דבר שיש לו מתירין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר שיש לו מתירין הוא כלל בהלכות תערובות לפיו דבר שעתיד להיות מותר אינו בטל אפילו כאשר בשיעור גדול מאוד של היתר מעורבת כמות קטנה של איסור. נוסף על כך יש להחמיר בספק דבר שיש לו מתירין ולהמתין עד שיגיע ההיתר.

הטעם שאינו בטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רש"י והרמב"ם הטעם שדבר שיש לו מתירין אינו בטל הוא כיון שהדבר בהמשך הזמן יהיה מותר מעצמו, (לדוגמה: ביצה שנולדה ביום טוב) לכן לא רצו חכמים להשתמש בהיתר של ביטול ברוב[1]. לעומתם הר"ן מסביר ששונות היא הכלי לביטול, וכאשר דבר שיש לו מתירין מעורב ברוב היתר הוא אינו שונה דיו מההיתר ולכן ההיתר אינו יכול לבטל אותו[2]

יש הבדל אם התערובת היא אותו מין או לא מאותו מין. אם התערב מין במינו אז החלק האסור מחזק את הטעם המותר ולכן לא מועיל אפי אלף כנגד בשביל לבטלו. אך אם התערובת היא מין באינו מינו יהיה מספיק שישים כדי לבטלו

באיסור דרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה גם איסור דרבנן אינו בטל כאשר המדובר על דבר שיש לו מתירין[3].

יוצאים מן הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפעמים גם דבר שיש לו מתירין בטל, כאשר האיסור אינו בעין. מסיבה זו פוסק רב מתנה שעצים שנשרו מהדקל בשבת מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן, כי למרות שלרב אשי דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באיסור מדרבנן של מוקצה, כאן האיסור אינו בעין שכבר החל להישרף ולהשתנות ממראהו הראשון[4].

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמץ - לדעת הרמב"ם חמץ בפסח נחשב כדבר שיש לו מתירין, וזו הסיבה שחמץ בפסח אוסר במשהו[5]. לעומת זאת לפוסקים אחרים אין החמץ נחשב כדבר שיש לו מתירין. יש שלדעתם דינו אינו במשהו, ויש שלדעתם הוא אינו בטל אך הדבר נובע מחומרתו של החמץ. הטענה שאין לחמץ מתירין נובעת מהיותו חוזר ונאסר בכל שנה, או משום שחכמים אסרו את החמץ שעבר עליו הפסח. במקרים אחרים החמץ נחשב שאין לו מתירין משום שאינו יכול להחזיק מעמד עד לאחר הפסח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]