundscape)
- 2006, One Man Spaceship (Cisco/Soundscape)
- 2008, X-102 Rediscovers the Rings of Saturn (Tresor)
- 2008, Gamma Player Compilation Vol. 1: The Universe by Night (Axis)
- 2009, Sleep Wakes (Third Ear)
- 2010, The Occurrence (Third Ear)
- 2011, The Power (Axis)
- 2011, 2087 (Axis)
- 2011, Jeff Mills/Dj Surgeles Something in the Sky Mix (Axis)
- 2011, Fantastic Voyage (Axis)
- 2012, The Messenger (Axis)
- 2012, Waveform Transmission Vol. 1 Remastered (Axis)
- 2012, Sequence – The Retrospective of Axis Records (Axis)
- 2013, The Jungle PlanetH
- 2014, Emerging Crystal Universe (Axis)
- 2014, Woman in the Moon (Axis)
- 2015, When Time Splits (with Mikhail Rudy) (Axis)
- 2015, Proxima Centauri (Axis)
- 2016, Free Fall Galaxy (Axis)
- 2017, A Trip to the Moon (Axis)
- 2017, Planets (Axis)
- 2019, Moon - The Area of Influence (Axis)
מיני-אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1992, Tranquilizer (Axis)
- 1993, Mecca (Axis)
- 1993, Thera (Axis)
- 1994, Cycle 30 (Axis)
- 1994, Growth (Axis)
- 1995, Purpose Maker EP (Axis)
- 1995, Humana (Axis)
- 1995, Tephra (Axis)
- 1996, Other Day EP (Axis)
- 1996, Very (Axis)
- 1996, AX-009ab (Axis)
- 1996, Java (Purpose Maker)
- 1996, Kat Moda (Purpose Maker)
- 1997, Universal Power (Purpose Maker)
- 1997, Our Man in Havana (Purpose Maker)
- 1997, Steampit (Purpose Maker)
- 1997, More Drama (Axis)
- 1997, Tomorrow EP (Axis)
- 1998, Vanishing (Purpose Maker)
- 1998, Live Series (Purpose Maker)
- 1999, Skin Deep (Purpose Maker)
- 1999, If/Tango (w/ Anna F.) (Purpose Maker)
- 1999, Apollo (Axis)
- 1999, Preview (Tomorrow)
- 2000, Every Dog Has Its Day vol.1 (Axis)
- 2000, Lifelike EP (Axis)
- 2000, Metropolis EP (Axis)
- 2000, Every Dog Has Its Day vol.2 (Axis)
- 2000, Circus (Purpose Maker)
- 2001, Jetset (Purpose Maker)
- 2001, Electrical Experience (Purpose Maker)
- 2001, 4Art/UFO
- 2002, Every Dog Has Its Day vol.3 (Axis)
- 2002, Actual (Axis)
- 2003, Every Dog Has Its Day vol.4 (Axis)
- 2003, Medium (Axis)
- 2003, See the Light part 1 (Axis)
- 2003, See the Light part 2 (Axis)
- 2003, See the Light part 3 (Axis)
- 2003, Divine (Purpose Maker)
- 2004, Expanded (Axis)
- 2004, From the 21st part 1 (Axis)
- 2004, From the 21st part 2 (Axis)
- 2004, The Tomorrow Time Forgot (Axis)
- 2005, Suspense/Dramatized (Axis)
- 2005, Time Mechanic (Axis)
- 2006, Blade Runner (Axis)
- 2006, The Bells (Purpose Maker)
- 2007, Natural World (Purpose Maker)
- 2007, Systematic/The Sin (Axis)
- 2008, Alpha Centauri (Axis)
- 2008, FlyBy (Axis)
- 2008, Eternity (Tomorrow)
- 2008, Adjustments (Tomorrow)
- 2009, Good Robot (Axis)
- 2009, The Defender (Axis)
- 2009, The Drummer (Purpose Maker)
- 2009, The Drummer part 2 (Purpose Maker)
- 2009, Something in the Sky (Something In The Sky)
- 2010, The Drummer part 3 (Purpose Maker)
- 2010, Something in the Sky 2 (Something In The Sky)
- 2010, Something in the Sky 3 (Something In The Sky)
- 2010, Something in the Sky 4 (Something In The Sky)
- 2010, Something in the Sky 5 (Something In The Sky)
- 2010, Something in the Sky 6 (Something In The Sky)
- 2011, Something in the Sky 7 (Something In The Sky)
- 2011, Beat Master (Axis)
- 2011, The Power (Axis)
- 2011, Star Chronicles (Tomorrow)
- 2012, Something in the Sky 10 (Something In The Sky)
- 2013, Something in the Sky 11 (Something In The Sky)
- 2013, The Space Horizon (Axis)
- 2014, What a Machine Believes (Axis)
- 2014, Zones and Layers (Axis)
- 2015, Exhibitionist 2 part 1 (Axis)[21]
- 2018, Tomorrow Comes the Harvest (with Tony Allen) (Blue Note Records)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ף מילס
