דויד פואנקינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דויד פואנקינוס
David Foenkinos
David Foenkinos salon radio france 2011.jpg
לידה 28 באוקטובר 1974 (בן 46)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, תסריטאי
שפות היצירה צרפתית
תחום כתיבה פרוזה
יצירות בולטות שרלוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ וודי אלן
פרסים והוקרה
  • פרס גונקור של הגימנסיות (2014)
  • פרס רנודו (2014)
  • פרס רוז'ה נימייה (2004)
  • פרס פרנסואה מוריאק (2002)
  • פרס ז'אן ז'יונו (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דויד פואנקינוס (בצרפתית: David Foenkinos; נולד ב-28 באוקטובר 1974) הוא סופר ותסריטאי צרפתי. הרומן שלו, "העדינות", הוא רב-מכר בצרפת[1] וסרט המבוסס על הספר יצא להקרנות מסחריות בדצמבר 2011[2].
בשנת 2014 הוענק לו פרס רנודו על ספרו "שרלוטה"[3]. ספריו תורגמו ללמעלה מ-40 שפות ברחבי העולם[4].

נכון ל-2018, פואנקינוס פרסם 18 רומנים וכן סיפורים קצרים, שני מחזות תיאטרון ותסריטים, וזכה במספר פרסים ספרותיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דויד פואנקינוס נולד בפריז בשנת 1974. בגיל 16 התגלתה בגופו מחלת לב נדירה, שהביאה אותו לסף-מוות ולמעבר ניתוחים רבים ובעקבותיה הוא החל לכתוב[5]. המחלה חייבה אותו להיות מאושפז בבית חולים למשך תקופה ארוכה: "הדבר הזה שינה את חיי. אחרי החוויה הזאת שקעתי בקריאה, בכתיבה, בעשיית מוזיקה. לא גדלתי בבית ספרותי במיוחד. אבל מכיוון שאמי עבדה באייר פראנס, נסעתי המון בעולם וזה הרחיב את אופקי".

פואנקינוס למד ספרות בסורבון, ונעשה לשם מוכר בספרות הצרפתית העכשווית. ספרו הראשון, "היפוכה של אידיוטיות: השפעתם של שני קטבים", פורסם בשנת 2001 בהוצאת גאלימאר וזיכה אותו בפרס פרנסואה מוריאק[6]. בתקופת היותו סטודנט בסורבון, פואנקינוס למד גם מוזיקה בבית ספר לג'אז, ועסק בהוראת גיטרה למחייתו, תוך כדי עבודת מלצרות בערבים. באותה תקופה ניסה פואנקינוס גם להקים להקה, ניסיון שכשל עד שבסופו של דבר הוא החליט להתרכז בכתיבה[7].

ספרו "העדינות" של זכה להצלחה ספרותית ומסחרית. הספר נמכר בלמעלה מ-700,000 עותקים[8], וראה אור כסרט קולנוע, אותו עיבד וביים פואנקינוס ביחד עם אחיו סטפן, בכיכובה של אודרי טוטו[9]. פואנקינוס: "לביים עם אחי את 'העדינות' היה עוד דרך להישאר עם הדמויות שלי, ורק להמציא מחדש ויזואליזציה לסיפור. בשבילי, לעשות אדפטציה לסרט, זה לא להעתיק את הספר. נהניתי לכתוב סצנות חדשות, ולספר בדרך אחרת את הסיפור. ובסוף, כמו שעושים בקולנוע בדרך כלל, נהניתי לצלם שחקנית יפה. אבל אחרי הסרט הזה כבר סירבתי לעשות אדפטציות נוספות לספרים שלי"[6].

ספרו של פואנקינוס, "שרלוטה" יצא לאור בצרפת בשנת 2014. "שרלוטה" נמכר בחצי מיליון עותקים, הגיע לרשימת המועמדים הסופיים לפרס גונקור וקיבל את פרס רנודו, השני בחשיבותו בהיררכיית הפרסים הספרותיים, ואת גונקור של תלמידי התיכון. הוא גם נבחר לספר האהוד ביותר על בעלי חנויות הספרים. הספר מבוסס על סיפור חייה של האמנית שרלוטה סלומון שנרצחה באושוויץ בשנת 1943[10].

בשנת 2014 ראה אור גם ספרו של פואנקינוס "ברנאר, זה אני". ספר זה עוסק בבעיה חברתית אקטואלית בצרפת, אך למרות זאת, התעלמה ממנו הביקורת בצרפת, ורוב הביקורות עסקו בספרו "שרלוטה".

