חמץ שעבר עליו הפסח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חמץ שעבר עליו הפסח הוא חמץ שהיה ברשות יהודי בחג הפסח או בחלק ממנו, על פי ההלכה, חמץ זה נאסר באכילה ובהנאה.

תוקף האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[1] נחלקו התנאים בתוקף איסור חמץ שעבר עליו הפסח: יש שדעתם שאיסור זה הוא מהתורה, אך אחרים חולקים וסוברים שהאיסור הוא רק מתקנת חכמים, כקנס על מי שעבר על איסור "בל יראה ובל ימצא", שלא יוכל לאכול או ליהנות ממנו לאחר הפסח. בשולחן ערוך נפסק כדעה השנייה, שתוקף האיסור הוא מדרבנן.[2]

אונס ושוגג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמץ שנשאר ברשותו של יהודי בפסח באונס או בשוגג, כגון שהבעלים שכחו לבער אותו – נאסר באכילה ובהנאה, על אף שהבעלים לא עברו על איסור בל יראה ובל ימצא משום שביטלו את החמץ.[2]

חמץ שנמכר לגוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת חמץ

חמץ שנמכר קודם הפסח לגוי, והיה ברשותו כל ימי החג, מעיקר הדין מותר באכילה והנאה, משום שאיסור 'חמץ שעבר עליו הפסח' הוא רק בחמץ שהיה ברשות ישראל, אבל חמץ שהיה ברשות הגוי במהלך ימי חג הפסח אינו נאסר. ואכן, במהלך הדורות הנהיגו למכור את החמץ קודם הפסח לגוי, על מנת שהחמץ לא ייאסר.

חומרות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם יש שהחמירו לא לאכול חמץ שנמכר לגוי מכמה טעמים:

  • יש שטענו שתקנת המכירה הייתה תקנה חד פעמית אך לא כהתנהלות קבועה בכל שנה.
  • אחרים סוברים שמכירת החמץ מועילה רק כאשר הגוי לוקח את החמץ לביתו ממש, בניגוד למכירת החמץ שבימינו, שבמסגרתה לרוב החמץ נשאר בפועל ברשות היהודי.
  • יש החוששים לכך שרבים מבעלי העסקים אינם מתייחסים אל מכירת החמץ ברצינות, ואין בכוונתם למוכרו לגוי באמת, ולכך אין המכירה חלה.

המקפידים על כך קונים רק מוצרים שתאריך הייצור שלהם לאחר הפסח. פעמים רבות בשבועות הסמוכים לפסח, בעלי החנויות מניחים במדפים את המוצרים שיוצרו לאחר הפסח, ולאחר מכן חוזרים למכור את אלו השמורים במחסנים. לכן נדרשים המקפידים בכך לשמור על עירנות בקניות גם זמן רב לאחר הפסח (בערך עד חג השבועות), בפרט במוצרים יבשים המאוחסנים זמן רב, כגון פסטה, דגני בוקר, וכדומה.

יש המחמירים לאכול רק ממוצרים שיוצרו מקמח שנטחן לאחר הפסח. מקור חומרה זו בכך שבעבר היו גרעיני החיטה נרחצים זמן רב במים וממילא היה גם הקמח נחשב כחמץ, עם זאת, בימינו על גבי החיטים מותזים רק מעט מים שאינם גורמים להחמצתם, ועל כן מעיקר הדין הקמח אינו חמץ.

בירור מעמד חמץ על פי קוד הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק במדינת ישראל, כל יצרן חייב לסמן את תאריך הייצור על גבי אריזת המוצר. כדי לדעת אם המוצר נאפה לאחר חג הפסח או לא, יש לדעת את תאריך הייצור שלו. בשנים האחרונות, לאור הביקוש הרב, ישנם פרסומים שונים אשר מסבירים האיך ניתן לדעת על פי קוד הייצור, אשר מורכב מרצף מספרים, מהו תאריך הייצור של המוצר.

הסבר קוד הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב, תאריך הייצור מודפס בארבע או חמש ספרות: שלוש הספרות מימין מייצגות את מספר הימים מתחילת השנה הלועזית (דהיינו, ה-1 בינואר) ושנת הייצור מיוצגת בספרה הנוספת (או בשתי הספרות הנותרות.

קוד פסח 2018 - תשע"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוגמה, מוצאי שביעי של פסח ה'תשע"ח חל בתאריך 7 באפריל 2018. ספירת הימים החל מה-1 בינואר מלמדת שזהו היום ה97- בשנה זו, ועל כן, כאשר קוד הייצור 8098 (18-98) או קוד בעל מספר גבוה יותר (לדוגמה: 8125) מלמד שהמוצר יוצר לאחר הפסח. לעיתים יופיע בהמשך מספרים נוספים, המסמלים את המשמרת ושעת הייצור.

חסרונות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי אין די בידיעת קוד הייצור על מנת שלא להיכשל באכילת חמץ שעבר עליו הפסח, שכן לטענתם תאריך ייצורו של המוצר מעיד על תאריך סיום הכנתו במפעל, או על שעת אריזת המוצר, אבל ייתכן שטחינת הקמח (ומוצרים נוספים) שהשתמשו בו במהלך הייצור נעשה עוד ייוצר קודם לכן, בעיקר במוצרים שתהליך הכנתם ארוך, כגון בירה שתהליך הכנתה כחודשיים, או משקאות חריפים אחרים.

המקפידים לאכול לאחר הפסח אך ורק מוצרים שהקמח שבתוכם נטחן לאחר הפסח לא יוכלו להיעזר בקוד הייצור, ורק כאשר יופיע על גבי האריזה כיתוב המציין שהקמח "נטחן אחר הפסח" אפשר לדעת בוודאות שאין בו חשש של חמץ שעבר עליו הפסח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.