דבר שיש לו מתירין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיני דבר שיש לו מתירין בשולחן ערוך, יורה דעה

דבר שיש לו מתירין הוא כלל בהלכות תערובות לפיו דבר שעתיד להיות מותר אינו בטל במינו[1] אפילו כאשר בשיעור גדול מאוד של היתר מעורבת כמות קטנה של איסור. נוסף על כך יש להחמיר בספק דבר שיש לו מתירין ולהמתין עד שיגיע ההיתר.

הטעם שאינו בטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רש"י והרמב"ם הטעם שדבר שיש לו מתירין אינו בטל הוא כיון שהדבר בהמשך הזמן יהיה מותר מעצמו, (לדוגמה: ביצה שנולדה ביום טוב) לכן לא רצו חכמים להשתמש בהיתר של ביטול ברוב[2].

לעומתם הר"ן מסביר ששונות היא הכלי לביטול, וכאשר דבר שיש לו מתירין מעורב ברוב היתר במינו, הוא אינו שונה דיו מההיתר ולכן ההיתר אינו יכול לבטל אותו.[3]

באיסור דרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה גם איסור דרבנן אינו בטל כאשר המדובר על דבר שיש לו מתירין[4].

הלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין זה שייך רק בתערובת מין במינו. אך אם התערובת היא מין באינו מינו, האיסור בטל בששים כשאר איסורי תורה.

בנוסף, לפעמים גם דבר שיש לו מתירין בטל, כאשר האיסור אינו בעין. מסיבה זו פוסק רב מתנה שעצים שנשרו מהדקל בשבת מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן, כי למרות שלרב אשי דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באיסור מדרבנן של מוקצה, כאן האיסור אינו בעין שכבר החל להישרף ולהשתנות ממראהו הראשון[5].

חמץ בפסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרמב"ם, חמץ בפסח נחשב כדבר שיש לו מתירין, וזו הסיבה שחמץ בפסח אסור במשהו.[6]. לפי שיטה זו, צריכים לברר למה חמץ אסור במשהו אפילו בשאינו מינו.

לדעת רוב ראשונים, חמץ אינו בכלל דבר שיש לו מתירין. יש ראשונים שסוברים שחמץ בטל כשאר איסורים. לדעת התוספות, חמץ בפסח במשהו משום מחומרתו של איסור חמץ (שהוא איסור כרת). הטענה שאין לחמץ מתירין נובעת מהיותו חוזר ונאסר בכל שנה, או משום שחכמים אסרו את החמץ שעבר עליו הפסח. לפי דעה אחת בשולחן ערוך[7] במקרים מסוימים החמץ נחשב שאין לו מתירין משום שאינו יכול להחזיק מעמד עד לאחר הפסח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]