ג'ורג' קלינטון (זמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ורג' קלינטון
George Clinton
קלינטון מופיע באוקלנד שבניו זילנד, 2015
קלינטון מופיע באוקלנד שבניו זילנד, 2015
לידה 22 ביולי 1941 (בן 78)
קאנאפוליס, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
מקום לימודים The Hill School עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1955–הווה
סוגה פאנק (Funk), מוזיקת סול, פאנק (Funk) פסיכדלי, רית'ם אנד בלוז, דיסקו
עיסוק זמר, כותב שירים, מפיק מוזיקלי
כלי נגינה מקלדת אלקטרונית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Westbound, Revilot, Capitol/EMI, Paisley Park/Warner Bros., 550 Music/Epic/SME, Shanachie
שיתופי פעולה בולטים פאנקדליק, פרלמנט, בוטסי ראבר בנד, רד הוט צ'ילי פפרז, קנדריק לאמאר
פרסים והוקרה פרס גראמי למפעל חיים (2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק מופיעים בפינלנד, 2014

ג'ורג' קלינטוןאנגלית: George Clinton; נולד ב-22 ביולי 1941) הוא זמר, כותב שירים ומפיק מוזיקלי אמריקאי. אחד ממייסדי הסגנון המוזיקלי P-פאנק, מוביל ההרכבים פאנקדליק ופרלמנט בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. לאחר מכן החל בקריירת סולו, בשנת 1981. נחשב לאחד ממייסדי ז'אנר הפאנק (Funk),[1] יחד עם ג'יימס בראון וסליי סטון. נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-1997, יחד עם 15 חברי פרלמנט-פאנקדליק.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון מופיע בהולנד

נולד בקאנאפוליס בקרוליינה הצפונית שבארצות הברית, וגדל בפליינפילד שבניו ג'רזי. כיום מתגורר בטאלאהאסי שבפלורידה. בגילאי העשרה הקים להקת דו-וופ שהושפעה מההטינאייג'רס ונקראה "הפרלמנטס". בשל הקשיים הכלכליים שהטילה עליו בעלות על להקה היה במשך שנים בעל מספרה בפליינפילד.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשך תקופה בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה כותב שירים בסגל מוטאון, אך עד מהרה פוטר. לאחר מכן היו ללהקתו "הפרלמנטס" כישלונות מסחריים ולהיט אחד ("‎(I Wanna) Testify" ב-1967), וכן ערך והפיק סינגלים רבים עבור חברות תקליטים עצמאיות של מוזיקת נשמה. "הפרלמנטס" החלו להצליח בשנות ה-70 בגילגולים מאוחרים יותר, כ"פרלמנט", שעסקו במוזיקת סול מסחרית יותר מאשר הרכביו הקודמים, וכ"פאנקדליק", שניגנו ג'אם סשנים ארוכים והתקרבו בסגנונם למוזיקת רוק. להקות אלו יצרו סגנון המזוהה איתן, ה"P-פאנק". הן שילבו צלילים של מוזקאים דוגמת ג'ימי הנדריקס, סליי אנד דה פמילי סטון, קרים וג'יימס בראון תוך התנסות בצלילים, טכניקות הפקה וליריקה שונים. קלינטון ולהקותיו השתלטו על המוזיקה במהלך שנות ה-70 עם מעל 40 להיטים שנכנסו למצעדים ושלושה אלבומי פלטינה. באותו זמן צירף ללהקה את הקריקטוריסט פדרו בל (אנ'), שצייר עבור האלבומים של להקותיו עטיפות בסגנון קומיקסאי.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק מופיעים בלואיוויל שבקנטקי, 4 ביולי 2008

היה מפיק מוזיקלי מוכשר, והפיק כמעט כל אלבום שבו הופיע, עבור בוטסי קולינס ועבור רד הוט צ'ילי פפרז בין השאר. החל מתחילת שנות ה-80 הקליט מספר אלבומי סולו, בהשתתפות אמני P-פאנק מרכזיים. בשנת 1982 חתם על חוזה בקפיטול רקורדס, והוציא באותה שנה את אלבום הבכורה שלו, "Computer Games".[3] הסינגל "Loopzilla" מהאלבום הגיע למקום ה-19 במצעד להיטי ה-R&B,[4] והסינגל "Atomic Dog" למקום הראשון במצעד ה-R&B ולמקום ה-101 במצעד שירי הפופ.[5] בארבע השנים שלאחר מכן הוציא שלושה אלבומי אולפן נוספים (You Shouldn't-Nuf Bit Fish, Some of My Best Jokes Are Friends, ו-R&B Skeletons in the Closet), וכן אלבום הופעה, Mothership Connection (Live from the Summit, Houston, Texas)‎. כן שלושה סינגלים שלו הגיעו לשלושים המקומות הראשונים במצעד שירי ה-R&B‏, "Nubian Nut", "Last Dance", ו-"Do Fries Go with That Shake?".

