לדלג לתוכן

דאוס אקס מכינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצייד בסיפור העממי "כיפה אדומה", הוא דוגמה ל"Deus Ex Machina"

דֵאוּס אֶקְס מָכִֿינַהלטינית: Deus ex machina; מיוונית: Ἀπὸ μηχανῆς θεός – אָפּוֹ מֵכַאנֵס תֶאוֹס) הוא מונח מתחום הספרות והתיאטרון, שפירושו "אֵל מתוך מכונה". המונח מתאר פתרון עלילתי מלאכותי, בו גורם חיצוני, שאינו נובע מהתפתחות הסיפור, מוביל להתרת סיבוך או לסיום העלילה.

משמעות המונח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח מתאר מצב בו הסופר או המחזאי מכניס לעלילה בפתאומיות גורם נוסף, שאינו חלק מהשרשרת הסיבתית של העלילה, במטרה לפתור בעיה עלילתית מורכבת. לדוגמה, באגדת העם כיפה אדומה מופיע בסיום הסיפור צייד המציל את הדמויות, למרות שהופעתו אינה נובעת באופן טבעי מהאירועים שקדמו לה.

בהשאלה, הביטוי מתאר גם ציפייה לעזרה חיצונית שתפתור בעיה במקום להתמודד עימה ישירות – מעין "אל מהמכונה" שיבוא ויחלץ את המעורבים מן המצוקה.

מקור המונח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הביטוי בתיאטרון היווני הקדום, בו נעשה שימוש במתקן מכני (מנוף או עגורן) כדי להוריד לבמה שחקן בדמות אֵל. האל היה מתערב בעלילה כדי לפתור מצבים שלא ניתן היה ליישב באמצעים דרמטיים רגילים.

המשורר הרומאי הורטיוס, בספרו על אמנות הפיוט, הזהיר מפני שימוש באמצעי זה וקרא לכותבים להימנע מהסתמכות על "אל היורד מן המכונה" לצורך פתרון עלילתי. גם אריסטו, בכתביו בפואטיקה, יצא נגד השימוש בתחבולה זו, בטענה שהיא פוגעת ברצף הסיבתי של העלילה ובאמינות העולם הבדוי.

המחזאי היווני אוריפידס נודע במיוחד בשימושו התכוף בטכניקה זו, דבר שעורר ביקורת בקרב בני תקופתו ובקרב הוגים מאוחרים.

השימוש ב"דאוס אקס מכינה" נחשב על פי רוב לחולשה אומנותית, משום שהוא מערער את השעיית הספק – יכולת הצופה או הקורא להאמין בעולם הבדיוני של היצירה. הכנסת גורם חיצוני שאינו מתיישב עם הלוגיקה הפנימית של העלילה חושפת את מניפולציית היוצר ומחלישה את תחושת האותנטיות של היצירה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאוס אקס מכינה בוויקישיתוף