ג'ף מילס, ברשת החברתית פייסבוק
ג'ף מילס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ף מילס, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ף מילס, באתר ספוטיפיי
ג'ף מילס, באתר Last.fm (באנגלית)
ג'ף מילס, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ף מילס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ף מילס, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ף מילס, באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Cooper, Sean, Jeff Mills Songs, Albums, Reviews, Bio & More, AllMusic (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 Demby, Eric, Detroit Techno Star Jeff Mills Finally Going Home, MTV, 15.02.01 (באנגלית)
- ^ "Jeff Mills to release Axis Records retrospective". Fact Mag. 4 באפריל 2012. נבדק ב-28 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Turner, Zeke (16 בינואר 2015). "An American Techno D.J. Beloved Overseas Comes to Brooklyn". The New York Times. נבדק ב-11 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jeff Mills a été élevé au rang d’officier des Arts et des Lettres, in Mixmag (French edition), May 2nd, 2017.
- ^ "Jeff Mills gets Down with FORWARD and 88". 88 Music Blog. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2012. נבדק ב-25 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schaub, Christopher (באוקטובר 2009). "Beyond the Hood? Detroit Techno, Underground Resistance, and African American Metropolitan Identity Politics". Inter America. נבדק ב-11 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wasacz, Walter. "Berlin, Detroit, and reinvention through creative industries". Southeast Michigan Startup. נבדק ב-11 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kakaire, Christine. "Techno icon Jeff Mills talks about 20 years of Axis Records and retiring The Wizard". BeatPort. אורכב מ-המקור ב-4 ביולי 2015. נבדק ב-11 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Dene, Lewis. "Jeff Mills Blue Potential Review". The BBC. נבדק ב-11 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Palmer, Tamara (15 בדצמבר 2014). "Jeff Mills Debuts Live "Cine-Mix" in San Francisco". NBC Bay Area. נבדק ב-11 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "DJ Jeff Mills: The Man from Tomorrow". France 24. 21 בינואר 2014. נבדק ב-11 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jeff Mills film, Man from Tomorrow, premieres in Paris". The Wire. נבדק ב-11 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Matthew, Terry (13 בפברואר 2014). "Jeff Mills Man from Tomorrow". Channel 5 Chicago. נבדק ב-11 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ryce, Andrew (18 בספטמבר 2014). "Jeff Mills behind new film, Life To Death And Back". Resident Advisor. נבדק ב-11 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Axis of the Primeval: Jeff Mills Talks Space, Time, Techno". SPIN. 17 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Exhibitionist Mix (Complete) - Jeff Mills / Exhibitionist DVD, נבדק ב-2024-03-28
- ^ Mills and Boom, Red Bull, 2016-12-07 (באנגלית)
- ^ "Jeff Mills celebrates the iconic Roland TR-909 through his history and cherished secrets". Mixmag. 9 בספטמבר 2018. נבדק ב-2022-02-08.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tresor.011LP Jeff Mills Waveform Transmission Vol. 1". Tresor. Berlin: Tresor. אורכב מ-המקור ב-27 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zlatopolsky, Ashley Jeff Mills: 'These visions aren’t supposed to come from black guys from Detroit' The Guardian. September 23, 2015