תקופה זו של הקריירה של קלינטון נפגמה על ידי בעיות משפטיות מרובות (וכתוצאה מכך קשיים כלכליים) עקב בעיות תמלוגים וזכויות יוצרים מורכבות, בעיקר עם ברידג'פורט מיוזיק, שקלינטון טען שהשיגו במרמה את זכויות היוצרים לרבות מהקלטותיו.[6]

בשנת 1985 הפיק את אלבומם של רד הוט צ'ילי פפרז "Freaky Styley". לאחר שהשוו על ידי מעריצים לפרלמנט-פאנקדליק, הלהקה העבירה לחברת ההקלטות שלה את רצונה לעבוד עם הסולן, קלינטון.[7] קלינטון, למעשה, כתב את מילות שיר הנושא שנועד במקור להיוותר כקטע אינסטרומנטלי שולי.

במהלך אמצע וסוף שנות ה-80 אמני ראפ והיפ-הופ רבים ציינו את קלינטון וסגנונו המוזיקלי כמקור השפעה. לצד ג'יימס בראון, שיריו סומפלו הפעמים הרבות ביותר.[8]

ב-1989 פרסם את אלבומו החמישי, "The Cinderella Theory", ב-Paisley Park, חברת ההקלטות של פרינס. ב-1993 הוציא את אלבומו השני בפייסלי פארק, "Hey, Man, Smell My Finger", בהשתתפות אמנים דוגמת פרינס, הרבי הנקוק, אייס קיוב וד"ר דרה. אלבום זה מסמל את התקרבותו לז'אנר ההיפ הופ, והוא כולל קטעי ראפ מפי קלינטון, וסימפולים של קטעי P-פאנק מוקדמים.[9] לאחר מכן עבר ל-550 Music והוציא את אלבומו "T.A.P.O.A.F.O.M.‎" ב-1996, שבו איחד את חברי פרלמנט-פאנקדליק.

שנות התשעים והאלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהופעה בטקסס, 2006

ב-1994 תרם לאלבומם של הפריימל סקרים "Give Out But Don't Give Up". ב-1995 שר את השיר "Mind Games" במיזם ההוקרה לג'ון לנון "Working Class Hero" (כשם שירו מהאלבום "John Lennon/Plastic Ono Band"). במהלך שנות התשעים השתתף במספר סרטי קולנוע, רובם מז'אנר הקומדיה: Graffiti Bridge‏ (1990), House Party‏ (1990), PCU‏ (1994), Good Burger‏ (1997), ו-The Breaks‏ (1999). ב-1997 הופיע בתפקיד עצמו בתוכנית האירוח של רשת Cartoon Network,‏ "Space Ghost Coast to Coast". תרם את קולו למשחק הווידאו משנת 2004, ‏"Grand Theft Auto: San Andreas", שם דיבב את "The Funktipus", די ג'יי בתחנת רדיו. במשחק מושמע גם שירו "Loopzilla".

הראפר ד"ר דרה סימפל רבות מהקלטותיו של קלינטון ביוצרו את סגנון ההיפ הופ ג'י פאנק.

בשל התקרבותו לז'אנר ההיפ הופ הופיע בכמה אלבומי ושירי היפ הופ. הופיע בשירו של טופאק שאקור "Can't C Me" מהאלבום "All Eyez on Me"; בשירו של אייס קיוב "Bop Gun (One Nation)‎" מאלבומו "Lethal Injection" (השיר כולל סימפול של אחד מלהיטיהם המוקדמים של הפאנקדליק, "One Nation Under A Groove"); בשירם של אאוטקאסט "Synthesizer" מהאלבום "Aquemini"; בשירו של רדמן "J.U.M.P.‎" מהאלבום "Malpractice"; בשירם של Souls of Mischief ‏"Mama Knows Best" מהאלבום "Trilogy: Conflict, Climax, Resolution"; בשירו של קילה פריסט "Come With me" מהאלבום "Priesthood"; ובשירם של וו טאנג קלאן "Wolves" מהאלבום "8 Diagrams".