הספר "ברנאר, זה אני", שהתפרסם בעברית בשנת 2018, מספר על יועץ בנקאי שמתמודד בגיל 50 עם בעיות קיומיות: בתוך זמן קצר יחסית הוא מאבד את מקום העבודה, אשתו מזה 30 שנה עוזבת אותו ובתו היחידה מתרחקת ממנו.

פואנקינוס טוען שהוא מושפע מיצירתו של וודי אלן, יצר בספר זה בהשראת אלן, גיבור שהוא לוזר קלאסי, המונה את כישלונותיו בגוף ראשון ועומד חסר אונים מול העולם.

פואנקינוס סיפר כי כתיבת הספר החלה מספר שנים לפני גילוי פרשת ברנרד מיידוף ופרוץ המשבר הכלכלי העולמי: "רציתי לבדוק כיצד מתמודד גבר בערך בן דורי, 'דור הבומרנג' כפי שמכנים אותנו, עם החיים בזמן משבר כלכלי. הכינוי 'דור הבומרנג' ניתן לאלה שהתחילו את חייהם המקצועיים בשנות ה–80, שנים שבהן הכסף היה המפתח לאושר, והגיעו לגיל 50 כשמצבם הכלכלי מתערער. במקומות עבודה שנחשבו ל'בטוחים' גרם המשבר הכלכלי לדה־הומניזציה של המסגרות, ללחץ פסיכולוגי, לחרדה מפני פיטורים ולצמצומים (...) זה קרה בכל הרבדים, גם בתחום הספרים: מאז 2002, שבה התחלתי לפרסם, נסגרו ברחבי צרפת עשרות אם לא מאות חנויות ספרים"[8].

בשנת 2016 ראה אור הרומן "תעלומת הנרי פיק", שזכה לביקורות נלהבות. פואנקינוס מתנסה לראשונה בסיפור בלשי המתרחש בעולם ההוצאה לאור והכתיבה הספרותית.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011: העדינות
  • 2017: Jalouse
  • 2018: אני מרגיש טוב יותר[11]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העדינות. תרגום מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 2012
  • המזכרות. תרגום מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 2013
  • אני מרגיש יותר טוב. תרגום מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 2014[12]
  • שארלוטה. תרגום מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 2014[13]
  • ברנאר, זה אני. תרגום מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 2018
  • תעלומת אנרי פיק. תרגום מצרפתית: לי עברון-ועקנין. הוצאת כתר, 2019

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דויד פואנקינוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Foenkinos. Book Around The Corner
  2. ^ Libération.fr
  3. ^ Raphaëlle Leyris (5 בנובמבר 2014). "Prix Renaudot : David Foenkinos récompensé pour " Charlotte "" (בצרפתית). Le Monde. 
  4. ^ David Foenkinos parrain de Radio France fête le livre 2014, radiofrance.fr
  5. ^ Julien Bisson, David Foenkinos: "Un succès littéraire a toujours des conséquences un peu ridicules", lexpress.fr, ‏01/04/2016
  6. ^ 1 2 שירי לב-ארי, דויד פואנקינוס: "אנחנו חיים בעולם אכזר", ynet.co.il, ‏18.05.14
  7. ^ Le Renaudot à Foenkinos, la consécration d'un phénomène, lefigaro.fr, ‏05/11/2014
  8. ^ 1 2 גבי לוין, דוד פואנקינוס: איך מרגיש הסופר הכי פופולרי בצרפת - וגם הכי מושמץ, באתר הארץ, 25 בפברואר 2018
  9. ^ שירי צור, "העדינות" של דויד פואנקינוס: ספר טיסה במסווה, באתר הארץ, 15 בפברואר 2012
    אורון שמיר, עכבר העירהעדינות: אודרי היפה, אבל איפה החיה?, באתר הארץ, 12 באפריל 2012
  10. ^ לנה שילוניסיפור על יצירה, טירוף, מוות והדרך האחרונה לאושוויץ, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2016
  11. ^ Améris, Jean-Pierre (30 במאי 2018), I Feel Better, Eric Elmosnino, Ary Abittan, Judith El Zein, בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2018  More than one of |accessdate= ו|access-date= specified (עזרה)
  12. ^ דורית שילהאני מרגיש יותר טוב: כסף הוא שם המשחק, גם בצרפת, באתר הארץ, 1 במרץ 2015
  13. ^ גבי לוין, כל מי שנוגע בסיפור חייה של האמנית הזו מתאהב בה, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2014