בשנת 2003 הקים לייבל בשם "The C Kunspyruhzy". הופיע בהופעת קמע באחד מפרקי הסיטקום "איך פגשתי את אמא" ב-18 בספטמבר 2006.[10] כתב את "You're Thinking Right", שיר הנושא של תוכניתה של טרייסי אולמן, "המופע של טרייסי אולמן".

השתתף בהקדמה לאלבומו של סנופ דוג, "Tha Blue Carpet Treatment", שיצא ב-2007. באותה שנה היה שופט בתחרות פרסי המוזיקה העצמאית (אנ').[11] ב-16 בספטמבר 2008 הוציא אלבום סולו, "George Clinton and His Gangsters of Love", בחברת התקליטים שאנצ'י רקורדס. זהו ברובו אלבום קאברים, והוא מארח אמנים דוגמת סליי סטון, ריזה, קרלוס סנטנה ואת אמן הגוספל קים בארל.[12]

ב-2009 נבחר להיכל התהילה של מוזיקת צפון קרוליינה, מדינת הולדתו.[13]

הופיע בשירו של קנדריק לאמאר "Wesley's Theory" מהאלבום "To Pimp a Butterfly".

נישא לסטפני לין קלינטון ב-1990. בשנת 2013, לאחר 23 שנות נישואים, הגיש תביעת גירושין.[14]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן
  • 1982 - Computer Games
  • 1982 - You Shouldn't-Nuf Bit Fish
  • 1985 - Some of My Best Jokes Are Friends
  • 1986 - R&B Skeletons in the Closet
  • 1989 - The Cinderella Theory
  • 1993 - Hey Man, Smell My Finger
  • 1993 - Dope Dogs
  • 1996 - T.A.P.O.A.F.O.M.‎
  • 2005 - How Late Do U Have 2BB4UR Absent?‎
  • 2008 - George Clinton and His Gangsters of Love
אלבומי הופעה

1976 - The Mothership Connection – Live from Houston

  • 1990 - Live at the Beverly Theater
  • 1995 - Mothership Connection Newberg Session
  • 2004 - 500,000 Kilowatts of P-Funk Power (Live)
  • 2006 - Take It To The Stage (Live)‎
  • 2015 - P-Funk Live at Metropolis
מיני-אלבומים

1988 - Atomic Clinton! (EP)‎

  • 1990 - Atomic Dog (EP)‎

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Clinton, George; Greenman, Ben (2014). Brothas Be, Yo Like George, Ain't That Funkin' Kinda Hard on You?. New York: Atria Books. ISBN 978-1-4767-5107-8. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' קלינטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Funk Pioneer George Clinton Arrested, באתר בילבורד
  2. ^ פרלמנט-פאנקדליק באתר היכל התהילה של הרוק אנד רול
  3. ^ "George Clinton - Music Biography, Credits and Discography". AllMusic
  4. ^ "Loopzilla". Allmusic
  5. ^ "Atomic Dog". Allmusic
  6. ^ Mike Masnick, George Clinton Explains How Bridgeport Allegedly Faked Documents To Get His Music Rights, Techdirt, June 17, 2011
  7. ^ Kiedis, Anthony; Sloman, Larry (October 6, 2004). Scar Tissue. Hyperion. ISBN 1-4013-0101-0. p. 169
  8. ^ JONATHAN GOLD, Funky George Clinton and Crew Are Back, Los Angeles Times, September 16, 1989
  9. ^ Kenny, Glenn. "TrouserPress.com :: George Clinton". Trouser Press
  10. ^ IMDB Logo 2016.svg "Where Were We?", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  11. ^ Past Judges For The Independent Music Awards באתר ארכיון האינטרנט
  12. ^ Gary Graff, George Clinton Goes 'Gangster' On New Album, Billboard magazine, 27 ביוני 2008
  13. ^ נבחרי 2009 באתר היכל התהילה של מוזיקת צפון קרוליינה
  14. ^ GEORGE CLINTON TO WIFE Go Funk Yourself ... I Filed for DIVORCE". TMZ.